ז'אן-בטיסט מרשן
 | |
| ז'אן-בטיסט מרשן | |
| לידה |
22 בנובמבר 1863 טויסי, הקיסרות הצרפתית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
14 בינואר 1934 (בגיל 70) פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית |
| השתייכות |
 צבא צרפת |
| תקופת הפעילות |
1883 1914–1904 1919 |
| דרגה |
 ז'נרל דה דיוויזיה |
| פעולות ומבצעים | |
|
כיבוש סנגל כיבוש סודאן מרד הבוקסרים מלחמת העולם הראשונה | |
ז'אן-בטיסט מרשן (בצרפתית: Jean-Baptiste Marchand; 22 בנובמבר 1863 – 14 בינואר 1934) היה גנרל צרפתי אשר פיקד על כוחות במהלך מלחמת העולם הראשונה, אולם התפרסם דווקא בשם חלקו במשבר פשודה.
ביוגרפיה
מרשן נולד ב-22 בנובמבר 1863 בקומונה טויסי שבמחוז אן. ב-1883 הוא התגייס לצבא צרפת ושרת בטרופס דה מארין. הוא למד באקול מיליטר, וב-18 בדצמבר 1887 הוסמך כסו-לוטננט (לוטננט משנה). לאחר מכן עבר לשרת כקצין בחיל הקלעים הסנגלים. הוא השתתף בכיבוש סנגל, וב-1899 נפצע קשה. שנה לאחר מכן הוא השתתף בכיבוש הצרפתי של חלקים מסודאן.
ב-1896 קיבל מרשן פקודה להרחיב את השלטון הצרפתי בסודאן עד נהר הנילוס, באמצעות השתלטות על מבצר פשודה (כיום קודוק). מרשן יצא לדרך עם 30 קצינים צרפתים ו-130 שכירי חרב סנגלים, ובמשך שנתיים התקדם ברחבי סודאן ברגל ובשייט על נהר הקונגו. ב-10 ביולי 1898 הוא ואנשיו הגיעו אל פשודה והשתלטו עליה, אולם התמיכה שהובטחה להם לא הגיעה והם מצאו עצמם מבודדים.
כעבור חודשיים, הגיע לפשודה כוח בריטי בפיקודו של הוריישו קיצ'נר. הבריטים סיימו את מלחמת המהדי, והיו מעוניינים לנצל את ההזדמנות כדי לספח את סודאן. נוכחותם של מרשן ואנשיו באזור מנעה מהבריטים לעשות זאת. קיצ'נר ומרשן נפגשו בצורה דיפלומטית ומנומסת, אולם לא הצליחו להגיע להכרעה. הבריטים הותירו בפשודה גדוד שחנה מול הגדוד הצרפתי, והאירוע התפתח למה שנודע לימים בתור "משבר פשודה" וכמעט גרם למלחמה בין צרפת לבריטניה. מרשן יצא לקהיר על סיפונה של ספינה בריטית, במטרה ליצור קשר עם ממשלת צרפת. בתחילת דצמבר 1898 הוא חזר לפשודה עם הפקודה לסגת. עם זאת, הוא התעקש לא לסגת דרך השטח שתחת שלטון בריטי, ותחת זאת עבר דרך חבש. ב-16 במאי 1899 הוא הגיע למושבה צרפתית בג'יבוטי. כמעט שלוש שנים לאחר שיצא לדרך.
פרשת פשודה הפכה את מרשן לגיבור לאומי בצרפת. ב-5 בינואר 1900 הוא הועלה לדרגת לוטננט קולונל. בספטמבר של אותה שנה הוא יצא עם המשלחת הצרפתית שסייעה בדיכוי מרד הבוקסרים. הוא נותר בסין עד אוקטובר 1902 אז חזר לצרפת, הועלה לדרגת קולונל ומונה למפקד הרגימנט הקולוניאלי ה-8. ב-17 במאי 1904 הוא עזב את הצבא במחאה על פרשת הקלפים - שערורייה שבה התגלה ששר ההגנה לואי אנדרה קידם קצינים רפובליקנים וחברי הבונים החופשיים, ומנע את קידומם של קצינים לאומנים, מלוכנים וקתולים. מרשן ניסה להיכנס לפוליטיקה. הוא ניסה להיבחר לסנאט, אולם נכשל. ב-1913 הוא נבחר לראש המועצה של העיירה קנטון דה סומין.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא חזר לצבא ומונה לסגן המושל הצבאי של בלפור. ב-8 בספטמבר 1914 הוא מונה למפקד הבריגדה הקולוניאלית ה-2. הוא נפצע בפעם הראשונה ב-1 באוקטובר 1914 מרסיס שניפץ את עצם השוק שלו. הוא חזר לחזית חודש לאחר מכן, לאחר שנרפא לחלוטין. ב-14 במאי 1915 הוא מונה למפקד הדיוויזיה הקולוניאלית ה-10. למרות כמה סוגריים, הוא שמר על תפקיד זה עד תום המלחמה. ב-25 בספטמבר 1915, הוא נפצע בפעם השנייה בקרב שמפאן השני.
הוא נפצע פעם נוספת ב-17 באוקטובר 1916 במהלך הקרב על הסום, אך סירב להתפנות ושמר על פיקודו. עד סוף המלחמה הוא השתתף גם בקרב ורדן, מתקפת מאה הימים ומתקפת האביב. ב-4 באפריל 1919 הוא עזב את הצבא באופן סופי. הוא נפטר בפריז ב-13 בינואר 1934.
קישורים חיצוניים
- ז'אן-בטיסט מרשן באתר La France savante
- ז'אן-בטיסט מרשן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
37411635ז'אן-בטיסט מרשן