ולדימיר מאיאקובסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ולדימיר מיאקובסקי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. ולדימיר ולדימירוביץ' מאיאקובסקירוסית: Влади́мир Влади́мирович Маяко́вский, בגאורגית: ვლადიმირ მაიაკოვსკი; ‏19 ביולי 1893 - 14 באפריל 1930) היה משורר, מהבולטים בפוטוריסטים הרוסים של ראשית המאה ה-20. עסק גם בציור, בייחוד פלקאטי. חיבר גם תסריטים.

חייו ויצירתו

מאיאקובסקי נולד בבר'דתי שבנפת בר'דתי[3] בגאורגיה, כילד השלישי להוריו, שהיו ממוצא אוקראיני צאצאי קוזאקים. בגיל 14 השתתף בהפגנות סוציאליסטיות בעיר כותאיסי. לאחר מותו הפתאומי של אביו ב-1906, עברה משפחתו - אמו ושתי אחיותיו - לגור במוסקבה.

כרזת תעמולה סובייטית שאוירה בידי מאיאקובסקי:
רוצה להתגבר על הקור? רוצה להתגבר על הרעב? רוצה לאכול? רוצה לשתות? מהר והצטרף לחלוצים שבחזית העבודה.

במוסקבה נמשך מאיאקובסקי לספרות המרקסיסטית ואף השתתף בפעילויות אחדות של מפלגת הפועלים הרוסית הסוציאל-דמוקרטית (РСДРП)[6]. לאחר מכן היה לחבר בה (בולשביק). ב-1908 עזב את בית הספר היסודי, לאחר שאמו התקשתה לשלם את שכר הלימוד.

בתקופה זו נאסר מאיאקובסקי שלוש פעמים, בעוון פעילות פוליטית חתרנית נגד המשטר, אך מפאת גילו הצעיר ניצל מהגליה. ב-1909, בימי הבדידות שעברו עליו בכלאו שבמוסקבה, החל מאיאקובסקי לכתוב שירה, אך שיריו הוחרמו. לאחר שחרורו המשיך לפעול בתנועה סוציאליסטית. בתקופה זו החל ללמוד בבית הספר לאמנות במוסקבה ושם הכיר, לראשונה, חברים בתנועת הפוטוריזם הרוסי. בתחילה עסק בפיסול, ציור ואדריכלות, אך בתוך זמן קצר הבין שמוטב לו לעסוק בשירה. הוא נעשה לדובר בולט של קבוצת ה-Гилея (גילֵיַה) וחברו הטוב של דוד בורליוק, אותו ראה כמדריכו וכמורה דרכו.

ב-1912 התפרסמו לראשונה שירים של מאיאקובסקי, במאסף הספרותי הפוטוריסטי "סטירת לחי לטעמה של החברה" (Пощёчина общественному вкусу). היו אלה "לילה" (Ночь) ו"בוקר" (Утро). ב-1914 סולקו בורליוק ומאיאקובסקי מבית הספר לאמנות, בגלל פעילותם הפוליטית.

היצירה האמנותית של מאיאקובסקי המשיכה לשאת גוון פוטוריסטי עד 1914. בשלב זה, בחר להתמקד בשירה נראטיבית. העבודות שפרסם בימים שקדמו למהפכה הרוסית, סייעו לו לבסס את המוניטין שרכש, במשך הזמן, כמשורר ברוסיה ומחוצה לה.

"ענן במכנסיים" (1915) הייתה פואמה בת ארבעה פרקים - ארבע זעקות "הלאה!" כלפי סדר החיים הישן: "הלאה אהבתכם!", "הלאה אמונתכם!", "הלאה משטרכם!", "הלאה דתכם!".

איור מחיבורו של מאיאקובסקי, "Как делать стихи" (בעברית: איך ליצור שירה).

