ולדימיר סוכומלינוב
 | |
| ולדימיר סוכומלינוב במשרדו | |
| לידה |
4 באוגוסט 1848 טלז, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 1926 (בגיל 77) ברלין, רפובליקת ויימאר  |
| השתייכות |
צבא האימפריה הרוסית |
| תקופת הפעילות | 1866–1915 (כ־49 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
ראש המטה הכללי הרוסי שר המלחמה | |
| פעולות ומבצעים | |
| המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), מלחמת העולם הראשונה | |
ולדימיר אלכסנדרוביץ' סוּכוֹמלִינוֹב (ברוסית: Владимир Александрович Сухомлинов; 4 באוגוסט 1848 (כך על פי הלוח היוליאני שהיה נהוג ברוסיה בזמנו; על פי הלוח הגרגוריאני: 16 באוגוסט) – 2 בפברואר 1926) היה גנרל בצבא האימפריה הרוסית, ראש המטה הכללי הרוסי (1908-1909) ושר המלחמה הרוסי (1909-1915). הודח בשל תפקודו הכושל במלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה
עד משרת שר המלחמה
סוכומלינוב היה קצין פרשים ב-1874 סיים את האקדמיה הצבאית למטה הכללי ובמהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית שירת במטהו של מיכאיל סקובלב. ב-1899 מונה לראש המטה הכללי של המחוז הצבאי קייב. וב-1904 היה למפקד המחוז הצבאי קייב. ב-1905 מונה למושל הכללי של קייב, ווהלין ופודוליה. בדצמבר 1908 מינה אותו הצאר ניקולאי השני לראש המטה הכללי ובמרץ 1909 מונה סוכומלינוב, שהיה אז כבן 60, לשר המלחמה.
בתפקידו כשר המלחמה
סוכומלינוב היה שמרן ביותר. הוא עצר את הרפורמה בצבא האימפריה, שהחלה לאחר תבוסת רוסיה במלחמת רוסיה-יפן. אחת מאמירתיו המייצגות הייתה: "המלחמה כפי שהייתה תמיד, כך תישאר תמיד... הביטו עלי, לדוגמה, לא קראתי חוברת צבאית זה עשרים וחמש שנה"[1]. במסגרת עצירת הרפורמה שב והכפיף את המטה הכללי למשרד המלחמה ובכך מנע ממנו להתפתח באופן עצמאי. בימי כהונתו כשר מלחמה ירשו אלה את אלה שישה ראשי מטה כללי. הוא כפר בדעה לפיה כשלה רוסיה בשל שיטות מיושנות, ציוד לקוי ומקובעות מחשבתית ונעץ את הכישלון בשגיאות נקודתיות של מפקדים. לפיכך, המשיך לאמן את הצבא להסתערות פרשים, לוחמת כידונים תהילת העבר. הוא לא ביצע הצטיידות מספקת בתחמושת חמה, לא הגדיל את תקציב החימוש ואף זה שהוקצה לא נוצל, כך למשל בעוד תקן הפגזים לתותח בצבאות המערב עמד ערב מלחמת העולם הראשונה על 2,000-3,000 פגזים לתותח עמד התקן הרוסי על 850 בלבד[2]. בינו ובין ניקולאי ניקולאייביץ' הבן, המפקד העליון של צבא האימפריה הרוסית בעת המלחמה, שררו יחסי איבה וחוסר אמון. כן התעמת עם ועדת הצבא של הדומה (הפרלמנט הרוסי) בראשות אלכסנדר גוצ'קוב. עם זאת, טיפח יחסי ידידות עם הצאר ורעייתו ועם יועצם רב ההשפעה רספוטין[3].
סוכומלינוב ניצל את תפקידו באופן מושחת, זייף הוצאות וניצל מידע פנים על שוק המניות על מנת לגרוף רווחים לעצמו. עוד לפני מינויו לשר, בשנת 1906
.
עמיתו, שר החוץ סרגיי סאזונוב צוטט כמי שאמר עליו: "היה קשה מאד לשדלו שיעבוד, אבל לשכנעו שיאמר את האמת - זה היה בלתי אפשרי."[5].
ההדחה מהתפקיד ולאחריה
לאחר מספר תבוסות ומחסור חמור בציוד, אולץ סוכומלינוב להתפטר מתפקידו ביוני 1915. בחסות הצאר ניקולאי ורעייתו נדחו ההליכים נגדו, אולם במרץ 1916 נכלא והואשם בבגידה ובריגול. הוא הושם במעצר בית עד תחילת משפטו, אולם זה נפתח רק לאחר מהפכת פברואר 1917. אישומי הבגידה החמורים נגדו הוסרו ובמקומם הואשם בשחיתות ובכך שאילץ את בני העם הרוסי להלחם בלי רובים ובלי תחמושת. הוא הורשע בגין "שימוש לרעה בכוח וחוסר פעילות" ונשפט למאסר עולם. אולם, לאחר מהפכת אוקטובר זכה לחנינה מאת הבולשביקים ויצר לגלות בברלין. הוא פרסם את זכרונותיו בברלין בשנת 1924 והקדישם לצאר ניקולאי[6].
לקריאה נוספת
- Dumbadze, V. D; Knaap, A. A., Russia's war minister; the life and work of Adjutant-General Vladimir Alexandrovitsh Soukhomlinov, London, Simpkin, Marshall, Hamilton, Kent & co., ltd 1915
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 72-73
- ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 75
- ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 73
- ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 73-74
- ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 72
- ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 74
25537225ולדימיר סוכומלינוב
- אספקלריה - סינון
- האימפריה הרוסית: פוליטיקאים
- פוליטיקאים רוסים במלחמת העולם הראשונה
- אנשי צבא רוסים במלחמת העולם הראשונה
- גנרלים בצבא האימפריה הרוסית
- מקבלי עיטור גיאורגי ה"קדוש"
- מקבלי עיטור אלכסנדר נבסקי (האימפריה הרוסית)
- שרי ההגנה של רוסיה
- ראשי המטה הכללי של צבאות רוסיה וברית המועצות
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- טלז: אישים
- ילידי 1848
- נפטרים ב-1926