ז'אן לאפיט
 |
ז'אן לאפיט (בצרפתית: Jean Lafitte סביבות 1780 – סביבות 1823) היה פיראט צרפתי שפעל במפרץ מקסיקו בתחילת המאה ה-19. האמונה הגורפת היא כי לאפיט נולד או בביאריץ, בחבל הבסקים הצרפתי בצרפת, או במושבה הצרפתית סן-דומנג בקריביים.
עד שנת 1805, לאפיט ניהל מחסן בניו אורלינס כדי לסייע בהפצת הסחורות שהוברחו על ידי אחיו פייר לאפיט. ממשלת ארצות הברית העבירה את חוק האמברגו של 1807 כאשר המתח עם הממלכה המאוחדת התגבר ואסר על סחר. האחים לאפיט העבירו את פעילותם לאי במפרץ בראטריה, לואיזיאנה. עד שנת 1810, הנמל החדש שלהם הפך למאוד מוצלח; לאפיט ניהלו מבצע הברחה רווחי והחלו לעסוק גם בפיראטיות.
בשנת 1812, ארצות הברית והממלכה המאוחדת יצאו למלחמה. למרות אזהרתו של לאפיט לבראטרים אחרים מפני מתקפה צבאית אפשרית על בסיסם, כוח ימי אמריקני פלש בהצלחה בספטמבר 1814 ותפס את רוב הצי שלו. מאוחר יותר, בתמורה לחנינה חוקית, עזר לאפיט והצי שלו לגנרל אנדרו ג'קסון במהלך קרב ניו אורלינס (אנ') להגן על העיר במלחמת 1812 בה הביסה ארצות הברית את הפולשים הבריטים.
האחים לאפיט הפכו לאחר מכן למרגלים עבור הספרדים במהלך מלחמת העצמאות של מקסיקו. בשנת 1817, ז'אן הקים מושבה חדשה באי גלווסטון שנקראה קמפצ'ה. בשיאה, הרוויחו המתיישבים והפריבטירים מיליוני דולרים מדי שנה ממטבעות וסחורות גנובות או מוברחות. מעט מאוד ידוע על לאפיט, והשערות על חייו ומותו ממשיכות לעניין היסטוריונים.
שמועה מפורסמת וממושכת טוענת כי לאפיט הציל את הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפרטה מהגלות ושניהם סיימו את חייהם בלואיזיאנה אך אין ראיות שתומכות בכך.
מקורות
פרטים על חייו המוקדמים של ז'אן לאפיט נותרו מעורפלים ולעיתים מקורות סותרים זה את זה. ביומן של ז'אן לאפיט, שהאותנטיות שלו שנויה במחלוקת, הוא טוען שנולד בבורדו בשנת 1780, להורים יהודים ספרדים. סבתו ואמו מצד האם, שתיהן אנוסים, ברחו מספרד לצרפת בשנת 1765 לאחר שסבו מצד האם הוצא להורג על ידי האינקוויזיציה בשל היותו יהודי.[1] כמה מקורות טוענים שאביו של לאפיט היה צרפתי ומשפחת אמו הגיעה מספרד.[2] לאפיט ואחיו פייר טענו גם הם שנולדו בבאיון, אך מסמכים אחרים מהתקופה מצביעים על מקום לידתו כסט. מאלו או ברסט. ג'ק סי. רמזי, שפרסם ביוגרפיה של לאפיט בשנת 1996, מציין שזה היה זמן נוח להיות יליד צרפת, טענה שסיפקה הגנה מפני אכיפת החוק האמריקאי. הוא מוסיף שמקורות עכשוויים אחרים טוענים שלאפיט נולד באורדונה, ספרד, או במחוז וסטצ'סטר, ניו יורק, צפונית למנהטן.[3]
סן-דומנג
