וילאייט ביירות
.svg) | |
.svg) | |
| ממשל | |
|---|---|
| שפה נפוצה | ערבית, טורקית |
| עיר בירה |
ביירות (והעיר הגדולה ביותר) |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| רפורמות הטנזימאט | 1888 |
| פירוק | |
| התפרקות האימפריה | 1917 |
| ישות קודמת |
 האימפריה העות'מאנית |
| ישות יורשת |
 המנדט הבריטי |
| שטח בעבר | 30,490 קמ"ר (נכון ל־1885) |
| אוכלוסייה בעבר | כ-533,500 (נכון ל־1885) |
'וילאייט ביירות (בטורקית: Beyrut Vilayeti'; בערבית: ولاية بيروت) היה יחידה מנהלית (מדינת מחוז, נפה) עות'מאנית, שהוקמה בשנת 1888 וכללה את אזור החוף של סוריה הגדולה, מלטקיה בצפון ועד יפו בדרום.[1] הוילאייט גבל בוילאייט סוריה ממזרח, וילאייט חלב מצפון ובמוטסריפאט של ירושלים מדרום.
תיחום
היחידה כללה עם הקמתה את מוטסריפאט הר הלבנון, בנוסף לחמישה סנג'קים שהופרדו מווילאייט דמשק:[2]
- סנג'ק ביירות
- סנג'ק טריפולי
- סנג'ק עכו
- סנג'ק לטקיה
- סנג'ק שכם
רקע היסטורי
הטנזימאט
באמצע המאה ה-19, הנהיגו הסולטנים העות'מאניים שורה של רפורמות מקיפות בכל תחומי המדיניות ובכל רחבי האימפריה. רפורמות אלה נקראו טנזימאט (ארגון מחדש). במסגרת רפורמות אלה, חוקק חוק הווילאייטים שמטרתו לארגן מחדש את מחוזות האימפריה תוך החלפת מערכת האיילט.
הקמת הווילאייט
הקמת וילאייט עצמאי לאזור החוף הלבנטיני בנפרד מסוריה, היה צורך שהתעורר בעקבות פריחתה של העיר ביירות (ומכאן גם מרכזיותה). התחדשות האימפריה הפכה את ביירות למרכז סחר חשוב באותה תקופה, כך שבשנת 1907 עברו בביירות כ-11% מכל סחורות האימפריה.[3] עם כחצי מיליון תושבים שנספרו במפקד האוכלוסין של 1885 (שפורסם בשנת 1908),[4] הוא היה הוילאייט הרביעי בגודלו באימפריה.[5]
האמיר שקיב ארסלאן כתב על הקמת וילאייט ביירות: [6]
העיר ביירות הופרדה ממחוז סוריה. האימפריה העות'מאנית נימקה זאת "כתוצאה מהחשיבות והרגישות הגוברת של העיר ביירות", כדי לעמוד מול השפעה זרה ולהפחית אותה ואת גורמיה, בנוסף להרחבת וילאייט סוריה והפיכת העיר דמשק לבירתו, מה שהוריד מחשיבות ביירות. כך הגיע הצורך להאיץ את הפיכתה למחוז הכולל את איילט ביירות, עכו, בלקא, טריפולי, שכם ולטקיה, והחלטה זו נחתמה על ידי חברי מועצה ייעודית, שלאחריה הוצא הצו הסולטני למנות את עלי פאשה - המושל לשעבר של איידין - למושל ביירות. כך בין השנים 1888–1918, סוריה (הגדולה) התחלקה לשלושה וילאייטים: חלב, דמשק וביירות. והסנג'קים (מחוזות) שהופרדו ממנה: לבנון וירושלים.
אישים בולטים מהווילאייט
- עבד אל-חמיד כראמי
- איברהים אל-יזג'י
- ריאד א-סולח
- פארס אלח'ורי
- מוסטפא נג'א
- שקיב ארסלאן
- חסן כאמל א-סבאח
- סלים עלי סלאם
גלריית תמונות
מפה המתארת את הוילאייטים העות'מאניים בלבנט כולל הסנג'קים שלהם בתחילת המאה ה-20.
מפת הסער הפורה העות'מאני משנת 1893.
מפה פוליטית של האימפריה העות'מאנית משנת 1899.
.jpg)
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Bruce Masters (2013-04-29). The Arabs of the Ottoman Empire, 1516-1918: A Social and Cultural History. Cambridge University Press. p. 182. ISBN 978-1-107-03363-4. נבדק ב-2013-06-08.
- ^ Beyrut Vilayeti ve Cebel-i Lübnan Mutasarrıflığı | Tarih ve Medeniyet
- ^ Encyclopedia of the Ottoman Empire, עמ' 87, באתר גוגל ספרים By Gábor Ágoston, Bruce Alan Masters
- ^ Asia by A. H. Keane, page 460. Note: The accuracy of the population figures ranges from "approximate" to "merely conjectural", depending on the region from which they were gathered.
- ^ Karpat, Kemal H. (1985). Ottoman Population, 1830-1914: Demographic and Social Characteristics. University of Wisconsin Press. p. 210. ISBN 978-0-299-09160-6.
Table IV.2 Population Density per km2, and Density Rank, 1894/95 (R. 1310), Rank 4, with population of 573,000 and density of 45.47 per km2; underlying source IUKTY 9075
- ^ أرسلان، شكيب. مدونة أحداث العالم العربي ووقائعه. ص 55. الدار التقدمية
