זריע
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
זָרִיעַ הוא עץ פרי שצמח מזרע.
עצי פרי רבים - הדרים, אבוקדו, שזיפיים - מניבים כמעט תמיד פרי בלתי צפוי, שונה מאד מתכונות העץ שממנו הזרעים. בדרך כלל מדובר בפרי נחות, לעיתים קרובות לא טעים או ממש לא אכיל ולעיתים אף רעיל, כמו במקרה של עצי שקד. הסיבה לכך היא שרק צירוף מדויק של מטען גנטי יניב פרי טוב לשיווק ומאכל, ומכיוון שבזרע מעורב באופן אקראי מטען גנטי של שני עצים - זכר ונקבה - הסיכוי לקבלת פרי מוצלח נמוך. הסיכוי שפרי הזריע יהיה אכיל תלוי במין העץ. לרוב ההדרים פרי שכמעט תמיד אינו אכיל, וכך גם בעצי שקד (שכאמור, בדרך כלל יפיקו פרי רעיל ממש). תפוחים זַריעים בדרך כלל ראויים למאכל, אך חמוצים וקטנים. ישנם גם מינים של עצי פרי שבהם תופעה זו לא קיימת, למשל שסק, שבדרך כלל יניב פרי טעים גם אם הוא זריע (אם כי יהיה קטן ופחות אסתטי משסק שמשווק מסחרית), וכך גם תאנה.
השאלה עד כמה פרי זריע יהיה דומה או שונה מהעץ שממנו הזרע תלויה במנגנון ההפריה של המין הספציפי, ובנוסף בשאלה מהו המגוון הגנטי שקיים ומשפיע על איכות הפרי.
שיטות להפצת זני עצים ללא זריעה
שתי טכניקות עיקריות מאפשרות נטיעת עצים שלא מזרע. הראשונה היא הרכבה. בשיטה זו משתילים ענף של עץ מזן המניב פרי שתכונותיו מוכרות ורצויות על גבי גזע כַּנָּה - שורשים וגזע של זן אחר או זריע. צינורות ההובלה של הכנה ושל הענף מתחברים, וגדל עץ שהשורשים והגזע שלו הם עץ הכנה, והנוף והפירות של הענף שהושתל.
השיטה השנייה היא יִחוּר - חלק מהעצים, כגון עצי תמר - מצמיחים משורשיהם גזעים סביב הגזע הראשי. גזעים אלה מופרדים בניסור זהיר מהגזע הראשי ומערכת השורשים, כך שמתקבל שתיל. גם בצמחים שאינם יוצרים בעצמם ייחורים אפשר בדרך כלל להשתמש בהורמון השרשה כגון אוקסין הגורם לענף לצמח שורשים, ואז ניתן לשתול אותו.
שימושים לעצים זַריעים
בפיתוח זנים חדשים עושים שימוש בלעדי כמעט בזריעים[1], בידיעה מראש שכמעט כל התוצאות תהיינה פסולות למאכל. לאחר גידול זריעים רבים הם נבחנים מול הקריטריונים ששימשו מוטיבציה לתהליך הפיתוח - פרי גדול יותר, אסתטי יותר, מתוק, בעל טעם ייחודי, בעל חיי מדף ארוכים, מניב פרי בעונה שונה משל הזנים הקיימים ועוד. כמעט כל הזַריעים נפסלים, לעיתים כולם.
עצי זריע משמשים פעמים רבות לנוי. על פי רוב הם חסינים יותר למחלות, וצומחים מהר יותר, מעצים שעברו הרכבה. מסיבות אלו גם משתמשים לעיתים קרובות בזריעים עבור כנות להרכבה.
זריע של עץ הדר, המכונה חושחש משמש למטרות רבות. על פי רוב מנצלים את צמיחתו המהירה והיותו קוצני ליצירת גדר חיה. הפרי גם משמש להכנת ריבה בעלת טעם מורכב וייחודי לאחר בישול ארוך עם סוכר שמסלק את טעמו המר. בנוסף חושחש הוא אחד מחומרי הגלם העיקריים בייצור שמן אתרי.
לקריאה נוספת
- ג'ארד דיימונד, רובים, חיידקים ופלדה, פרק 7.
קישורים חיצוניים
- כַּנּוֹת של עצים שונים, שגודלו מזריע(הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים
- ^ בעבר הלא רחוק שימוש בזריעים היה השיטה היחידה. כיום משתמשים גם בהנדסה גנטית בזכות התפתחות הטכניקות לכך
