ח'אלסה (סיקיזם)

ח'אלסה (נכתב גם קהלסה או קהאלסה; פירוש המילה הוא "טוהר") הוא השם שנתן גורו גובינד סינג (אנ') לקהל המאמינים הסיקים אשר טבלו בטקס האמריט סנסקר (אנ') כאות להצטרפותם לעדה.

הגורו העשירי, גורו גובינד סינג היה לוחם ומנהיג דתי שהבין נכון את העתיד להתרחש וצפה מאבקים צבאיים. הוא יסד את ברית הח'אלסה, איחד את עדת הסיקים והפך את יחידות הלוחמים לצבא מאורגן.

ב-30 במרץ 1699, במהלך כנס באנאנדפור שבהודו שנערך ביום הראשון של הבאיסאקי, ביסס גובינד סינג לראשונה את מוסד ה"ח'אלסה" וקבע טקס קבלה דתי שכלל טבילה סמלית ב"אמריט" ("צוּף" - מים קדושים מסוכרים שעורבבו בחרב "קאנדה"). המאמינים שהצהירו נאמנות לח'אלסה נדרשו לחמישה סימני היכר חיצוניים (Panj Kakka - "חמש ה-K"):

קש (kesh) - שיער וזקן לא-גזוזים (אצל הגברים השיער נאסף ומכוסה בטורבן)
קאנגה (kangha) - מסרק קטן
קארה (kara) - צמיד מתכת עגול
קירפאן (kirpan) - פגיון קטן מעוקל
קאצ' (kachch) - מכנסיים רפויים

בנוסף קבע הגורו גובינד סינג שכל הגברים הסיקים יכונו מעתה "סינג" (Singh - "אריה") וכל הנשים - "קאור" (Kaur - "נסיכה").

תנועת הח'אלסה החלה עם חמישה מאמינים חלוצים (פאנג' פיארה (אנ')), שנענו לקריאתו של הגורו להקריב את חייהם למען הקהילה. ח'אלסה היא הגרעין של החברה הסיקית.

הח'אלסה כגוף צבאי

אחת החובות המוטלות על כל סיקי היא להגן בעזרת חרבו על החלשים. המוגול ג'אהנגיר אסר והוציא להורג בשנת 1606 את הגורו החמישי גורו ארג'אן (אנ') ותבע מכל הסיקים להתאסלם, אחרת יוצאו להורג. עקב כך התגבשה קבוצה של לוחמים סיקים שהתאחחדו נגד המוגול וגזרותיו. אחרי נפילת האימפריה המוגולית ועלייתה של ממלכת פנג'אב הסיקית סייעה הח'אלסה לגופי השלטון. עם זאת, הח'אלסה שמרה על אופייה הדמוקרטי של המדינה ועל יכולתה להתנגד למהראג'ה. בשנת 1839, עם פטירתו של המהראג'ה האחרון רנג'יט סינג, מנה הכוח הצבאי של הח'אלסה כ-30,000 לוחמים, שנחשבו על ידי הבריטים כלוחמים עזי נפש ושולבו בצבא הודו הבריטית.