בקיץ 1915 חשק מאיאקובסקי באישה נשואה, ליליה בריק, ולה הקדיש את שירו "חליל חוט שדרה" (1916). לרוע מזלו של מאיאקובסקי, הייתה זו אשתו של המוציא לאור שלו, אוסיפּ בריק. הפרשייה הזו - כמו גם מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הרוסית - השפיעה רבות על עבודותיו בשנים אלו. כך, השיר "מלחמה והעולם"[7] (1916), עוסק באימי מלחמת העולם הראשונה, ו"אדם" (1917) דן בייסורי האהבה.

בראשיתה של מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 19151917, עבד מאיאקובסקי כשׂרטט בבית הספר הצבאי למכוניות של פטרוגרד.

בנובמבר 1917 שהה מאיאקובסקי בסמולני, פטרוגרד, ושם היה עֵד למהפכת אוקטובר. בשעה זו הצטרף בלהט ובהתלהבות למהפכה והחל לחבר שירי תעמולה מהפכניים, כגון "צעידת-שמאל". בשנים שלאחר מכן נשאה מרבית שירתו אופי מהפכני.

לאחר שחזר למוסקבה, עבד מאיאקובסקי בסוכנות החדשות הסובייטית (Российское телеграфное агентство), ויצר עבורהּ תעמולה קומוניסטית, במלל ובאיורים. הוא הרבה להשתמש בסאטירה. ב-1919, פרסם מאיאקובסקי לראשונה אסופת שירים שכתב, תחת השם: Всё сочинённое Владимиром Маяковским (כל שחובר על ידי ולדימיר מאיאקובסקי). באווירה הפוליטית ששררה בברית המועצות הצעירה, עלתה קרנו במהירות. בשנים 19221928, היה מהבולטים ב"חזית אמנות השמאל" והחל להגדיר את עבודותיו כ'פוטוריזם קומוניסטי' (комфут).

מאיאקובסקי היה מן הבודדים בין הכותבים הסובייטים שהורשו לנוע בחופשיות, ולפיכך הרבה לנסוע ברחבי ברית המועצות ובארצות העולם. מסעותיו ללטביה, בריטניה, גרמניה, ארצות הברית, מקסיקו וקובה השפיעו לא מעט על יצירתו. ב-1925 פרסם את אוסף הרשימות "כך גיליתי את אמריקה", (Мое открытие Америки), בו הביע את התרשמותו מהעושר הטכנולוגי האמריקני אך ביקר בחריפות את חוסר הצדק והעוולות החברתיות שהיו שם, לדעתו.

בסיור בארצות הברית פגש את אלי ג'ונס, שהייתה לאם בִתו. למאיאקובסקי נודעה עובדה זו רק ב-1929, כשפגש שוב את ג'ונס בחשאי בדרום צרפת. בסוף שנות ה-20 התיידד מאיאקובסקי עם טטיאנה יקובלבה, ולה הקדיש, ב-1928, את השיר "מכתב לטטיאנה יקובלבה" (Письмо Татьяне Яковлевой).

אין ספק כי תרומתו של מאיאקובסקי איננה מוגבלת לתחומי השירה הסובייטית בלבד. עם השנים, נחשב כנציגה המובהק של השירה הסובייטית, אך באופן רחב יותר הוא אף שינה את תפיסת השירה בתרבות המאה ה-20 כולה. הוא השפיע על רבים ממשוררי המאה העשרים, ובמיוחד על אנשי השמאל הפוליטי. בין השאר, הושפעו ממנו אלכסנדר פן ואברהם שלונסקי, אשר אף כונו, בפי מתנגדיהם, "מאיאקובסקים קטנים".

המעורבות הפוליטית הפעילה שלו ככותב וכתועמלן נתקלה בחוסר הבנה, ולעיתים הסתייגו ממנה בני תקופתו (ואף חבריו הקרובים, דוגמת בוריס פסטרנק). קרוב לסוף שנות ה-20, בד בבד עם ניסיונות להתקרב למפלגת השלטון, הפך מאיאקובסקי מפוכח יותר באשר לבולשביזם ולתעמולה בולשביקית. מעיד על כך מחזהו מ-1929, "פשפש" (клоп), שעסק בקרתנות ובביורוקרטיה הסובייטיים. ביקורת נוספת שפך על הממסד הסובייטי במחזה "בית מרחץ" (баня) מ-1930; חיצי ביקורת אלו הביאו ליחס רע כלפיו מן השלטונות. גם ידידיו הקרובים מלפנים התרחקו ממנו בשל התקרבותו למפלגת השלטון.

