וולף וילנסקי

וולף וילנסקי

קובץ:וולף וילנסקי.jpg
לידה	1919 קובנה, ליטא
פטירה	7 בינואר 1992 (בגיל 73 בערך) בת ים, ישראל
תאריך עלייה	1983
השתייכות	צבא ליטא
תקופת הפעילות	1939-1940, 1940 – 1972
דרגה	פולקובניק (אל"ם)
תפקידים בשירות
מפקד גדוד בדיוויזיית חיל רגלים ה-16 קצין העיר קובנה
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
גיבור ברית המועצות עיטור לנין 2 עיטורי הדגל האדום עיטור אלכסנדר נבסקי המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה 2 עיטורי הכוכב האדום

וולף לייבוביץ' וילֶנסקי (ברוסית: Вольф Лейбович Виленский; בליטאית: וולפס וילנסקיס, Volfas (Vulfas) Vilenskis;‏ 1919 – 7 בינואר 1992) היה קצין יהודי בצבא האדום במלחמת העולם השנייה, גיבור ברית המועצות.

חייו

וולף וילנסקי נולד בשנת 1919 בקובנה בירת ליטא במשפחה יהודית מסורתית. למד בגימנסיה עברית "יבנה" ולאחר מכן בבית הספר "אורט" בעיר. וילנסקי היה חניך בתנועת "השומר הצעיר" בליטא. בשנת 1938 היה חבר בגרעין להכשרה חלוצית בחווה חקלאית ליד קובנה לקראת העלייה לארץ ישראל. בשנת 1939, עם סיום לימודיו בבית הספר "אורט", גויס לשירות חובה בצבא הליטאי. לאחר סיפוח ליטא לברית המועצות בקיץ 1940, הפכה היחידה הצבאית שבבה שירת לחלק מן הצבא האדום. בקיץ 1941 התקבל ללימודים בבית הספר לקציני חי"ר בווילנה.

לאחר הפלישה הנאצית לברית המועצות וכיבוש ליטא, התפנה, יחד עם כל צוערי בית הספר לקצינים, לעיר נובוקוזנצק שבמחוז קמרובו. בתום הלימודים בתחילת 1942 הוענקה לו דרגת סגן ויחד עם שאר הבוגרים נשלח לשרת בדיוויזיית חיל רגלים ה-16, אשר הורכבה מיוצאי ליטא. וילנסקי החל את שירותו בדיוויזיה כמפקד מחלקה, אך מהר מאד קוּדַם לתפקיד מפקד פלוגה ובתחילת 1943 – לתפקיד קצין אג"ם גדודי.

בפברואר 1943 יצא וילנסקי יחד עם שאר חיילי הדיוויזיה אל החזית. הוא השתתף בניסיון כושל של הצבא האדום לשחרר את העיר אוריול, ופלוגתו הייתה הפלוגה היחידה בכל הדיוויזיה שהשתלטה והחזיקה בגבעה השולטת. לאחר מכן לחם בקרב קורסק; על גבורתו בקרב זה עוטר בעיטור אלכסנדר נבסקי. בסוף 1943 הועלה לדרגת סרן ומונה למפקד הגדוד השלישי של רגימנט 249 של הדיוויזיה.

בסוף 1943, בגזרת החזית בסביבות העיר נבל (מחוז פסקוב), חדר הגדוד בפיקודו של וילנסקי עמוק לעורף האויב וחיסל מפקדה צבאית גרמנית רמת-דרג. על הצלחתו בביצוע המשימה הוענק לו עיטור הדגל האדום.

ביוני 1944 השתתפה הדיוויזיה שבה שירת במבצע רחב-היקף לשחרור בלארוס (מבצע בגרטיון). בתחילת אוגוסט הועברה הדיוויזיה צפונה כדי לקחת חלק בשחרור ליטא. וילנסקי השתתף בקרבות לשחרור וילנה ועיר הולדתו קובנה מידי הגרמנים.

