ויליאם קיד (צייר)
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. ויליאם קיד (באנגלית: William Kidd; 1790 – 24 בדצמבר 1863) היה אמן סקוטי פורה שנודע בתיאורים קומיים של סצנות ביתיות בסקוטלנד ובאנגליה בתקופה הרומנטית. הוא גם אייר יצירות של סופרים שונים כולל סר וולטר סקוט ורוברט ברנס.[1]
ביוגרפיה
מעט ידוע על משפחתו וחינוכו המוקדם. הוא נולד בסקוטלנד בשנת 1796. בגיל צעיר למד אצל ג'יימס האו שהיה אמן באדינבורו הידוע בתיאורי חיות בית. אחת היצירות המוקדמות ביותר של קיד, "הסנדלריה" הוא צייר בגיל 13, כשהיה שוליה של ג'יימס האו" והוצג באדינבורו ב-1809 בתערוכה הראשונה של האמנים המשותפים.[2][3] יצירות נוספות מהתקופה כוללות דיוקנאות שונים של סוסים שזיכו אותו לשבחים ממבקרי התקופה.[4]
מאוחר יותר קיד למד אצל גאווין באוגו, צייר ומעצב בית. קיד הציג לראשונה באקדמיה המלכותית בלונדון בשנת 1817 ויצירותיו נעדרו רק לעיתים רחוקות מהאקדמיה עד 1840.[5] בשנת 1820 לערך, קיד עבר ללונדון, וכמו אמנים צעירים צעירים בתקופתו. אולי הוא הגיב לשבחים של המבקרים שהצהירו שהוא: "... נמצא בדרך למצוינות בציור."[6]
בשנות העשרים של המאה ה-19 החל לחקור ולפתח את התיאורים הקומיים של סצנות ביתיות. ההומור החכם וציור הדמוית הדרמטי שלו הביאו לשבחים רבים ומשכו את תשומת לבם של סופרים ואמנים רבים מהתקופה. יצירותיו מתקופה זו, 1820–1835, הושוו לאלה של סר דייוויד וילקי בן זמנו, ורבות מיצירותיו נהפכו לחריטות לפרסומים בספרים. קיד הושפע בבירור מאנשים כמו וילקי, וויליאם אלן ואלכסנדר קארס; תומכים קודמים בציור הז'אנר הסקוטי.
ציוריו של קיד מתקופה זו הם לעיתים קרובות תצוגות סצנות ביתיות של חיי האיכרים. השימוש שלו בצבעים תוססים, בשילוב עם שימוש המסיח את הדעת, בפרטים עמוסים מביאים היכרות מסוימת לעבודותיו כך שלצופה מתקבל הרושם שהוא ראה את היצירה בעבר. ההומור בציוריו של קיד הוא לעיתים קרובות עדין וחסר יומרות ואולי מתעלמים ממנו בהקשר של אינספור הפרטים ביצירותיו. ויליאם ד' מקיי ביטא זאת בצורה הטובה ביותר כשכתב "רוב יצירותיו של קיד, הגובלות בוולגריות, מציגות ציור מצוין בקבוצה המרכזית. הקומפוזיציה סובלת מצפיפות יתר של פרטי הבית."[3]
תקופת הביניים
בעוד שהחיים האמנותיים המוקדמים של קיד היו בעליל לא קלים, התקופה 1835–1855 הייתה כנראה הקשה ביותר עבור קיד כאמן. במהלך תקופה זו אייר כמה סצנות מתוך רומנים מאת סר וולטר סקוט ושירים של רוברט ברנס. איור ספרים היה נושא נפוץ בקרב אמנים מהתקופה, ה"לחם והחמאה" שלהם להכנסה קבועה.[7] נושא נפוץ נוסף בתקופה זו היה דימויים שונים של גריניץ' וצ'לסי. גמלאים, ניצולי טרפלגר ווטרלו. ייתכן שקיד ליווה את ג'יימס האו ואלכסנדר קארס בביקורם בשדה הקרב של ווטרלו ב-1815. או אולי הוא העתיק נושאים קודמים.