כמה מקורות משערים שלאפיט נולד במושבה הצרפתית סן-דומנג (הידועה כהאיטי מאז קיבלה עצמאות ב-1804).[3] בסוף המאה ה-18, ילדים בוגרים של המתיישבים הצרפתים בסן-דומנג לעיתים קרובות התיישבו מחדש לאורך נהר המיסיסיפי בלואיזיאנה הצרפתית במיוחד בעיר הגדולה שלה, ניו אורלינס. משפחות בשם לאפיט נמצאו במסמכי לואיזיאנה משנת 1765.[4] לדברי רמזי, אמו האלמנה של לאפיט היגרה עם שני בניה, הבכור פייר וז'אן, מסן-דומנג לניו אורלינס בשנות ה-80 של המאה ה-18. בסביבות 1784, אמו התחתנה עם פדרו אוברי, סוחר בניו אורלינס, והשאירה את ז'אן עמה. היא מסרה את פייר כדי שיגדל על ידי משפחה מורחבת במקום אחר בלואיזיאנה.[5]
לדברי רמזי סביר להניח שז'אן לאפיט בצעירותו בילה זמן רב בחקר הביצות ואזורי המים שמדרום לניו אורלינס. בשנים מאוחרות יותר, תיארו אותו כבעל "ידע מדויק יותר של כל כניסה מהמפרץ מאשר כל אדם אחר".[5] אחיו הגדול פייר הפך לפריבטיר, וייתכן שפעל מסן-דומנג שהנפיקה לעיתים קרובות מכתבי מרק[5]. לאפיט כנראה עזר לאחיו למכור או להחליף את הסחורה שנתפסה. עד 1805 מאמינים שהוא ניהל מחסן בניו אורלינס ואולי חנות ברחוב רויאל.[6]
צרפת
הביוגרף ויליאם סי. דייוויס מציע ילדות שונה ללאפיט. לפי ספרו משנת 2005, לאפיט נולד בפאוילאק, צרפת, או בסמוך, כבנם של פייר לאפיט ואשתו השנייה, מרגריט דסטייל. לזוג היו שישה ילדים, כולל לפחות שלוש בנות. ז'אן לאפיט נולד כנראה בשנת 1782, אם כי הוא לא הוטבל עד 1786. לפייר לאפיט היה בן נוסף, שנקרא גם הוא פייר, מנישואיו הראשונים למארי לגרנז', שמתה בלידה. הבנים קיבלו חינוך קתולי בסיסי.[7]
מתוך הכרה בכך שהפרטים של עשרים השנים הראשונות של לאפיט דלים, דייוויס משער שלפיט בילה זמן רב בים בילדותו, כנראה על סיפון ספינות בבעלות אביו, סוחר ידוע.[8] דייוויס ממקם את אחיו של לאפיט, פייר, בסן-דומינג עד סוף שנות ה-90 ותחילת המאה ה-19. עקב הסלמה באלימות מהמהפכה בהאיטי, בתחילת 1803 עלה פייר על ספינת פליטים לניו אורלינס.[9] זו הייתה השנה האחרונה שבה נפוליאון בונפרטה לא הצליח להחזיר את השליטה בסן-דומינג. הוא הוציא את חייליו המוכים וסיים את המעורבות הצרפתית בצפון אמריקה, ומכר לארצות הברית את מה שנודע בשם רכישת לואיזיאנה ב-1803: אדמות שנתבעו על ידי צרפת ממערב לנהר המיסיסיפי. עד 1806 פעלו בניו אורלינס כמה "קפטן לאפיט"; ז'אן לאפיט היה כנראה אחד מהם.[8]
דייוויס משער שז'אן לאפיט בילה זמן רב בים כילד, כנראה על סיפון ספינות בבעלות אביו, שהיה סוחר ידוע.[8] דייוויס מציב את אחיו של לאפיט, פייר, בסן-דומנג בסוף שנות ה-90 של המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19.בתחילת 1803 בשל האלימות המתגברת ממרד העבדים בהאיטי עלה פייר על ספינת פליטים לניו אורלינס.[9] זו הייתה השנה האחרונה שנפוליאון בונפרטה נכשל בהשבת השליטה על סן-דומנג. הוא נסוג עם חייליו הפגועים וסיים את המעורבות הצרפתית בצפון אמריקה, ומכר לארצות הברית את מה שהפך לרכישת לואיזיאנה ב-1803: אדמות שתבעו הצרפתים ממערב לנהר המיסיסיפי. עד 1806, פעלו מספר "קפטן לאפיט" בניו אורלינס, וסביר להניח שז'אן לאפיט היה אחד מהם.[8]
אופי ויכולות
מקורות מצביעים על כך שלפיט היה חד ובעל תושייה, אך גם נאה וידידותי, ונהנה משתייה והימורים.[10][11] הוא נודע כמי שאימץ גינונים ולבוש אריסטוקרטיים יותר מרוב חבריו.[10] שפת האם של לאפיט הייתה בבירור צרפתית, אם כי הניב הספציפי הוא עניין של ויכוח. ברור שהוא היה מסוגל לדבר אנגלית בצורה סבירה וככל הנראה גם ידע לדבר מעט ספרדית.[12] הוא התחנך עם אחיו באקדמיה צבאית בסנט קיטס. שום דוגמאות מכתיבתו לא שרדו, מלבד חתימתו, ומכתביו ששרדו תמיד נכתבו על ידי מזכירה, כך שיכולות הקריאה והכתיבה שלו נותרו לא ברורות. במהלך חייו פעל כחייל, מלח, דיפלומט, סוחר ועוד, והפגין כישורים טבעיים למנהיגות.[13]
לאחר רכישת לואיזיאנה על ידי ארצות הברית בשנת 1803, החלה הממשלה לאכוף את חוק האמברגו משנת 1807, שאסר על ספינות אמריקאיות לעגון בנמלים זרים והטיל אמברגו על סחורות מיובאות. החוק נועד בעיקר לאסור על סחר עם הממלכה המאוחדת, כשהמתח בין שתי המדינות התגבר, וגרם לבעיות לסוחרי ניו אורלינס שהסתמכו רבות על סחר עם מושבות קריביות.[14] האחים לאפיט חיפשו נמל חלופי להברחת סחורות לסוחרים המקומיים ומצאו את האי בראטריה במפרץ בראטריה.
האי היה רחוק מבסיס הצי האמריקני, וספינות יכלו להבריח סחורות בקלות מבלי שהפקידים במכס ישימו לב. עובדים טענו סחורות במנות קטנות על פירוגות או דוברות, והעבירו אותן דרך הביצות הרבות לניו אורלינס.[15] פייר לאפיט, שפעל בניו אורלינס כשותף שקט, השגיח על האינטרסים שלהם בעיר, בעוד ז'אן לאפיט ניהל את העסק היומיומי בבראטריה.
עד 1810, הפך האי לנמל משגשג ומלחים נהרו לאי כדי לעבוד בנמלים ובמחסנים או להצטרף כצוות לאחת הפריבטירים.[16][17] באוקטובר 1812, מאוכזבים מתפקידם כמתווכים, רכשו האחים לאפיט סקונר ושכרו את הקפטן טריי קוק להפליג בו.[18] מכיוון שלסקונר לא הייתה מינוי רשמי מממשל לאומי, נחשב הקפטן לפיראט שפועל באופן לא חוקי.[19] בינואר 1813, תפסו את הפרס הראשון שלהם, בריגנית בריטית עמוסה ב-77 עבדים, שמכירתם הניבה רווחים של 18,000 דולר.
