ויטולד פוקין
 | |||||
| תמונה רשמית, 1990 | |||||
| לידה |
25 באוקטובר 1932 נובומיקולאייבקה (אנ'), אוקראינה הסובייטית, ברית המועצות | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 במרץ 2025 (בגיל 92) קייב, אוקראינה | ||||
| שם מלא | ויטולד פבלוביץ' פוֹקין | ||||
| מדינה |
 אוקראינה | ||||
| מקום קבורה |
בבית העלמין באיקובה,  קייב | ||||
| השכלה | בוגר האוניברסיטה הלאומית לכרייה של אוקראינה בדניפרו | ||||
| עיסוק | מהנדס מכרות, פוליטיקאי | ||||
| מעסיק | המפלגה הקומוניסטית | ||||
| מפלגה | המפלגה הקומוניסטית | ||||
| סיעה | עצמאי | ||||
| בת זוג | טמיל גריגורייב פוקין | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
ויטולד פבלוביץ' פוֹקין (באוקראינית: Віто́льд Па́влович Фо́кін; 25 באוקטובר 1932 – 20 במרץ 2025) היה פוליטיקאי אוקראיני, שכיהן כראש ממשלת אוקראינה הראשון לאחר הכרזת העצמאות של אוקראינה (אנ') ב-24 באוגוסט 1991, ועד 1 באוקטובר 1992. קודם לכן, כיהן כראש ממשלת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית מ-23 באוקטובר 1990 ועד 24 באוגוסט 1991.
לאחר שהתפטר ויטלי מסול מתפקידו, מונה פוקין לראש מועצת השרים של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית ב-17 באוקטובר 1990.[1]
ראשית חייו
ויטולד פוקין נולד ב-25 באוקטובר 1932 בכפר נובומיקולאייבקה, במשפחת מורים.[2] בשנת 1954 סיים את לימודיו בפקולטה לכרייה במכון הכרייה של דניפרופטרובסק, בהתמחות ב"פיתוח מרבצי מחצבים", וקיבל מינוי לעבודה במכרות מחוז לוהנסק.
מאוגוסט 1954 עד אוגוסט 1963 עבד כעוזר מנהל וכמנהל מחלקה במכרה "צנטרלנה-בוקיבסקה" (1954–1957), כסגן מהנדס ראשי וכמהנדס ראשי של מכרה מס' 32–32 ביס, וכמנהל יחידת מכרות מס' 32 של חברת "בוקובואנטרציט" (1957–1963) בעיר בוקובו-אנטרציט שבמחוז לוהנסק.
בשנת 1967 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.
ראש ממשלת אוקראינה
ב-18 באפריל 1991 מונה פוקין לראש ממשלת אוקראינה.
ב-12 בספטמבר 1991 אימצה הוורכובנה ראדה Verhovna Rada (הפרלמנט של אוקראינה) החלטה בנושא "המשכיות אוקראינה", שבה הוצהר כי אוקראינה היא היורשת הישירה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. ב־22 באוגוסט 1992, במושב מליאה של הוורכובנה ראדה, קיבל הנשיא ליאוניד קרבצ'וק כתב ירושה מממשלתה הגולה של הרפובליקה העממית האוקראינית.
פוקין היה אחד מהמחברים והחותמים על הסכמי בלובז'סקה, אשר הביאו למעשה לסיום ברית המועצות ולהקמת חבר המדינות. לפני מותו, היה החותם האחרון שנותר בחיים.
במהלך כהונתו כראש ממשלה, נמנע פוקין מביצוע רפורמות רדיקליות לעידוד כלכלת השוק. עם זאת, מבקריו טענו כי חוסר הפעולה מצדו וכן הסובסידיות המופרזות למפעלי ייצור בלתי רווחיים תרמו להיפר-אינפלציה (בשיעור של 1,210% בשנת 1992) ולביצועיה הירודים של הכלכלה האוקראינית בכלל. ב-8 באוקטובר 1992 התפטר מתפקידו תחת לחץ המועצה העליונה (ורחובנה ראדה) והציבור הרחב.[3] עד מאי 1994 כיהן כסגן יושב ראש המועצה העליונה. לאחר מכן שימש כיושב ראש מועצת המנהלים של AOZT Devon.
