ויליאם בנג'מין בייקר
.jpg) | |
| לידה |
אברדין, מרילנד, ארצות הברית .svg){kind=small} |
|---|---|
| פטירה |
אברדין, מרילנד, ארצות הברית .svg){kind=small} |
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית |
ויליאם בנג'מין בייקר (באנגלית: William Benjamin Baker; 22 ביולי 1840 – 17 במאי 1911) היה חבר קונגרס אמריקאי שייצג את מחוז הקונגרס השני של מרילנד בין השנים 1895 ל-1901. בייקר נחשב לאבי משלוח הדואר הכפרי בארצות הברית.
ביוגרפיה
ראשית חייו
ויליאם בנג'מין בייקר נולד ב-22 ביולי 1840, ליד אברדין, מרילנד לאליזבת (לבית גרינלנד) וג'ורג' וו. בייקר. הוא היה אחד מחמישה עשר ילדים,[1] ולאביו היה מפעל שימורים באברדין. הוא למד בבתי הספר הנפוצים וקיבל שיעורים פרטיים. הוא נשאר בחווה של המשפחה עד גיל 32.[1] אחיינו פרנק א' בייקר היה נציג בבית הנבחרים של המדינה. דודו היה ג'ון ה. בייקר, נציג מדינה ומטיף.
קריירה
ב-1872 הקימו בייקר ואחיו צ'ארלס וו. מפעל שימורים באברדין. הם ניהלו את המפעל עד 1876, אז נהרס הבניין בשריפה. לאחר מכן הקים מפעל שימורים נוסף בחווה באברדין ומפעל שימורים באודסה, דלאוור.[1] הוא היה אחד ממארגני הבנק הלאומי הראשון של אברדין וכיהן כנשיא הראשון שלו בין השנים 1891–1911. הוא גם כיהן כנשיא חברת הטלפונים של מחוז הרפורד. הוא עזר בארגון הבנק הלאומי הראשון של אברדין והיה מארגן ומנהל הבנק הלאומי הראשון של האבר דה גרייס.
הוא שימש כציר בכמה כינוסים של המדינה והקונגרס. הוא התמודד לראשונה על בית הנבחרים במרילנד בשנת 1875, אך הובס על ידי מורי ונדיבר. הוא הפך לחבר בבית הנבחרים ב-1881, והביס את ונדיבר. הוא כיהן ב-1882 וב-1883 הוא הובס בניסיונו להיבחר מחדש. ב-1889 הוא התמודד לסנאט של מרילנד, אך הפסיד בהפרש של 550 קולות. הוא נבחר לסנאט של מרילנד ב-1893, לאחר שאחיו ג'ון ה' בייקר חזר בו ממינויו וניצח את תומאס ה. רובינסון, אך כיהן רק מ-1894 עד 1895.[1]
בייקר נבחר כרפובליקני לקונגרסים החמישים וארבעה, החמישים וחמישה והחמישים ושישה, כיהן מ-4 במרץ 1895 עד 3 במרץ 1901.[1] הוא ייצג את מחוז הקונגרס השני של מרילנד שכלל, באותה תקופה, את מחוזות הרפורד, בולטימור וקרול.
הוא היה אבי משלוח הדואר הכפרי. כאשר דיברו בקונגרס על עניין משלוח הדואר הכפרי, לא היה מי שהיה מוכן לקחת על עצמו את האחריות, שכן זה נחשב שנוי במחלוקת לשמש כמנהלי דואר של סוחרים כפריים. בייקר, לעומת זאת, היה מוכן שהניסוי יתבצע במחוז שלו, והמסלול הכפרי הראשון של המדינה החל במחוז קרול, מסניף הדואר של וסטמינסטר.
הוא לא הציב את עצמו לבחירה מחדש ב-1900, וחידש את עסקי השימורים.[1] ב-1905 הוא נבחר שוב לסנאט של מרילנד, וכיהן בתפקיד בין השנים 1906 עד 1908. הוא הובס בבחירה מחדש ב-1909 על ידי צ'ארלס נ. אנדרו. ב-1910 הוא התמודד לקונגרס, אך הובס על ידי ג'ושוע פרדריק קוקי טלבוט.
חיים אישיים
ב-1868 התחתן בייקר עם אוליביה ולס, מאברדין, שמתה לאחר 16 חודשים. ב-1872 נישא שוב למרי ק. הוליס, מקפלת בוש. נולדו להם שלושה ילדים: ג'סי מ., נטי פ. (לימים גברת פיניאס מוריס) והוליס ר. בייקר.
בייקר זכה לכינוי "הזקן הגדול של הארפורד" על שירותו בפוליטיקה. במרץ 1911 לקה בייקר בשבץ מוחי. הוא מת ב-17 במאי 1911 באברדין, מרילנד, לאחר נפילה כמה ימים לפני כן. הוא נקבר בבית הקברות בייקר, מגרש הקבורה המשפחתי, באברדין.[1]
קישורים חיצוניים
- ויליאם בנג'מין בייקר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ויליאם בנג'מין בייקר באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 BAKER, William Benjamin באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
ויליאם בנג'מין בייקר39544364Q759228