ויולה דה גמבה
ויולה דָה גָמבה או "ויול" (בעברית: כּוֹנֶרֶת בֶּרֶךְ) הוא שמה של קבוצת כלי נגינה, ממשפחת כלי הקשת. הוויולה דה גמבה (ויולת רגל) הייתה נפוצה, בגדלים שונים, בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס, אך רק כלי הבאס שרד עד לתקופת הבארוק. באנגלית ובכמה שפות אחרות נקראת הויולה דה גמבה גם בשם "ויול" (viol), והמשפחה כולה היא "משפחת הויולים". בימינו, בדרך כלל, כאשר אומרים ויולה דה גמבה הכוונה היא לכלי הבאס ("ויול באס").[1]
למרות השם הדומה, אין לבלבל בין הויולה דה גמבה והויולה הרגילה (או בשמה המלא "ויולה דה בראצ'ו", כלומר ויולת זרוע). כמו כן, למרות שמנגנים בגמבה בתנוחה המזכירה את הצ'לו, אין קשר בין הצ'לו ובין משפחת הויולים; הויולה והצ'לו שייכים שניהם למשפחת הכינורות - הויולות דה גמבה, לעומת זאת, התפתחו מן הכלי הספרדי ויוּאֶלָה (vihuela), שבו ניגנו גם בפריטה וגם בקשת, וממנו התפתחה במקביל גם הגיטרה.
בתקופת הרנסאנס נחשבה הויולה דה גמבה לכלי אצילי במיוחד, וצלילה נחשב כדומה במיוחד לקול האנושי. גדולי מלחיני הבארוק והרנסאנס כתבו לכלי - הבולטים ביותר הם קופרן, טלמן, בוקסטהודה, מרן מארה ובאך, אשר כתב שלוש סונאטות קונצ'רטנטיות לויול וצ'מבלו. כמו כן נמנה עליהם קארל פרידריך אבל, אשר היה מפורסם בכשרון נגינתו על הכלי, ואשר את רוב יצירותיו כתב לכלי זה.
לקראת אמצע המאה השמונה עשרה יצאה הויולה דה גמבה בהדרגה מן האופנה ואת מקומה תפס הצ'לו בעל הצליל המבריק יותר. קרל פיליפ עמנואל באך היה בין האחרונים שחיברו יצירות לכלי. היידן כתב סדרת יצירות לבריטון, כלי מיתר ממשפחת כלי הקשת, ושוברט חיבר סונאטה לארפג'ונה, אף היא גלגול מאוחר של הכלי.
מנעד הצלילים של ויולה דה גמבה:
לויולה דה גמבה שישה או שבעה מיתרים, המכוונים בקוורטות (בניגוד לכלים ממשפחת הכינור המכוונים בקווינטות). כמו בכל כלי הבארוק, המיתרים עשויים ממעי חיה (הנקרא בעברית לעיתים "גיד"), והמיתרים הנמוכים עשויים מעי מלופף מתכת. לכל הכלים במשפחת הגמבה סריגים על השחיף, בדומה לגיטרה, אך הם ניידים ועשויים אף הם מעי. זהו אחד הגורמים לצלילה המיוחד של הויולה דה גמבה, משום שהסריג משמש כגשר, והמיתר מצלצל כמיתר פתוח. לוויולה דה גמבה גשר פחוס יותר, המאפשר נגינה קלה יותר של אקורדים.
את כלי הבס ממשפחת הויול מקובל להחזיק בין הברכיים. את הכלים הקטנים יותר מחזיקים במאונך על הברכיים. את הכלי הנמוך ביותר במשפחת הויול, הויולונה (אביו של הקונטרבס), משעינים על הרצפה. לכלים ממשפחת הויול (כמו גם לקונטרבס המודרני) כתפיים "שמוטות", ומנגנים בהם בקשת המוחזקת מעל כף היד, ולא מתחתיה כמו במשפחת הכינור.
בשנים האחרונות, עם צמיחתה של התנועה למוזיקה עתיקה, התעוררה מחדש ההתעניינות בכלי, והיום הוא בין הכלים הפופולריים ביותר ונשמע מעל מאות הקלטות, כמו גם באולמות הקונצרטים. אחד הגורמים לפופולריות הגוברת שלו היה הסרט הצרפתי כל הבקרים שבעולם, בכיכובו של ז'ראר דפרדייה, שגיבוריו הם המלחינים הצרפתיים מרן מארה וז'אן דה סן קולומב, שכתבו יצירות רבות לגמבה. הפסקול של הסרט, בביצועו של נגן הויול המפורסם ז'ורדי סאוואל, היה לרב מכר.
קישורים חיצוניים
קטע נגינה בויולה דה גמבה באתר YouTube (בביצוע נימה בן דוד - ויולה דה גמבה)
הערות שוליים
- ^ יאן וודפילד ולוסי רובינזון, הערך "ויול" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין