זולטאן ואש
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. זולטאן ואש בשם מקורי: ויינברגר (בהונגרית: Vas Zoltán; בודפשט, 30 במרץ 1903 – בודפשט, 13 באוגוסט 1983) היה פוליטיקאי קומוניסטי, סופר, עיתונאי, ראש עיר. הוא הצטרף לקומוניסטים בגיל צעיר, בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. במשך רוב תקופת שלטון מיקלוש הורטי הוא היה בכלא או בגלות. בשנת 1940 היגר לברית המועצות, משם חזר להונגריה רק בסוף 1944 כקצין צבא סובייטי. בתקופת מתיאש ראקושי מילא תפקידים חשובים במדיניות הכלכלית: הוא היה ראש המועצה הכלכלית העליונה (1945–1949) וראש המשרד הלאומי לתכנון (1949–1953). באותה תקופה הוא היה אחד מחברי המפלגה המשפיעים ביותר, אך בשנת 1953 הוא איבד את חסד ראשי המפלגה והצטרף למעגל אימרה נוג'. בשל תפקידו בשנת 1956, במרד ההונגרי, הוא נדחק מהפוליטיקה ובילה את זמנו בכתיבה עד למותו.
ביוגרפיה
לפני מלחמת העולם השנייה
הוא נולד במשפחה יהודית אמידה ודתית, אביו היה מור ויינברגר ואמו קרולין רוזנברג.[1] כבר בגיל 16, בשנת 1919, הצטרף למפלגת הקומוניסטים של הונגריה ולחם בצבא האדום ההונגרי; בהמשך השתתף בארגון מחדש של תנועת הנוער של המפלגה, הבלתי חוקית. מסיבה זו הורחק בשנת 1920 מבית הספר התיכון ברחוב בארצ'אי. זמן מה עבד בגלות בצ'כוסלובקיה ואחר כך חזר להונגריה בשנת 1921, אך נעצר ונידון ל-10 שנות מאסר באשמת מרד. בשנת 1922, במסגרת חילופי שבויים, נסע לברית המועצות, שם למד באוניברסיטה. משקלו במפלגה עלה גם הוא: בשנת 1925 הפך למזכיר האיגוד ההונגרי של הנוער העובד הקומוניסטי (KIMSZ) ולחבר בוועד המרכזי של המפלגה. הוא חזר להונגריה מאוחר יותר באותה השנה מטעם הקומינטרן, אך נעצר שוב במהירות ובשנת 1926 נידון לשש שנות מאסר, אשר בשנת 1929 הוגדלו ל-13.5 שנים. הוא שוחרר בשנת 1940 יחד עם מתיאש ראקושי ונסע עמו שוב לברית המועצות. שם עבד עבור הקומינטרן, ואז בשנת 1942 (בעקבות מבצע ברברוסה) הצטרף לצבא האדום, שם ניהל תעמולה קדמית וארגן קורסים "אנטי-פשיסטים". הוא חזר להונגריה באוקטובר 1944 כקצין סובייטי.[2]
קריירה עולה
עד חזרת הנהגת המפלגה הקומוניסטית להונגריה מילא ואש תפקידים חשובים: הוא השתתף בארגון המפלגה באזור טרנס-טיסה, בהכנת האספה הלאומית הזמנית. בשנת 1944 הוא נבחר כנציג של העיר פץ'. (הוא נשאר חבר האספה הלאומית (הונגריה) עד 1957, אך מאוחר יותר נבחר מטעם העיר בודפשט). בשנת 1944 ישב בהנהלה המרכזית בדברצן ופיקח על ענייני הכלכלה, הצבא והשלטון מטעם המפלגה. בחודשים הראשונים של 1945 היה מזכיר בכיר בהנהלה המרכזית בבודפשט. מפברואר עד מאי היה נציב הממשלה לשירותים ציבוריים בבודפשט וממאי עד נובמבר היה ראש העיר של בודפשט.
לאחר מכן מילא ואש תפקידים בעלי חשיבות לאומית: הוא הפך למזכיר הכללי של המועצה הכלכלית העליונה, היה מתאם הפיצויים והשיקום וכך הייתה לו השפעה מכריעה של חברי המפלגה בתחום חיוני זה. (הוא מילא את תפקידו בדרגת מזכיר מדיני במשרד ראש הממשלה, שזה זהה לסגן שר). כשהמועצה פורקה בשנת 1949, הוא הפך לנשיא משרד התכנון הלאומי, גוף מרכזי של הממשל הכלכלי הממלכתי, שתפקידו היה באותה תקופה לערוך תוכנית חומש להונגריה. בינתיים, בשנים 1948–1951 הפך חבר פוליטבירו חליף במפלגת העובדים ההונגרית (MDP). ב-1951 הוא הפך לחבר קבוע של הפוליטבירו והיה האיש המשפיע ביותר אחרי הרביעייה המוסקבאית באותה עת, של מתיאש ראקושי (רוזנפלד), ארנה גרה (זינגר), מיהאי פרקש (לוי) ויוז'ף רוואי (לדרר) הוא הוזכר כחמישי בחמישיית הקומוניסטים.[3] (בעצם היה יהודי נוסף בחוג הזה גאבור פטר (אייזנברג) ראש שרותי הביטחון והם ביחד היו שישיה.
לצדו של אימרה נוג'
מן הסתיו של 1952 מעמדו התחיל להתנדנד: ארנה גרה שהיה ראש המועצה העליונה של הכלכלה הלאומית, כינה אותו באופן קבוע "מחבל", בשל דחייתו את הרעיונות הלא מציאותיים של המועצה. בפברואר 1953 איבד ואש את כל תפקידיו הן במשרדי הממשלה והן במפלגה ואולץ להפעיל "ביקורת עצמית". ככל הנראה הוא נועד להיות הנאשם העיקרי במשפט הראווה האנטי-יהודי בעקבות המשפטים כדוגמת אלה במוסקבה, אך בסופו של דבר לא החל המשפט בגלל מותו של סטלין.[4] לאחר מכן הצטרף לקו הפחות דוקטרינארי של אימרה נוג'. לאחר שניהל את מכרות הפחם בעיר קומלו עד שנת 1954, הפך לראש מזכירות מועצת השרים (למעשה מזכיר הממשלה) בממשלת אימרה נוג' הראשונה (1954–1955). בשנים 1955–1956 היה סגן השר לסחר חוץ ובשנת 1956 מיוני הפך לנשיא "הפדרציה הלאומית של הקואופרטיבים". בתוך החוג הקרוב של אימרה נוג' הוא היה אחד הבודדים שניהלו קשר עם שגריר ברית המועצות דאז בהונגריה, עם יורי אנדרופוב, שמילא תפקיד חשוב באירועי 1956.[5] במהלך המרד, ב-26 באוקטובר, מונה ואש ליו"ר הקומיסריאט הממשלתי לאספקת שירותים ציבוריים, וב-28 באוקטובר מונה לנציב הממשלתי לאספקת שירותים ציבוריים.
אחרי המרד ב-1956
ב-4 בנובמבר, יחד עם אימרה נוג' הוא נמלט לשגרירות יוגוסלביה, משם עזב ב-18 בנובמבר. הוא הוגלה לסנאגוב שברומניה, משם שב לביתו בסוף שנת 1958. הוא נותר מחוץ לתביעה נגד אימרה נוג' וזכה לחנינה של מועצת הנשיאות. בשנת 1957 בוטל גם מושבו בפרלמנט והוא לא התקבל ל-MSZMP (המפלגה הקומוניסטית החדשה שהוקמה בהונגריה אחרי המרד בשנת 1956). מכאן ואילך הוא עסק בכתיבה ולא מילא תפקיד ציבורי עד למותו.
