זקן-תיש
 זקן-תיש
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אסטראים |
| משפחה: | מורכבים |
| סוג: | זקן-תיש |
| שם מדעי | |
 .Tragopogon L
| |
זְקַן-תַּיִשׁ (שם מדעי: .Tragopogon L) הוא סוג צמחים עשבוניים דו-שנתיים (לפעמים חד-שנתיים), לעיתים רחוקות רב-שנתיים, ממשפחת המורכבים ובו 126 מינים מהם 3 גדלים בר בישראל[1][2][3]. תפוצתו של הסוג משתרעת באזורים הממוזגים של אירו-אסיה, ומצפון אפריקה ועד חצי האי ערב (לא כולל מצרים) עם התפשטות לצפון אמריקה ואוסטרליה[1].
ההבדלה והזיהוי בין שלושת המינים של זקן-תיש אינה קשה, אבל רבים מתקשים להבדיל בין הסוגים זקן-תיש וזקן-סב מצוי שהוא מין יחיד בסוגו בישראל. בתפרחתו של זקן-סב יש זרעונים פנימיים בעלי ציצית ואילו זרעוני ההיקף חסרי ציצית וכל הזירעונים חלקים, לעוצת זאת בתפרחתו של זקן-תיש כל הזירעונים בעלי ציצית מפותחת וכל הזרעונים מגוממים.
לזקן-סב מצוי יש רק דור אחד של 8 חפי מעטפת. לזקן-תיש ארוך יש דור אחד אחד 5 עד 16 חפי מעטפת בעוד למיני הרדופנין תפרחת דומה מאוד לזו של זקן-סב ושל זקן-תיש, יש דורים אחדים של עלי מעטפת, רעופים זה על זה. אורך הפרחים החיצוניים של זקן-סב הוא כמחצית מאורך עלי המעטפת בעוד אורכם כרבע אצל זקן-תיש ארוך.
מיני הבר בישראל
שלושת הסוגים הגדלים בר בישראל שקל להבחין בהם בזמן פריחתם:
זקן-תיש ארוך (Tragopogon coelesyriacus) - המין הנפוץ מבין השלושה, והמין השכיח בחבל הים תיכוני בישראל. ראו ערך מורחב.
זקן-תיש מדברי (Tragopogon collinus) - צמח עשבוני רב-שנתי נדיר ובסכנה הגדל במרומי הר הנגב, בדרום ירדן ובסיני, באיראן ובטרנס-קווקז[4]. צבע הפרחים לבן-קרם עד ורוד (שונות רבה באוכלוסיות של הר הנגב הגבוה)[5].
זקן-תיש צהוב (Tragopogon buphthalmoides) - צמח עשבוני נדיר מאוד על סף איום, צבע תפרחתו צהוב גדל בחרמון ונדיר מאוד בהרי יהודה[6].
מקורות השם
השם המדעי של הסוג Tragopogon משמעותו ביוונית עתיקה זקן תיש. המילה tragos מובנה עז או תיש, pogon מובנה זקן שכנראה מזכיר את מראה הציציות של הזירעונים.
השם העברי הוא תרגומו השם המדעי. והוא ניתן במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 918[7]. ובהחלטות האקדמיה משנת 2003 הוא שונה מ"זקן-התיש" ל-זקן-תיש.
בשנת 1930 הוצעו שני שמות לצמח לוטם שעיר (Cistus creticus): לוטם וזקן-התיש (הערות 237 ו-395 בילקוט הצמחים)[8].
מורפולוגיה
זקן-תיש הוא בעל שורש שיפודי ומוהל חלבי, אינו קוצני, גובה המינים נע בין 50 עד 100 ס"מ לעיתים רחוקות 15 ס"מ. פרח זקן התיש - הנראה לעין - אינו פרח, וכמו כל בני משפחת המורכבים, הוא אינו אלא תפרחת - מקבץ של פרחים רבים שיושבים (ללא עוקץ) על מצעית משותפת. מקבץ זה קרוי קרקפת. הקרקפת מרובת הפרחים עטופה בבסיסה בדור אחד או יותר בקשקשים או חפים היוצרים יחד מעטפת.
הגבעולים יחידים לעיתים רחוקות 5, זקופים, ומסתעפים כרגיל רק למעלה וקירחים. בראש הגבעול קרקפת אחת, לאורכו פזורים עלים והם גם מרוכזים בבסיסו[9].
העלים תמימים ארוכים (דמוי עלי דגנים) חובקים את הגבעול, לרוב בעלי עורקים מקבילים.
הקרקפות יחידות (בודדות) נישאות על עוקצים ארוכים בראשי הגבעולים[9].
המעטפת בעת הפריחה דמוית פעמון או לעיתים רחוקות גלילית, בת 5 עד 16 חפים עשבוניים, לא משוננים, דומים זה לזה ושווים פחות או יותר באורכם, ערוכים כרגיל בדור אחד. החפים גדלים עם ההבשלה של הזירעונים[9][10].
המצעית חשופה (חסרת מוצים), קמורה, חלקה.
הפרחים דו-זוויגיים, צבעם צהוב, ורוד, לילך, או סגול (כחול) וכל פרחי הקרקפת כולם לשוניים (כותרתם מאוחה לצינור) ונראים היטב מבחוץ. לשון הכותרות מסתיימות ב-5 שיניים. בכל הפרחים גביע הפרח חסר, השחלה תחתית, האבקנים 5, הזירים מפורדים, המאבקים מאוחים לצינור, עמוד השחלה מסתיים בשתי צלקות.
זרעוני ההיקף דומים לזירעוני המרכז, כולם בעלי ציצית של זיפים ארוכים מאוד ומנוצים[9][10]. בצמח שדומה לו - זקן-סב - זרעוני ההיקף בני 3 עד 5 מוצים מחוספסים או זיפים קשים וארוכים (במקום ציצית) או בעלי מקור שקצהו מעובה וצמיר.
הזירעונים דמויי כישור או גליליים, בעלי מקור על פי רוב, בעלי קווי אורך או צלעות, מכוסים גבשושים או זיזים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 .Tragopogon L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ .Tragopogon L, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 28-11-2023
- ^ זקן-סב, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ זקן-תיש מדברי, באתר פורטל הערכות הסיכון לטבע בישראל
- ^ זקן-תיש מדברי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ זקן-תיש צהוב, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ צמחי ארץ ישראל (תש"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית, 1946
- ^ מילון ילקוט הצמחים, באתר האקדמיה ללשון העברית, 1930
- ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 484
- ^ 10.0 10.1 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 742-3
38527810זקן-תיש