וילמוש מילר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית רופא ריקה. וילמוש מילר (בהונגרית: Müller Vilmos;‏ סבאדקה, 11 במאי 1878[1] – בודפשט, ארז'בטווארוש, 28 באפריל 1945) היה דוקטור לרפואה (MD) יהודי-הונגרי, רופא ריאות, רופא ראשי, סופר, יועץ מועצה מלכותי, אחיו של העיתונאי והסופר ינה מולנאר (1880–1933).

קורות חייו

וילמוש מילר נולד במשפחה יהודית כבנם של יעקב (דניאל) מילר, סוחר, ושל בטי (בורבלה), גולדארבייטר. בילדותו עבר לסגד עם הוריו וארבעת אחיו. הוא השלים את לימודיו בבית הספר התיכון כחבר לכיתה של וילמוש מילקו כירורג ופרופסור לעתיד, (1887–1895). הוא המשיך את לימודיו בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בודפשט (1895–1899) כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד. מבין מוריו, לפרידייש קוראני הייתה ההשפעה הגדולה ביותר עליו, שאותו ראה כמודל לחיקוי לאורך חייו. עם קבלת התואר הפך למתמחה במכון הכירורגי 2. במרץ 1903 מונה לרופא בסנטוריום המלכה ארז'בט (סיסי) בבודאפוק. בסוף 1903 נסע לשלושה חודשים לפריז, שם השלים את לימודיו אצל פרופסור אלכסנדר מרמורק. לאחר שחזר הביתה, קיבל לידיו את ניהול "המכון לסוג הסרום של מרמורק" בבודפשט. בגיל עשרים ושמונה הפך לרופא הראשי השני של הסנטוריום בסנט בלאזיני בגרמניה, ובזמן זה הכיר את אשתו הראשונה, בתו של גאורג מנדרסהאוזן, סיטונאי ויועץ מסחר. ב-1906 קיבל לידיו את ניהול הסנטוריום הריאתי בטטרהאזה, שם היה מנהל הסנטוריום והרופא הראשי במשך שני עשורים.

במרץ 1914 הוענק לו התואר מפרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ומלך הונגריה "חבר מועצה מלכותי" או "יועץ מלכותי" כהוקרה על הישגיו במאבק במגפת הכולרה בהונגריה העליונה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, בין היתר, שירת בחיל המצב של פץ' ותרם לאי התפשטות של הטיפוס. הסנטוריום אותו ניהל, הפך לבית חולים צבאי, שם טופלו פצועים חיילים הונגרים, אוסטרים וגרמנים. הוא הועלה לדרגת רופא גדוד בנובמבר 1916. מאוחר יותר מונה לקצין הרפואה הראשי של המכון הרפואי של חטיבה 42. במהלך המלחמה הוא קיים הרצאות בנושא בריאות צבאית בבירה ובערי המדינה הגדולות יותר, אשר נערכו בחסות הארכידוכסית אוגוסטה. במרץ 1918, מונה לרופא כללי חטיבתי וגיס קבוע. לאחר המלחמה ונפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, הוא החל את עבודתו בסגד, ובקיץ הוא ניהל את הסנטוריום בטטרהאזה. מאמצע שנות ה-20 לא יכול היה להמשיך בפרקטיקה בטטרהאזה, שהייתה אז כבר שייכת לצ'כוסלובקיה. בשנת 1926, קיבל את תפקיד הרופא הראשי של הסנטוריום פארק ב-Hűvösvölgy. ב-11 באוקטובר 1927 הקים את "עיתון הרופאים", שפורסם כמוסף של היומון Az Újság, בימי ראשון, ובמרץ 1928, בעזרתו, נוסדה אגודת בתי הספר ההונגריים. בתמיכת האגודה ושר התרבות, ייסד את בית ההבראה ההונגרי הראשון, שבשנה שלאחר מכן נפתח עוד אחד במחוז ואש, ועוד אחד נפתח על שפת אגם בלטון בשנה שלאחר מכן. ב-5 במאי 1929, יחד עם לאסלו קוזמה, הקים כתב עת מדעי חודשי, בשם "שחפת". ב-1935 פורסם גם המדריך לרפואה פנימית שלו, שראה אור מאוחר יותר באנגלית ובאיטלקית, ולאחר מכן הציג כלי ונוהל חדש לטיפול בחולי ריאות. בספטמבר 1937 ייסד את החברה הרפואית האיטלקית-הונגרית. בשנת 1940 פרש כרופא צבאי במילואים עקב הגבלת הגיל. ב-1943 יצא לאור ספרו העיוני האחרון, "אני רואה לתוכך, בן אדם" (Ember, beléd látok) הוא המשיך בפעילותו הרפואית והחינוכית (על אף יהדותו) גם במהלך מלחמת העולם השנייה.

