ויקטור מלניק

ויקטור מלניק (15 באוגוסט 1929 – 12 בדצמבר 2022) היה חסיד אומות העולם, בנה של אלכסנדרה מלניק.

ביוגרפיה

מלניק גדל בכפר מיכאמפול באוקראינה, בן לאלכסנדרה ודימיטרי מלניק ואח לטאיסיה (טאיסה), גלינה ולולה. במהלך הטיהורים הגדולים בשנות ה-30 גורש דימיטרי לסיביר ולא שב. אלכסנדרה נאלצה לגדל ולפרנס את ארבעת ילדיה.

ביוני 1941 נכבש האזור בידי הורמאכט במסגרת מבצע ברברוסה. בדצמבר 1941, שמעה אלכסנדרה מסוניה בֶּרשְטיין (חברתה של הבת טאיסה), על חיסול אחד משני הגטאות בחמלניצקי עם כל תושביו היהודים. אלכסנדרה נכנסה ביוזמתה לגטו, אל פאינה ברשטיין (אמה של סוניה), והזמינה אותה לחסות אצלה. בשלב זה עזר לאימו להבריח את שתי היהודיות לביתם. השתיים שהו בבית משפחת מלניק במשך כ-11 חודשים שבמהלכם הן יצאו החוצה רק בחשכה. על מנת לתמוך במשפחתה ויהודיות החוסות, החלה אלכסנדרה לייצר ולתקן בגדים. בתחילת 1942 משפחת מלניק החלה לארח משפחה יהודית נוספת. לקראת סוף 1942 הצליחו משפחת מלניק להבריח את משפחת היהודים ולסדר עבורם עבודה במחוז. משפחה יהודית זו שרדה את המלחמה בסופו של דבר.

בתום המלחמה גויס לצבא ושירת במונוגוליה במשך שלוש שנים. ב-1957 נשא לאישה את פאינה היהודייה, ולמחייתו עבד כנהג.

ב-13 ביולי 1994 הכיר יד ושם באלכסנדרה מלניק ובילדיה טאיסיה חרצ'נקו וּויקטור מלניק כחסידי אומות העולם. באותה השנה עלו ויקטור ופאינה מלניק לישראל והתגוררו בחיפה ובמגדל העמק. מלניק נפטר ב-12 בדצמבר 2022 בגיל 93. בפטירתו היה מלניק אחד משני חסידי אומות העולם היחידים שחיו בישראל^[1]. הוא הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי במגדל העמק. מלניק הותיר אחריו שלושה ילדים וחמישה נכדים^[2].