לאחר הפרישה
בשנת 2020 פרסם ערוץ הטלוויזיה הפרו-רוסי 112 אוקראינה מידע על ראיון שהעניק פוקין בשנת 2017 לעיתונאי האוקראיני דמיטרי גורדון, בו ניסה להצדיק את סיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה. הדברים עלו מחדש לאחר מינויו של פוקין לקבוצת הקשר המשולשת לאוקראינה – פורום משא ומתן הכולל נציגים מאוקראינה, רוסיה והארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, שנועד לקדם פתרון דיפלומטי למלחמה בדונבאס.[4]
ב-30 בספטמבר 2020 חתם נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, על צו המורה על הדחתו של פוקין מקבוצת הקשר המשולשת, בנימוק כי "לא פעל בהתאם לאינטרסים הלאומיים של אוקראינה"[4] בהתבטאויותיו ובמעשיו. פוקין הודח ימים ספורים לאחר שהצהיר כי "אין מלחמה בין רוסיה לאוקראינה בדונבאס".[4]
ב-27 במרץ 2022, במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה, פגע טיל רוסי בביתו של פוקין. פוקין עצמו לא נפגע, שכן באותה עת שהה במולדובה.[5]
פוקין מת בקייב ב-20 במרץ 2025, בגיל 92 ונקבר ליד אשתו בית העלמין באיקובה.[6]
הוקרה
עיטורי המדינה
- עיטור הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה רביעית (25 באוקטובר 2012) – על תרומתו האישית הבולטת לבניית המדינה, פעילות ציבורית רבת-שנים ובמלאת לו 80 שנה.[7]
- עיטור הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה חמישית (22 באוקטובר 2002) – על שירות אישי יוצא דופן לאוקראינה בתחום בניית המדינה ועבודה מסורה רבת-שנים.[8]
- שני עיטורי דגל העבודה האדום, עיטור אות הכבוד (ברית המועצות).
- עיטור "תהילת הכורים".
- עיטור "גבורת הכורים".
- חתן פרס המדינה של אוקראינה בתחום המדע והטכנולוגיה.
- מדליית יובל "25 שנות לעצמאות אוקראינה" – עיטור נשיא אוקראינה (2016).[9]
חיים אישיים
אשתו, טמיל גריגורייב פוקין, הלכה לעולמה בשנת 2023. בנו, איגור, כיהן בעבר כסגן יושב-ראש הדירקטוריון של חברת המניות "דבון", הוביל פרויקטים בתחום הקשרים הכלכליים וההומניטריים בין אוקראינה לדאגסטן, ועסק גם בבנקאות ובהשקעות פיננסיות. בנוסף הייתה לו בת בשם נטליה.
קישורים חיצוניים
ויטולד פוקין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
Развал СССР, бешенство Горбачева, рота автоматчиков и пьяный угар | Интервью Витольда Фокина, סרטון בערוץ "Радіо Свобода", באתר יוטיוב (אורך: 21:33)- Радіо Свобода, Помер перший премʼєр-міністр незалежної України Вітольд Фокін, Радіо Свобода, 20 במרץ 2025
- אודות ויטולד פוקין
- Interview of Fokin, Boulevard of Gordon; 23 October 2012
- Interview of Fokin, Boulevard of Gordon; 7 March 2017
הערות שוליים
- ↑ Eastern Europe and the Commonwealth of Independent States 1999, Routledge, 1998, מסת"ב 1857430581 (page 850)
- ↑ Є ДОСЬЄ! Фокін Вітольд Павлович, web.archive.org, 2024-02-22
- ↑ Schmemann, Serge (9 בנובמבר 1992). "New Leader in a Lament for Ukraine". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 4.2 President Zelensky dismisses Fokin from TCG, Ukrinform (30 September 2020)תבנית:In lang Zelensky fired Fokin from the TCG, Ukrayinska Pravda (30 September 2020)
- ↑ "Будинок у Києві, куди влучила збита ракета, належить колишньому прем'єру Фокіну". Радіо Свобода (באוקראינית). 28 במרץ 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Ukraine's first Prime Minister Vitold Fokin dies at 92". The Kyiv Independent (באנגלית). 20 במרץ 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ УКАЗ ПРЕЗИДЕНТА УКРАЇНИ № 612/2012 - Офiцiйне представництво Президента України, www.president.gov.ua
- ↑ Про нагородження орденом кн... | від 22.10.2002 № 942/2002, web.archive.org, 2025-03-23
- ↑ "УКАЗ ПРЕЗИДЕНТА УКРАЇНИ №336/2016 — Офіційне інтернет-представництво Президента України". Офіційне інтернет-представництво Президента України (בua). נבדק ב-2025-04-05.
{{cite news}}: תבנית ציטוט עם ציון שפה לא מזוהה (link)
ויטולד פוקין40816697Q927993