ב-10 באוקטובר 1944, במהלך ההתקפה של הצבא האדום באזור העיירה פאגגאי שבמערב ליטא, שימש הגדוד בפיקודו של וילנסקי כחוד החנית של הדיוויזיה. הגדוד הצליח להבקיע את קווי ההגנה של הגרמנים ולהשתלט על צומת דרכים בין עיר הנמל קלייפדה לבין העיר טילזיט שבפרוסיה המזרחית. כיבוש הצומת ניתק את חיל המצב הגרמני בקלייפדה מהכוח הגרמני העיקרי וחסם את נתיב נסיגתו האפשרי. הגרמנים הפעילו כוחות רבים כדי לכבוש חזרה את הצומת. וילנסקי, שעמד בראש חייליו גילה אומץ-לב וגבורה עילאית, והדף את כל התקפות של כוחות האויב בליווי טנקים על עמדות גדודו. במהלך הקרב נפגע צוות של מקלע כבד. וילנסקי תפס את מקומם, נתן לכוחות המסתערים של הגרמנים להתקרב ומטווח קצר פתח עליהם באש תופת. בסופו של דבר הצליח הגדוד בפיקודו של וילנסקי להחזיק בצומת עד להגעת שאר יחידות הדיוויזיה. על תפקודו בקרב זה הוענק לוולף וילנסקי תואר "גיבור ברית המועצות".

במהלך המלחמה עוטר וילנסקי ב-7 עיטורים (נוסף על כוכב הזהב של גיבור ברית המועצות):עיטור לנין, 2 עיטורי הגדל האדום, עיטור אלכסנדר נבסקי, עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה ו2 עיטורי הכוכב האדום.

לאחר תום המלחמה נשאר וילנסקי לשרת בצבא הקבע. הוא סיים בהצטיינות את האקדמיה הצבאית על שם פרונזה במוסקבה ולאחר מכן הועלה לדרגת פּוֹלְקוֹבניק (קולונל). אולם בזה בעצם נגמר מסלול קידומו הצבאי. בשל מוצאו היהודי הוא לא מונה לתפקיד פיקודי, אלא מילא תפקידים משניים – היה קצין העיר של קובנה ולאחר מכן ראש הקתדרה הצבאית באוניברסיטת וילנה (יחידה להכשרת קציני מילואים מקרב הסטודנטים של האוניברסיטה). בשנת 1972 פרש סופית מהשירות הצבאי.

בתחילת שנות ה-70 עלו לישראל שני ילדיו של וולף וילנסקי וכן אחיו ואחותו עם משפחותיהם. בקשתו שלו לאפשר לו לעזוב את ברית המועצות ולעלות לישראל נדחה על ידי השלטונות. במשך כ-10 שנים היו וילנסקי ואשתו מסורבי עלייה. רק בספטמבר 1983, לאחר מאבק ארוך וקשה, קיבל את האישור המיוחל ועלה לארץ מיד.

בארץ התגורר בבת ים, וכתב ספר זיכרונות בשם "תהפוכות הגורל", שבו תיאר את מהלך חייו עד לעלייתו ארצה. קיבל דרגת אלוף-משנה של כבוד בצה"ל.

המידע עליו כגיבור ברית המועצות לא פורסם באוסף "גיבורי ברית המועצות" בשני כרכים שיצא לאור בברית המועצות בשנים 1987–1988.

וולף וילנסקי נפטר בינואר 1992 ונקבר בבית העלמין בראשון לציון. בעיר נקרא רחוב על שמו.

ספרו

• תהפוכות גורל: סיפור-חיים של "גיבור ברית המועצות"; עריכה: לוי דרור; תירגמו מכתב-יד ברוסית: אהרן ברעם, שמעון מנסקי, תל אביב: מורשת, תשמ"ח 1988.

ראו גם

• יהדות ברית המועצות
• העלייה מברית המועצות בשנות ה-70
• העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90

קישורים חיצוניים

• אברהם קרצ'מר, וולף וילנסקי: שמו הלך לפניו, והלוחמים הלכו אחריו, באתר איגוד יוצאי ליטא בישראל, מאי 1993
• וולף וילנסקי באתר הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
• וולף וילנסקי עם בת-זוגו סוניה, 1945: תצלום באתר יד ושם
• וולף וילנסקי קיבל היתר-עליה, דבר, 20 בספטמבר 1983
• אחר 11 שנות מאבק הגיע לישראל "גיבור ברה"מ" וולף וילנסקי, דבר, 26 בספטמבר 1983

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25536680וולף וילנסקי