ז'אן דה ז'ואנוויל

ז'אן דה ז'ואנוויל (בצרפתית: Jean de Joinville; בערך 1224 - 24 בדצמבר 1317) היה היסטוריון צרפתי.

חייו

ז'אן דה ז'ואנוייל, שהיה בנם של סימון דה ז'ואנוויל ושל ביאטריס מאוסון, השתייך למשפחת אצולה רמת מעלה מחבל שמפאן בצרפת. הוא קיבל את חינוכו, שכלל קריאה, כתיבה ויסודות הלשון הלטינית, בחצרו של תיבו הרביעי, רוזן שמפאן. עם מות אביו, הפך לראש לשכתו של הרוזן, וב-1241 התלווה אליו במסעו לחצר המלכות של לואי התשיעי, מלך צרפת. ב-1244, כאשר המלך התכונן למסע הצלב השביעי למצרים, החליט ז'ואנוויל לעזוב את משפחתו ולהפוך לאביר. הוא העמיד את עצמו לרשות המלך והפך ליועצו ולאיש סודו.

אחרי שהמלך וצבאו נפלו בשבי הממלוכים באל-מנצורה במצרים (13 באפריל 1250) השתתף ז'ואנוויל, שהיה בין השבויים, במשא ומתן שהביא לשחרור המלך וצבאו תמורת כופר נפש. הוא שכנע את המלך שלא לשוב לצרפת אלא לפנות צפונה אל עבר יפו, קיסריה, עכו וצידון, שם סייע המלך לצלבנים לבצר את חומות הגנתם נגד תקיפה מוסלמית, וניהל משא ומתן עם שליטי סוריה ומצרים. לפני שובו לצרפת ב-1254, השאיר המלך חיל מצב בעכו. בכל אלה היה ז'ואנוויל יועצו המסור והנאמן.

ב-1270 יצא לואי התשיעי למסע הצלב השמיני בחברת שלושת בניו. ז'ואנוויל התנגד למסע צלב זה, ומשום שחזה מראש את תוצאותיו סירב לקחת בו חלק. ואמנם מסע זה הסתיים באסון: בהיותו לחופי תוניסיה חלה המלך בדיזנטריה ונפטר שם ב-25 באוגוסט 1270.

האפיפיור בוניפקיוס השמיני הכריז על לואי התשיעי כ"קדוש" ב-1297. ב-1309 השלים ז'ואנוויל את כתיבת ספרו תולדות לואי ה"קדוש", שרובו הוקדש לתיעוד מסע הצלב השביעי של המלך לואי התשיעי.