מבוסס בניו אורלינס, פייר לאפיט שימש כשותף שקט, שדאג לאינטרסים שלהם בעיר. ז'אן לאפיט בילה את רוב זמנו בבארטריה בניהול העסקים היומיומיים של ציוד פרטיים וסידור הברחת סחורות גנובות. עד 1810, האי הפך לנמל פורח.[16] ימאים נהרו לאי, עבדו על הרציפים או במחסנים עד שנבחרו לצוות של אחד הפרייבטרים.[17]
שינויים בעמדות
המושל ויליאם סי. סי. קלייבורן (אנ') יצא לחופשה בספטמבר 1810, והשאיר את תומאס ב. רוברטסון (אנ') כמושל בפועל. רוברטסון זעם על פעילותו של לאפיט, כינה את אנשיו "שודדים שמטרידים את חופינו ושולטים בארצנו".[20] תושבי ניו אורלינס היו אסירי תודה לאחים לאפיט על שסיפקו להם מותרות שלא יכלו לייבא בגלל האמברגו.[17]
ב-18 ביוני 1812 הכריזו ארצות הברית מלחמה על בריטניה. לבריטניה היה חיל ים חזק ואילו חיל הים האמריקאי נחשב נחות בהשוואה אליו.[21] ארצות הברית בנתה ספינות מלחמה לפעול על הימות הגדולות, אך באזורים אחרים השלימה את הצי שלה על ידי הצעת מכתב מארק (אנ') לספינות חמושות בבעלות פרטית. מכתבי מארק היו רישיונות ממשלתיים שאישרו לפריבטירים לתקוף כלי שיט אויבים ולקבל את השלל שלהם. ניו אורלינס הנפיקה שישה מכתבים כאלה, בעיקר למבריחים שעבדו עם לאפיט בבראטריה. המבריחים החזיקו לעיתים קרובות מכתבי מארק ממספר מדינות, מה שאיפשר להם לתפוס שלל ממדינות שונות. הם הגישו שלל מספינות בריטיות שנתפסו לרשויות האמריקאיות בניו אורלינס, ושלל מכל הספינות האחרות הועבר לעיתים קרובות למכירה בשווקים דרך פעולתו של לאפיט.[22]
כשהמבצעים להברחות הפחיתו את כמות ההכנסות שנגבו על ידי משרדי המכס, הרשויות האמריקאיות היו נחושות להפסיק את העסקים בבראטריה.[23] מכיוון שלצי ארצות הברית לא היו מספיק ספינות לפעול נגד מבריחי בראטריה, פנתה הממשלה לבתי המשפט. ב-10 בנובמבר 1812 האשים פרקליט המחוז של ארצות הברית ג'ון ר. גריימס את לאפיט ב"הפרת חוק ההכנסות".[24] שלושה ימים לאחר מכן נשלחו 40 חיילים כדי לארוב לבראטרים ותפסו את לאפיט, אחיו פייר ו-25 מבריחים לא חמושים ב-16 בנובמבר, והחרימו כמה אלפי דולרים של סחורה מוברחת. פקידים שחררו את המבריחים לאחר ששילמו ערבות, והם נעלמו וסירבו לחזור למשפט.[24]
קישורים חיצוניים
- ז'אן לאפיט, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Wills, Adam (15 בספטמבר 2006). "Ahoy, mateys! Thar be Jewish pirates!". Tribe Media Corp. נבדק ב-12 בפברואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jean Lafitte". Handbook of Texas Online. Texas State Historical Association. נבדק ב-22 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 Ramsay (1996), p. 10.
- ^ Ramsay (1996), p. 12.
- ^ 5.0 5.1 5.2 Ramsay (1996), p. 13.
- ^ Ramsay (1996), p. 21.
- ^ Davis (2005), p. 2.
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Davis (2005), p. 25.
- ^ 9.0 9.1 Davis (2005), pp. 5, 7.
- ^ 10.0 10.1 Groom, Winston (באוגוסט 2006), "Saving New Orleans", Smithsonian
{{citation}}: (עזרה) - ^ Canright, Marsha (26 בספטמבר 2015), "Jean Laffite: Pirate or privateer?", Coast Monthly, אורכב מ-המקור ב-28 ביולי 2018, נבדק ב-22 בספטמבר 2017
{{citation}}: (עזרה) - ^ "FREQUENTLY ASKED QUESTIONS: GENERAL QUESTIONS". אורכב מ-המקור ב-23 במרץ 2016. נבדק ב-22 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Famous Privateer: Jean Laffite". נבדק ב-22 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ramsay (1996), p. 22.
- ^ Ramsay (1996), p. 27.
- ^ 16.0 16.1 Ramsay (1996), p. 28.
- ^ 17.0 17.1 17.2 Ramsay (1996), p. 29.
- ^ Davis (2005), p. 89.
- ^ Davis (2005), p. 90.
- ^ Ramsay (1996), p. 30.
- ^ Ramsay (1996), p. 34.
- ^ Ramsay (1996), pp. 35–6.
- ^ Ramsay (1996), p. 36.
- ^ 24.0 24.1 Ramsay (1996), p. 37.
ז'אן לאפיט39533770Q454672