פרסים ועיטורים
- תואר כסף מסדר הכבוד של חופש הונגריה (1946)
- צלב אמצעי עם הכוכב והצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה של הונגריה (1947), הצלב האמצעי
- מסדר הכבוד דרגה שנייה של קושוט. (1948)
- צו הכבוד של הרפובליקה העממית ההונגרית דרגה 1, 2, 3 (1950)
- עיטור הדגל האדום של העמל (1954)
- מדליית ההנצחה ליובל השחרור (1970)
- מסדר הדגלים של הרפובליקה העממית ההונגרית, דרגה 2 (1970)
- עיטור למען הונגריה הסוציאליסטית (1978)
עבודותיו העיקריות
כתבים פוליטיים
- נוער בן אלמוות (סיפורים קצרים, מוסקבה, 1944)
- דו"ח של זולטאן ואס על הפעלת הממשל של עיר הבירה 16 במאי 1945. 16 בנובמבר; שקספסווארוסי האזיני., בע"מ, 1945
- דו"ח של זולטאן ואס על מצב הממשל של עיר הבירה בספטמבר 1945 / בודפשט. ראש העיר; שקספסווארוסי האזיני., בע"מ, 1945
- נאומים מאת ארנה גרש, זולטאן ואס, אימרה וג'דה בהנהלה המרכזית בנובמבר. מפגש 27; שיקרה ני., Bp., 1948
- נאום של זולטאן ואס בדיון על הצעת החוק לתוכנית חמש שנים ב-9 בדצמבר 1949; משרד התרבות העממית, עמ '1949
- משימות חדשות של הכלכלה הלאומית שלנו. נאומים מאת ארנו גרש, זולטאן ואס, אימרה וג'דה; Spark, Bp., 1949
- מצב ופיתוח כלכלתנו הלאומית (Bp., 1949)
- השלמת תוכנית השלוש שנים: ניצחון עמנו (Bp., 1950)
- משימות השנה השנייה של תוכנית החומש (Bp., 1951)
- תוכנית החומש של ברית המועצות היא צעד ענק בדרך לבניית קומוניזם (Bp., 1952)
- לקראת האור (רומן, עמוד 1955)
- עדותו של זולטאן ואס על קומוניזם וחבריו; ב: László Varga: מניו יורק למיורקה ובחזרה ; הוצאת ניו יורק - הונגריה, ניו יורק - Boardman, 1987
עבודות ביוגרפיות
- שני גברים אמיתיים. הביוגרפיה של מרקס ואנגלס (Bp., 1956)
- בתמורה לעולם. . .; Gondolat, Bp., 1961
- הבן של המבורג. חייו של ארנסט תלמן (Bp., 1962)
- יורד גשם על החישוק. חייו של לאיוש קושוט עד לכניעה בוילאגושי; סיפורת, Bp., 1965
- אם אתה מוסר את זה שוב (חייו של לאיוש קושוט 1849–1861. Bp., 1967)
- תן לו כל כך הרבה ברכות (חייו של לאג'וס קוסות משנת 1861 ועד מותו. Bp., 1968)
- שלישו של הוד מלכותו: מיקלוש הורטי (Bp., 1969)
- הורטי או המלך (Bp., 1971)
- הורטי (מהדורה 2 מתוקנת, מורחבת Bp., 1975)
עבודותיו האוטוביוגרפיות
- שש עשרה שנות מאסר (יומן כלא, מוסקבה, 1944)
- שיבה הביתה, 1944 (Bp., 1970)
- חיי ההדדיות (Bp., 1980)
- על עצמנו באותה תקופה. אוטוביוגרפיה Bp., 1982
- על עצמנו כעת ובעתיד, 1-3. ; sn, sl, 198? [ samizdat ]
- הספר האסור שלי. חיי III. ; עורך, הקדמה יאנוש וליקי; Bp., 1990
לקריאה נוספת
- Magyar életrajzi lexikon II. (L–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1969.
- A magyar irodalom története 1945–1975. Szerk. Béládi Miklós, Rónay László. Budapest: Akadémiai. 1990.
- Az 1947. szeptember 16-ra Budapestre összehívott Országgyűlés almanachja. Főszerk. Marelyn Kiss József, Vida István. Budapest: Magyar Országgyűlés. 2005.
- Romsics Ignác: Magyarország története a XX. században. Budapest: Osiris. 2005.
- Gyarmati György: A Rákosi-korszak. Budapest: ÁBTL-Rubicon. 2011.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
