ויכוח ואיאדוליד (1550)
ויכוח ואיאדוליד הוא דיון ציבורי שנערך בעיר ואיאדוליד בשנים 1550–1551 בדבר מדיניות הכיבוש וההתיישבות הספרדית באמריקה. היה זה הדיון המוסרי הראשון באירופה בדבר זכויותיהם של ילידים בקולוניות השונות.
בדיון יוצגו שתי דעות על ידי שני אישים: ברטולומה דה לאס קסאס, כומר ספרדי מהמסדר הדומיניקני, טען בדבר אנושיותם של הילידים, ומולו, חואן חינס דה ספולוודה אשר טען בדבר זכותם הטבעית של הספרדים לשעבד את האינדיאנים בעולם החדש. השניים לא התעמתו פנים אל פנים אלא הציגו את טיעוניהם בפני הוועדה לסירוגין.
בסיום הדיון טען כל אחד מהצדדים לניצחון, אולם בפועל הוועדה לא צידדה במי מהצדדים ושום החלטה לא התקבלה בעקבות הדיון.
רקע
מיד לאחר גילויה של יבשת אמריקה בשנת 1492 החלו הספרדים בכיבוש היבשת ובשיעבוד הילדים. כבר בשנת 1493 הוקמו האנקומיינדות הראשונות בהיספניולה, ובהמשך הוקמו אנקומיינדות גם בשטחי היבשת עצמה לאחר כיבושם (בשנת 1521 נכבשה האימפריה האצטקית על ידי הרנאן קורטס, ובשנת 1532 כבש פרנסיסקו פיסארו את אימפריית האינקה). ה"אנקומיינדה" הייתה שטח אדמה שכלל קבוצה של ילידים שחיו בו ושנמסר לכמה מתיישבים ספרדים, שכונו "אנקומנדרוס". על האנקומנדרוס הוטל לנהל את החווה, תוך שימוש בכוח העבודה של האינדאנים שבשטחם. האינדיניאנים הועסקו בחקלאות, בעבודות כרייה, ופעולות ייצור שונות בתנאים קשים ותמורת שכר זעום. כמו כן הוטל על האנקומנדרו להביא את הילידים לדת הנוצרית. למעשה הייתה האנקומיינדה מוסד שנועד לחזק את הקולוניזציה של השטחים החדשים, באמצעות שיעבוד פיזי, נפשי ודתי של האוכלוסיות הילידיות.
במקביל להשתלטות על היבשת, החל בספרד דיון לגבי היחס הראוי כלפי הילידים. בבסיס הדיון עמדה השאלה אודות טבעם של הילידים - האם הם אנשים חופשיים או עבדים טבעיים שיש לשעבדם. אחד הבולטים שבמבקרי השעבוד הספרדי היה ברטולמה דה לאס קסאס. לאס קסאס הגיע להיספניולה בשנת 1502 והיה עד ליחס הספרדים אל האינדיאנים. בהמשך התנגד למוסדות השעבוד בעולם החדש וכתב עשרות חיבורים ותזכירים בדבר אנושיותם של האינדיאנים וזכויותיהם וכונה "מגן האינדיאנים".
בשנת 1542 היה מעורב לאס קסאס בניסוח "החוקים החדשים" אשר עיקרם היה ביטול האנקומיינדות (אם כי בפועל האנקומיינדות המשיכו להתקיים עוד שנים רבות). ניסיונות יישום של "החוקים החדשים" במושבות הספרדיות גרם לאי-שקט בקרב האנקומנדרוס והביא את מועצת המושבות באמריקה לפנות למלך ספרד, קרלוס הראשון, בשנת 1549 בבקשה לעצור את משלחות הכיבוש החדשות עד לעריכת דיון מקיף בשאלת המשך הכיבוש והאופן שבו יש לבצעו. קרלוס הראשון הסכים והורה ב-1550 לעצור את כל מסעות הכיבוש ביבשת החדשה. כמו כן הוסכם לערוך ויכוח ציבורי בין לאס קסאס לספולוודה כחלק מהדיון הכולל.
הוויכוח
טענותיו של ספולוודה
ספולוודה ביסס את טיעוניו על תורתו של אריסטו, לפיה ישנם עמים ברבריים שהם עבדים מטבעם, בעוד הספרדים משתייכים לעמים הנעלים. לפיכך, על בני התרבות לשלוט בעמים הברברים. טיעון זה נותן תוקף למלחמה באינדיאנים ולכן זוהי "מלחמה צודקת". לפי רעיון זה, המלחמה בילידים היא שליחות אלוהית המוטלת על בני התרבות הספרדים כדי להגן על החברה האנושית. לפי גישתו, הרג האינדיאנים היה טרגי אך בלתי נמנע נוכח התנגדותם לשליטת בני התרבות הספרדים. אפילו יכולתם לבנות ערים גדולות אינה ראויה להערכה שכן די היה בקומץ ספרדים כדי להשתלט על עריהם.[1]
ספולוודה השתמש בנוהג הקרבת קורבנות אדם על ידי הילידים כדי להצדיק את הכיבוש. הוא טען אמנם כי את הבשורה הנוצרית אין לכפות, אולם לנוכח הקרבת קורבנות האדם הדבר מקבל הצדקה ועל הכנסייה הנוצרית לכפות את הטוב.
טענותיו של לאס קסאס
לאס קסאס לא התנגד לכיבוש עצמו ואף לא לניצור הילידים. ייחודו היה בכך שטען כי את הניצור אין לבצע בכפייה אלא בדרכי שלום. לאס קסאס ראה בילידים בני אדם תבוניים ומפותחים שאם תוצג להם הנצרות בדרכי שלום הם יקבלו אותה עליהם מתוך רצון חופשי. בניגוד לספולוודה, לא ראה לאס קסאס בקניבליזם סימן לברבריות אלא פעולה טקסית ותו לא.[2]
לטענתו, כשם שאסור על הכנסייה לנצר בכפייה יהודים ומוסלמים, כך אסור לה לכפות את הנצרות על האינדיאנים עובדי האלילים. לאס קסאס טען בדבר אנושיותם של האינדיאנים ובדבר היותם אנשים חופשיים.
אחרית דבר
בסופו של הדיון הכריזו הן לאס קסאס והן ספולוודה על ניצחון בעימות, אולם אנשי הוועידה לא צידדו באף אחד מהצדדים ושני הניצים לא השיגו את מטרותיהם. מצידו של לאס קסאס, הכיבוש הספרדי בדרום אמריקה לא נפסק ומוסד האנקומיינדה אמנם נחלש אך המשיך להתקיים בפועל. מצידו של ספולוודה, "החוקים החדשים" לא בוטלו. הוויכוח זיכה את לאס קסאס בתואר "מגן האינדיאנים" והוא הפך לנציג לא רשמי של האינדיאנים בפני הכתר הספרדי.
לקריאה נוספת
- איתן גינזברג, מפגש ועימות - השמדת העמים האינדיאנים של אמריקה הספרדית, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 2009, עמודים 197 - 210.
הערות שוליים
29661489ויכוח ואיאדוליד (1550)