מעמדו המעורער, ואהבה נכזבת שנכווה בה, הביאו לכך שבערבו של ה-14 באפריל 1930, התאבד מאיאקובסקי בירייה ללבו. בשיר לא גמור שהשאיר במכתב ההתאבדות כתב, בין השאר:

"במותי אל תאשימו איש, וכן, בבקשה, אל תלכו רכיל. המנוח מאוד לא אהב זאת... אין זאת דרך (לאחרים איני ממליץ) אך לי אין מוצא... [כחלק משיר שהיה מצורף:] סירת האהבה התנפצה אל ההווי. את ואני מרוחקים, ואין טעם למנות את מכאובינו, צערינו וסבלינו המשותפים".

מאיאקובסקי נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה אשר במוסקבה. שמו של המקום בו נולד שונה, לכבודו, ל"מאיאקובסקי". לאחר מותו של סטלין, נפוצו שמועות על פיהן מאיאקובסקי לא התאבד אלא נרצח בפקודת סטלין. בשנות ה-90 של המאה העשרים, כשנחשפו מסמכי הק.ג.ב., היו תקוות שתתברר האמת בסוגיה זו, אולם דבר לא נתגלה. השאלה נותרה עומדת בעינהּ.

לאחר מותו, הותקף מאיאקובסקי על ידי העיתונות הסובייטית ותואר כ"פורמליסט" (בניגוד ל"משוררים פרולטרים" רשמיים, כמו דמיאן בדני). ב-1935 כתבה לילה בריק מכתב לסטלין בנושא, והוא כתב ליז'וב:

"החבר יז'וב, קח לתשומת לבך את מכתבה של הגברת בריק. מאיאקובסקי הוא עדיין המשורר הטוב והמוכשר ביותר בעידן שלנו. אדישות לירושתו היא פשע. תלונתה של בריק היא, לטעמי, מוצדקת...".

מילים אלו, אשר הפכו לקלישה, הכניסו את מאיאקובסקי בצורה "רשמית" לקאנון, אך בוריס פסטרנק כתב שזה "הרג אותו בשנית" בכמה מובנים[1].

למאיאקובסקי לא היו ממשיכים בתחום השירה בין המשוררים הרוסיים, וסגנונו לא נבחן או פותח כיאות. יחד עם זאת, מאיאקובסקי השפיע לא מעט על שירת המאה ה-20, והיה המשפיע ביותר מבין הפוטוריסטים בליטא.

על-שמו קרוי תיאטרון מייקובסקי המפורסם במוסקבה.

ספריו שתורגמו לעברית

ולדימיר מאיאקובסקי כתב ספרי שירה רבים. אחדים מהם תורגמו לעברית, ובהם:

בנוסף תרגם שלמה חוחלובקין מבחר משירי מאיקובסקי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נפת בר'דתי נקראה בשנים 1940-1990 בשם נפת מאיאקובסקי על שמו.
  2. ^ [1]
  3. ^ [2]
  4. ^ מפלגת הפועלים הרוסית הסוציאל-דמוקרטית (Демократи́ческая Рабо́чая Па́ртия-РСДРП) - מפלגה סוציאליסטית מהפכנית רוסית שנוסדה בשנת 1898 במינסק שאיחדה בתוכה מספר ארגוני מהפכה.
  5. ^ [4]
  6. ^ [5]
  7. ^ שם הספר בשפה הרוסית רמז במכוון, כך נראה, לרומן הנודע של טולסטוי, מלחמה ושלום: שניהם נקראו "Война и мир", כאשר המילה мир (מיר) פירושה גם 'עולם' וגם 'שלום'.

חליל המרזבים- מיאקובסקי המוקדם, שירים ופרוזה: 1912 - 1918 תרגום: עמנואל גלמן. ספרי עליית גג - 2007

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32573351ולדימיר מאיאקובסקי