חלק מעבודותיו בתקופה זו זכו להערכה מסוימת, אך הרבה לא זכו לתגמול. הציג פעם אחר פעם בליברפול, אדינבורו ולונדון. הציורים שלו מתקופה זו נמכרו בכמה לירות בריטיות, בעוד שקודם לכן נמכרו בכמה גיניאות. בשנות ה-30 של המאה ה-19 נראה שקיד היה מעורער כל הזמן אף שהוא עדיין היה די פורה. מבקרים מאוחרים יותר כותבים: "ויליאם קיד... נתן בצעירותו יותר הבטחות מכפי שהתגשמו בשנים שלאחר מכן, בגלל הזנחת האינטרס שלו" מה שמרמז על כך שהוא בילה חלק ניכר מזמנו בשתייה ובזלילה. זה משתקף אצל וולטר ארמסטרונג שאומר: "קיד היה וולגרי, פזיז וקצת גאון..."[8]
עם זאת, ב-6 בספטמבר 1842, באולד צ'רץ', סנט פנקראס, לונדון, קיד התחתן עם ג'יין לינדזי קרפין, לבית היי, והחל בחיי בית חדשים. גם משפחת קרפין הייתה מאדינבורו ועברה ללונדון בערך באותו זמן כמו קיד. ילדיה של גברת קרפין היו בעלי ספינות סוחר, ולמשפחה היו משאבים כספיים ניכרים. במשך כמה שנים חיי קיד היו קצת יותר יציבים. בשנת 1849 נבחר קיד לחבר כבוד באקדמיה הסקוטית המלכותית, אולם נראה שקיד ניצל את כספי המשפחה עד אז ומכתביו לפטריק אלן מתחילים להישמע נואשים בפנייתם לכספים.
אירועים נוספים בתחילת שנות ה-50 תרמו עוד יותר להמשך דעיכתו. בשנת 1851 נפטר ג'ון הנרי פג, עורך דין ובעלה של בתו החורגת איזובלה. איזובלה ושני ילדיה חזרו ללונדון כדי לגור עם אמה וקיד. בשנת 1852, בנו החורג, קפטן ג'ון קרפין, נהרג בקרב יריות בקליפורניה ובנו החורג הנוסף נהרג בספינה על חופי אוסטרליה. ייתכן שהחדשות על אירועים אלו, ומחלת הנפש המתמשכת של קיד והכספים הכושלים תרמו למותה של אשתו ביולי 1854 והותירה את קיד לבדו עם עול של בת חורגת ושני נכדים חורגים.
שנים מאוחרות
משנת 1855 בערך ועד למותו ב-24 בדצמבר 1863, קיד צייר מעט מאוד, אם בכלל. כל יצירות שייתכן שנעשו במהלך תקופה זו היו ככל הנראה שכפולים או עיבודים מחדש של יצירות קודמות. יתרה מזאת, נראה שבתקופה זו טיפלה בו בתו החורגת בשל מצב בריאותו הלקוי. קיד ובתו החורגת המשיכו לשלוח מכתבים כדי להתחנן לכספים מאנשים שונים באקדמיה הסקוטית המלכותית.
לאחר ששמע על מותו של קיד, כותב דייוויד רוברטס, ביומנו: "מסכן, הוא היה אחד מאותם בנים גאונים שדי לא היו מסוגלים לנהל את ענייניו הרגילים, וחי מהיד לפה, כמו שאומרים. כל הניסיונות שלי לעזור לו לא השפיעו; אבל לאחרונה, עם 50 פאונד בשנה מהאקדמיה ועזרות אחרות, הוא בוודאי היה במצב טוב כפי שהיה אי פעם בכל תקופה קודמת בחייו."[5]
בני דורו של קיד זיכו אותו בשבחים רבים על עבודתו. רוברטס קבע: "ללא ספק האמן הטוב ביותר ביניהם היה ידידי המנוח ויליאם קיד, שצייר לאחר מכן תמונות מצוינות רבות, המגלמות את ההומור והפתוס של החיים הסקוטיים בצורה מענגת ביותר." מקיי מספר כי קיד "נראה שלעולם לא זכה להצלחה רבה, אם כי יצירותיו חושפות כישרון שהיה אמור להעניק לו דרג גבוה בקרב הציירים."[3]
ליצירותיו של קיד לא הייתה השפעה מתמשכת על עולם האמנות. וולטר ארמסטרונג בספרו "ציירים סקוטיים: מחקר ביקורתי" קובע בחומרה אך נכונה "התמונות של קיד כמעט ולא ידועות בגלריות. אפשר לפגוש אותן לעיתים קרובות בחנויות הסוחרים, שם הן נקראות לעיתים קרובות. בשמות אחרים. אני חייב להתוודות שרק במרווחים נדירים מצאתי את עצמי מתעמת עם תמונה שראוי לה מקום אפילו ב'הגלריה הלאומית לאמנות בריטית' הליברלית ביותר."[8]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Art in Scotland - Its Origin and Progress. By Robert Brydall, 1889.
- ^ The Royal Scottish Academy 1826-1916. By W. D. McKay, R.S.A.
- ^ 3.0 3.1 3.2 The Scottish School of Painting. By W. D. McKay, R.S.A. 1906.
- ^ The Scots Magazine and Edinburgh Literary Miscellany. Remarks on the Edinburgh Exhibition of Painting, 1815, pg 334.
- ^ 5.0 5.1 Scottish painters: a critical study. By Walter Armstrong, 1888.
- ^ The European Magazine and London Review, June 1820, pg 509.
- ^ Paintings from books: art and literature in Britain, 1760-1900. By Richard Daniel Altick, 1985.
- ^ 8.0 8.1 Scottish painters: a critical study. By Walter Armstrong, 1888.