הוא עבד גם כסופר ספרות יפה ומחזאי. כמה מכתביו פורסמו תחת השם הבדוי אישטוואן קרישטוף. גילדת התיאטרון של ניו יורק הציגה שניים ממחזותיו.

הוא הובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה.

משפחתו

אשתו הראשונה הייתה הלן מנדרסהאוזן (1885–1913), לה נישא בפברואר 1907 בקאסל. לאחר חמש שנות אלמנות, התחתן עם מרגיט וילהיים (1892–1934) בהודמזוושרהיי. [2] בת זוגו השלישית הייתה גיזלה גרינפלד (1888–1965), איתה התחתן ב-1937 בבודפשט. [3]

ילדיו:

  • אדית מילר (1911–?). בעלה פרנץ קאוריל (1911–?) הוא טכנאי אלקטרוניקה.
  • ורוניקה מילר (1920–1991). בעלה אישטוואן גאשפאר (1908–?) היה ספר נשים.

כתביו

  • מוסד חדש למלחמה בדלקת ריאות. (Ország-Vílág, 1903, 50)
  • לגבי הטיפול בסרום של מרמורק, מקרים. (רפואה, 1904, 11)
  • ספר מתכונים קליניים. (בודפשט, 1903, מהדורה שנייה מורחבת. בודפשט, 1907)
  • לואס ושחפת. (רפואה, 1909, 1)
  • מחוללי נסים. בודפשט, 1932
  • אנחנו רוצים לחיות. בודפשט, 1934
  • בן אנוש; אתה יכול לעזור לעצמך! נכתב על ידי יוסף לובל. תרגום. בודפשט, 1934
  • סיפורים מעולם הרופאים. בודפשט, 1934
  • מדריך לרפואה פנימית. אד. 1-2. כרך בודפשט, 1935
  • אבחון קליני. בודפשט, 1937
  • טיפול קליני. 1. כרך. בודפשט, 1940

פרסים והוקרה

  • צלב הצטיינות מוכתר זהב על סרט מדליית החיל (1915)
  • תג קצין הצלב האדום (1915)

לקריאה נוספת

  • אנדראש גרגיי: לקסיקון של רופאים יהודים הונגרים מפורסמים ומצטיינים. בודפשט, הוצאת מכבי, 2001
  • פאל גויאש: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים - סדרה חדשה I-XIX. בודפשט: אגודת הספרנים והארכיונאים ההונגרים. 1939–1944, 1990–2002
  • Hlacs Emese (2020-08-13). "Az ördöggel is lepaktált a tüdőbeteg gyerekekért – 75 éve halt meg Müller Vilmos". Válasz Online. נבדק ב-2023-01-07.
  • Magyar színművészeti lexikon: A magyar színjátszás és drámairodalom enciklopédiája. (לקסיקון הונגרי לאמנות הבמה)
  • לקסיקון יהודי הונגרי. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת

ביבליוגרפיה

  • Révai új lexikona XIV. (Mah–Nel). Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 2004. ISBN 963-955-616-5 (הלקסיקון החדש של רוואי)
  • Szinnyei József: Magyar írók élete és munkái IX. (Mircse–Oszvaldt). Budapest: Hornyánszky. 1903. (חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "Születési bejegyzése a szabadkai izraelita hitközség születési akv. 33/1878. folyószáma alatt". נבדק ב-2023-01-07.
  2. ^ "Házasságkötési bejegyzése Wilheim Margittal a hódmezővásárhelyi polgári házassági akv. 133/1918. folyószáma alatt". נבדק ב-2023-01-07.
  3. ^ "Házasságkötési bejegyzése Grünfeld Gizellával a Budapest VI. kerületi polgári házassági akv. 212/1937. folyószáma alatt". נבדק ב-2023-01-07.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38965030וילמוש מילר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=וילמוש_מילר&oldid=2682424"