ורנר שארף
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ורנר שארף (בגרמנית: Werner Scharff; 16 באוגוסט 1912, פוזנן – 16 במרץ 1945, זקסנהאוזן) היה יהודי-גרמני, שהיה חבר בתנועת ההתנגדות למשטר הנאצי. הוא הוצא להורג במחנה הריכוז זקסנהאוזן בגלל פעילותו ב"קהילה לשלום ובנייה" (גרמנית: "Gemeinschaft für Frieden und Aufbau"), שהקים יחד עם הנס וינקלר.[1]
ביוגרפיה
_Werner_Scharff.jpg)
ורנר שארף נולד למשפחה יהודית בפוזנן (אז חלק של האימפריה הגרמנית בשנת 1912.[2] המשפחה עברה לברלין בשנת 1918. לאחר מותו של אביו בשנת 1929, התחיל שארף להתלמד באלקטרוניקה כדי לטפל באמו ובשני אחיו הקטנים. בשנת 1938 הוא התחתן עם גרטרוד ויסמן. הגירה מתוכננת של הזוג היהודי נכשלה. בשנת 1941 החל שארף לעבוד כחשמלאי בבית כנסת בלווצובשטראסה בברלין-מואביט, ששימש כאתר גירוש משנת 1942 על ידי האס אס. כחשמלאי, מותר היה לשארף לנוע בחופשיות בתוך אתר הגירוש ולעזוב אותו בכל עת. הוא השתמש ביכולתו להברחת מסרים, אוכל ובגדים מקרובי המשפחה של העצורים לאתר הגירוש בקנה מידה גדול.[3] בזכות עבודתה של בת זוגו פנסיה גרון,[דרושה הבהרה] שעבדה כמזכירה במשרד הרישום של הקהילה היהודית ואחראית על כתיבת רשימות הגירוש, הוא גם הצליח להזהיר רבים מחבריו ומכריו מפני גירושים קרובים.
גירוש ובריחה
כאשר שאר חברי הקהילה גורשו בקיץ 1943, שארף ברח והצטרף למחתרת ב-10 ביוני 1943.[4] כעבור ארבעה שבועות, ב-14 ביולי, עצר אותו הגסטפו והוא גורש לגטו טרזיינשטט. אולם הוא לא נשאר זמן רב ונמלט ב-7 בספטמבר יחד עם פנסיה גרון. יעדו היה כתובתו של חבר בתנועת ההתנגדות הנס וינקלר, שהומלץ לו בטרזינשטט כמחבוא אפשרי בברלין.
בתנועת ההתנגדות
ורנר שארף היה מלא רעיונות כיצד לעודד באופן פעיל אזרחים אחרים להתנגדות פסיבית נגד הנאצים, אך הוא נזקק לאנשים שיעזרו לו. כששמע וינקלר על תוכניותיו של שארף, הוא היה מוכן מיד להשתתף. יחד עם גונטר סמואל ואריך שוורץ, וינקלר כבר הפעיל קבוצת התנגדות רופפת עוד לפני פרוץ המלחמה כדי לעזור להציל יהודים מגירוש. קבוצת ההתנגדות נודעה מאוחר יותר כ"קהילה לשלום ובניה" (בגרמנית: "Gemeinschaft für Frieden und Aufbau").
עבודתו בבית המשפט המחוזי נתנה לווינקלר אפשרות לארגן דרכונים מזויפים ולהנפיק תעודות פטירה של יהודים שהוסתרו במקומות שלו ושל חבריו. היו לו גם חברים ומכרים רבים שהיו מוכנים לספק תלושי מזון ולינה. שארף הפך בהדרגה לראש הארגון שהורכב בעיקר מחברים ומכרים של שארף ווינקלר, מתנגדי המשטר הנאצי, ואזרחים בעלי השקפה דומה מברלין-ודינג, ברלין-מיטה וברלין-קרויצברג. שארף פיתח רעיונות חדשים כיצד להפיץ הודעות שרשרת ועלוני התנגדות וכיצד לגייס תומכים חדשים. יחד עם וינקלר הוא ארגן את ההפצה הרחבה של העלונים שלהם, בהם הם פנו לחשיבה עצמאית, להתנגדות ולשים סוף למלחמה. יתר על כן, הם סיפקו מקלט ל-6–10 יהודים נרדפים בכל עת. שארף ווינקלר אף יצרו קשר עם תושבי אסיר מחנה המלחמה סטלאג III-A בלוקנוואלדה, ככל הנראה במטרה להשיג גישה בסופו של דבר למחסן הצבאי.[2] זה היה חלומו של שארף לשחרר את היהודים האחרונים שנכלאו בכלא ובמחנה המעצר בבית החולים היהודי בברלין.[3]
רבים, ובעיקר אשתו של הנס וינקלר, חשבו שהארגון מתנהג בפזיזות מדי. חברת הקבוצה הילדה ברומברג אכן נעצרה באפריל 1944 לאחר הלשנה של אלמנתו של מוכר הספרים שהוצא להורג אוגוסט בונאס ג'וניור. (1890–1944). אף על פי שברומברג לא חשף את שאר חברי הקבוצה ואף הצליח להוליך את שולל הגסטפו, הם בסופו של דבר איתרו את הקבוצה ועצרו את ורנר שארף ב-14 באוקטובר 1944. שארף הובא לכלא באלכסנדרפלאץ, נחקר ועונה באכזריות. זמן קצר לאחר מכן נעצרו גם וינקלר וחברים רבים בארגון.
בסוף 1944 הועבר שארף למחנה הריכוז זקסנהאוזן. הוא הוצא להורג ב-16 במרץ 1945.[4] פנסיה גרון הוצאה להורג גם במחנה הריכוז. רבים מחברי הקהילה האחרים שרדו את המלחמה.
לקריאה נוספת
- Eugen Herman-Friede : Für Freudensprünge keine Zeit: Erinnerungen an Illegalität und Aufbegehren 1942–1948 . Metropol, Berlin 1991,מסת"ב 3-926893-11-7 (בגרמנית)
- Hans-Rainer Sandvoß: Gedenkstätte Deutscher Widerstand, Berlin 1997,מסת"ב 3926082038 (בגרמנית)
הערות שוליים
- ^ Chronic of Luckenwalde (בגרמנית)
- ^ 2.0 2.1 Johannes Tuchel (ed.): Der vergessene Widerstand. Zu Realgeschichte und Wahrnehmung des Kampfes gegen die NS-Diktatur. Wallstein Verlag, Göttingen, 2001, pp. 97-107 (בגרמנית)
- ^ 3.0 3.1 Edith Hirschfeldt: Werner Scharff, In: Die Unvergessenen, Heidelberg 1952 (בגרמנית)
- ^ 4.0 4.1 Werner Scharff and the Community for Peace and Reconstruction
