ורה זסוליץ'
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. ורה איוואנובנה זָסוּלִיץ' (ברוסית: Вера Ивановна Засулич; 8 באוקטובר 1849 – 8 במאי 1919) הייתה מהפכנית, מבקרת ספרות וסופרת רוסייה.
תחילת חייה
ורה זסוליץ' נולדה בכפר מיכאילובקה בגוברניית סמולנסק במשפחת קצין בגמלאות. כאשר הייתה בת 3 נפטר אביה, והיא נשלחה לקרובי המשפחה. בשנת 1864 החלה זסוליץ' ללמוד במוסקבה בבית ספר פרטי לבנות. סיימה את לימודיה בשנת 1867 עם הסמכה למורה, ועבדה כשנה אצל שופט בעיר סֶרְפּוּחוֹב (Серпухов) (בסביבת מוסקבה), ובתחילת שנת 1868 עברה לסנקט פטרבורג.
בסנקט פטרבורג הכירה זסוליץ' נרודניקים מקבוצתו של סרגיי נצ'אייב. בגל המעצרים נגד קבוצה זו במאי 1869 היא נעצרה, ושוחררה רק בשנת 1871 תוך הגליה מסנקט פטרבורג. זסוליץ' התגוררה במספר ערי שדה ובשנת 1873 הגיעה לחרקוב והתחילה ללמוד בקורסים למיילדות. לאחר סיום תקופת הגליה הורשתה זסוליץ' להישאר בחרקוב. היא הייתה חברה בארגון נרודניקים מקומי, ובסתיו 1875 ירדה למחתרת. בשנת 1877, לאחר שרוב חברי הארגון נעצרו על ידי המשטרה, עברה זסוליץ' לסנקט פטרבורג. היא התחילה לעבוד בבית דפוס המחתרתי של זמליה אי ווליה, והפכה להיות חברה בארגון זה.
התנקשות בראש העיר סנקט פטרבורג
ב-24 בינואר 1878 ניסתה זסוליץ' להתנקש במושל העיר סנקט פטרבורג פיודור טְרֶפּוֹב (Трепов). הסיבה לכך הייתה בפקודתו לתת עונש פיזי לאחד הנרודניקים שהיה במעצר (פקודה זו הייתה בניגוד לחוקי רוסיה). זסוליץ' נכנסה לחדר העבודה של טרפוב וירתה בו. מיד לאחר המעשה היא נעצרה. האירוע קיבל תהודה גדולה בחברה הרוסית. שר המשפטים החליט להעביר את המקרה לדיון במשפט של חבר מושבעים פתוח לציבור. מספר סנגורים סירבו לייצג את המדינה במשפט, לאחר שלא הורשו להתייחס במסגרת המשפט להתנהגותו של טרפוב לפני האירוע. לעומת זאת, בין עורכי הדין היה מאבק קשה על הזכות לייצג את ורה זסוליץ' במשפט. שר המשפטים ראה שעשה טעות בהחלטתו על מתכונת המשפט, אך לא היה ניתן לשנות את ההחלטה. הוא אף פנה לשופט עם בקשה להבטיח שזסוליץ' תואשם. השופט אנטולי קוני סירב לבקשה, וענה שהכול יהיה בידי המושבעים. המשפט החל במרץ 1878. פיודור טרפוב הבריא מפציעתו והיה מסוגל להיות נוכח במשפט. במהלך המשפט הורגש שהשופט, בעל דעות ליברליות, אינו תומך בתביעה. התביעה ביקשה תקופת מעצר ממושכת. חבר המושבעים מצא את זסוליץ' לא אשמה. והיא שוחררה במקום. לדרישת חבריה, היא עזבה את רוסיה מיד ונסעה לשווייץ; וכך, פקודת מעצר חדשה שהחליט הצאר להוציא, כבר לא הייתה ניתנת למימוש.
לאחר המשפט הועבר השופט מתפקידו; השלכות משפט זה הורגשו במהלך כל הקריירה שלו. תוך מספר חודשים פוטר גם שר המשפטים.
בשנת 1879 שבה זסוליץ' לרוסיה באופן לא לגאלי, והצטרפה לארגון "החלוקה-מחדש השחורה" (Чёрный передел) בהנהגת גאורגי פלכנוב. ארגון זה התנגד נמרצות לפעולות טרור, כך ששזסוליץ', שבעצמה הייתה טרוריסטית, התאכזבה מדרך פעולה זו ולא תמכה בפעילות של נרודניה ווליה.
הגירה
בשנת 1880 עזבה זסוליץ' את רוסיה פעם נוספת. באירופה היא הייתה פעילה בארגון שעזר למהפכנים הרוסים. בשנת 1883 הפכה זסוליץ' למרקסיסטית, תרגמה את עבודות של קארל מרקס ופרידריך אנגלס לרוסית והתכתבה איתם. היא הייתה בין מקימי ארגון "שחרור העמל" (Освобождение труда) – ארגון מרקסיסטי ראשון של מהפכנים רוסים. זסוליץ' השתתפה באופן פעיל באינטרנציונל השני, והייתה נציגת הארגונים הרוסים בוועידות של 1896, 1900 ו-1904.
החל מתקופה זו היא הייתה תומכת נלהבת של קארל מרקס, והתנגדה לטרור בכל תוקף.
בשנת 1894 עברה זסוליץ' ללונדון, ושם החלה את פעילותהּ הספרותית. זסוליץ' כתבה ספרים על ז'אן ז'אק רוסו ווולטר, שאף פורסמו ברוסיה לאחר מספר שנים. בנוסף לכך היא הייתה מבקרת ספרות פעילה מאוד.
בשנת 1899 ביקרה זסוליץ' ברוסיה עם דרכון בולגרי על שם וליקה דמיטרייבה. בהיותה ברוסיה היא הכירה את הנהגת המהפכנים החדשה שצמחה ברוסיה, ובה ולדימיר איליץ' לנין.
בשנת 1900 היא התמנתה לאחת העורכות של עיתון "איסקרה" ("הניצוץ").
החל משנת 1903 הייתה זסוליץ' בין מנהיגי המנשביקים. בשנת 1905, לאחר שקבלה רשות באופן רשמי, היא חזרה לרוסיה. זסוליץ' הייתה בין תומכי הפסקת כל פעילות מחתרתית והקמת מפלגות לגאליות. בהיותה ברוסיה התפרנסה מתרגומים של רומנים של ה"ג ולס.
זסוליץ' תמכה במהפכת פברואר. ביחד עם גאורגי פלכנוב ולב דייטש תמכה בחתימת הסכם עם הממשלה החדשה והמשך השתתפות המדינה במלחמת העולם הראשונה.
במרץ 1917 היא הייתה בקבוצה שתמכה בהמשך השתתפות רוסיה במלחמת העולם הראשונה. בקיץ 1917 תמכה בכל הפעולות של הממשלה הזמנית. זסוליץ' ראתה במהפכת אוקטובר מעשה שמחזיר את רוסיה אחורה; היא טענה שהשלטון הבולשביקי דומה מאד לשלטון הצאר. לפעמים היא אף הציגה את עמדותיה בפומבי. לנין מתח ביקורת קשה על עמדותיה, אך ציין שהיא מהפכנית בעלת זכויות גדולות.
בשיחות עם חבריה ציינה זסוליץ' שהחיים קשים ושהיא אינה רואה סיבה להמשיך. נפטרה בשנת 1919 לאחר מחלה קשה.
קישורים חיצוניים
- קורות חיים (ברוסית)
25607732ורה זסוליץ'