חאפז
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. ח'ואג'ה שמס-א-דין מוחמד חאפז שיראזי (בפרסית: خواجه شمسالدین محمد حافظ شیرازی או בקיצור: حافظ; תעתיק מדויק: חאפט'; 1325–1389) היה משורר פרסי סופי.
חאפז נולד בעיר שיראז שבפרס. והיה השלישי בבניו של בהא א-דין. הוא למד את הקוראן בעל פה כאשר הקשיב לתפילתו של אביו, וגם את שירתו של סעדי, שהיה המשורר האהוב עליו. אביו, שהיה סוחר פחם, מת והשאיר אחריו חובות כבדים. חאפז נאלץ לעזוב את בית הספר ולעבוד באריגה ואחר כך במאפייה. בשנות העשרים לחייו הוא נשא אישה שילדה לו בן.
חאפז פגש את המשורר עטאר והפך לתלמידו. כשהיה בן 33 שימש חאפז כמשורר החצר של אבו אסחאק, נעשה למשורר מפורסם בשיראז, והיה מורה ללמודי הקוראן בבית הספר שם. כשהיה בן 48 נאלץ להימלט מעירו שיראז ולהתגורר בעיר אספהאן, אך חזר לשיראז כעבור ארבע שנים. בהיותו בן 60 הוא החל במשמרת של ארבעים יום וארבעים לילה שבהם ישב במעגל שאת גבולותיו קבע לעצמו, דבר שלדבריו גרם לו התעלות רוחנית וחוויה דתית של התקרבות לאלוקים. חאפז מת בשיראז ב-1389, ונקבר בגני מוסאלה שעל גדות נהר רוקנבאר בשיראז, מקום המכונה בשם חאפזיה.
חאפז כתב כ-500 "גזל", שירים קצרים המורכבים משני חרוזים בכל בית, ו-42 "מרובעים" (רובאעיאת), שהם שירים בחרוזים של יחידות בעלות שני בתים עם ארבע שורות בכל בית. חלק משיריו הם שירי געגועים לעיר מולדתו שיראז, שנכתבו כאשר התגורר באספהאן. חאפז כתב רק כאשר הייתה לו השראה אלוקית, ולכן הוא כתב רק כ-10 "גזל" בכל שנה. אך בתשע השנים האחרונות לחייו, אחרי שעבר חוויה דתית, הוא כתב יותר ממחצית שיריו. רבים מבין שירי הגזל שכתב היו שירי אהבה לאלוקים.
