ורנר קיניץ
 | |
| גנרל ורנר קיניץ | |
| לידה |
3 ביוני 1885 המבורג, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
31 בדצמבר 1959 (בגיל 74) המבורג, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1904–1945 (כ־41 שנים) |
| דרגה |
 גנרל חיל הרגלים (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-24 מפקד הקורפוס ה-17 מפקד המחוז הצבאי ה-21 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| |
גנרל ורנר קיניץ (בגרמנית Werner Kienitz; 3 ביוני 1885 - 31 בדצמבר 1959), היה מפקד בכיר בורמאכט שפיקד על קורפוס במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
קיניץ נולד ב-3 ביוני 1885 בהמבורג שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1904 התגייס קיניץ לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-64 (ברנדנבורג ה-8 - גנרל-פלדמרשל הנסיך קרל וילהלם מפרוסיה), ולחם בשורותיו במלחמת העולם הראשונה. ב-24 בדצמבר 1914 הועלה לדרגת האופטמן, ומונה למפקד פלוגה ברגימנט. בסוף שנת 1915 מונה לקצין מטה במטה הכללי, ובשנת 1917 מונה לקצין מטה בדיוויזיית המילואים ה-21. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, צלב האבירים של מסדר בית הוהנצולרן עם חרבות, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה נשאר קיניץ ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 בפברואר 1925 הועלה קיניץ לדרגת מיור, וב-1 באוקטובר 1926 מונה לקצין מטה בדיוויזיה ה-4 של הרייכסווהר. ב-1 ביולי 1929 מונה למפקד ה-3 ברגימנט הרגלים ה-18, וב-1 באוקטובר 1929 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט. ב-1 באפריל 1932 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-15, וב-1 באוקטובר 1934 מונה למפקד הביצורים בשטוטגרט. ב-1 במרץ 1935 הועלה לדרגת גנרל מיור, וב-15 באוקטובר 1935 מונה למפקד הדיוויזיה ה-24, וב-1 באפריל 1937 הועלה לדרגת גנרל לוטננט. ב-1 באפריל 1938 הועלה לדרגת גנרל חיל הרגלים, ומונה למפקד הקורפוס ה-17.
מלחמת העולם השנייה
בפרוץ המלחמה היה קיניץ מפקד הקורפוס ה-17, ופיקד עליו במהלך הפלישה לפולין כחלק מהארמייה ה-14 במסגרת קבוצת ארמיות דרום, ובמהלך המערכה על צרפת לחם עמו כחלק מהארמייה התשיעית במסגרת קבוצת ארמיות B, ובשלב השני כחלק מהארמייה ה-18. במהלך מבצע ברברוסה לחם קיניץ עם הקורפוס שבפיקודו כחלק מהארמייה השישית במסגרת קבוצת ארמיות דרום, וב-31 באוגוסט 1941 קיבל על פעולותיו בקרבות את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-23 בינואר 1942 פרש קיניץ מתפקידו, וב-1 במאי 1942 מונה למפקד המחוז הצבאי השני בשטטין. בינואר 1945 פרש קיניץ לביתו, וב-22 באפריל 1945 קיבל על פעולותיו את עיטור הצלב הגרמני בכסף. לאחר כניעת גרמניה הנאצית בסוף המלחמה, נלקח קיניץ בשבי בעלות הברית.
לאחר המלחמה
קיניץ שוחרר מהשבי בשנת 1947. לאחר שחרורו התגורר קיניץ בהמבורג, עד למותו ב-31 בדצמבר 1959.
קישורים חיצוניים
- ורנר קיניץ באתר lexikon-der-wehrmacht בגרמנית
