ז'אן ד'אלברה

ז'אן ד'אלברה
לידה	סן-ז'רמן-אן-לה, ממלכת צרפת
פטירה	פריז, ממלכת צרפת
בן זוג	וילהלם, דוכס יוליך-קלווה-ברג; אנטואן דה בורבון, דוכס ונדום
שושלת בית אלברה
צאצאים	ראו בהמשך
	25 במאי 1555 – 9 ביוני 1572; (17 שנים)
	→ אנרי השני, מלך נווארה אנרי השלישי, מלך נווארה ←

ז'אן ד'אלברה (בצרפתית: Jeanne d'Albret‏; 7 בינואר 1528 - 9 ביוני 1572) או ז'אן השלישית מנאווארה, הייתה מלכת ממלכת נווארה ואמו של אנרי הרביעי, מלך צרפת.

ביוגרפיה

ז'אן נולדה ב-7 בינואר 1528 בעיר סן-ז'רמן-אן-לה, כבתם של אנרי השני, מלך נווארה ושל מרגריט מנווארה שהייתה אחותו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת. כשהייתה בת 13 אולצה על ידי דודה, פרנסואה הראשון להינשא לוילהלם, דוכס יוליך-קלווה-ברג. נישואים פוליטיים אלה בוטלו כעבור ארבע שנים, היות שלזוג לא היו ילדים. ב-1548 אחרי מות פרנסואה הראשון ועלייתו לשלטון של אנרי השני, מלך צרפת, ז'אן ד'אלברה נישאה לאנטואן דה בורבון, דוכס ונדום שהיה יורש העצר הצרפתי במקרה שבית המלוכה של ולואה לא יעמיד בן זכר שיוכל לרשת את כתר צרפת. היא ילדה לו חמישה ילדים שמהם שרדו שניים בלבד: אנרי, (לימים אנרי הרביעי, מלך צרפת) וקתרין דה בורבון (1559–1604).

ב-25 במאי 1555 מת אביה, אנרי השני, מלך נווארה, וז'אן ובעלה הפכו לשליטי ממלכת נווארה. כמלכת נאווארה, ז'אן ד'אלברה תמכה בהוגנוטים והפכה את הקלוויניזם לדת הממלכה. היא גירשה מנווארה את הנזירות ואת הכמרים הקתוליים ופקדה על הרס הכנסיות הקתוליות. היא דאגה לתרגם את הברית החדשה לשפתם של הבסקים ושל אנשי בארן שהיו נתיניה.

המאבק בין הקתולים לבין הפרוטסטנטים התפשט ברחבי צרפת והפך למלחמות הדת בצרפת שהחלו ב-1562. בעלה של ז'אן ד'אלברה, אנטואן דה בורבון שלחם לצד הקתולים, נפצע קשה במצור על העיר רואן ומת מפצעיו ב-13 בנובמבר 1562. כתוצאה, בנה אנרי הפך ליורש העצר הצרפתי. היא נמנעה מלתמוך באחד הצדדים עד 1568, כאשר הביעה את תמיכתה בפרוטסטנטים ועברה אל העיר לה רושל שהייתה מעוזם.

ז'אן ד'אלברה לקחה חלק בשיחות השלום בין הצדדים הלוחמים שהביאו לסיומה של מלחמת הדת השלישית ב-1570. באותה שנה הסכימה להשיא את בנה אנרי למרגריט דה ולואה, נסיכת צרפת, בתה של קטרינה דה מדיצ'י שניהלה את ענייני המדינה בשם בנה שארל התשיעי, מלך צרפת.

ז'אן ד'אלברה מתה במפתיע בפריז ב-9 ביוני 1572, חודשיים לפני שנערך טקס נישואים זה. פשטו שמועות שהורעלה בפקודת קטרינה דה מדיצ'י - שמועות שהופרכו מאוחר יותר.

השתלשלות מאורעות זו מתוארת בספרו של אלכסנדר דיומא האב "המלכה מארגו" (1845).