התקנה בדבר דרכוני יהודים
הפקודה לגבי דרכונים יהודיים (בגרמנית: Verordnung über Reisepässe von Juden) שהוציאו שלטונות גרמניה הנאצית ב-5 באוקטובר 1938 (RGBl. I, p. 1342 / GBlÖ p. 2268) קבעה שדרכוניהם של היהודים פסולים וציוותה על החרמתם או החתמתם בחותמת יהודית. כתוצאה מכך, יהודי גרמני שביקש לחצות גבול שבו לא נדרשה ויזה - כגון הגבול בין גרמניה ושווייץ - כבר לא יכול היה לחצות אותו בלי שזהותו היהודית תצוין.
הגבלות דרכון
במאי 1937 הוסמך שר הפנים של הרייך לארגן מחדש את מערכת הדרכונים והרישום. [1] בהסכמה עם משרד הפנים של הרייך, אסר ריינהרד היידריך בנובמבר 1937, כאמצעי זהירות, המשך הוצאת דרכונים ליהודים. [2] נטען שכאשר יהודים בעלי אזרחות זרה נוסעים לחו"ל, אינטרסים של הרייך הגרמני נמצאים בסכנה. מפברואר 1938, כל מבקש דרכון היה צריך להצהיר בנפרד אם הוא יהודי בהתאם לסעיף 5 לצו הראשון לחוק אזרחות הרייך. [3]
דיווח לג'וינט באוגוסט 1938 מסר שבחודשים האחרונים גם סוחרים יהודים שרצו לייצא סחורות ולהרוויח כך מטבע חוץ נאלצו לחכות לשווא לדרכון. דרכונים הונפקו כמעט רק אם הבקשה הייתה קשורה להגירה. בהכנת החוק הייתה התייעצות עם רשות משטרת ההגירה, ארגון המפלגה הנאצית המקומי, הגסטפו והמשטרה המקומית. [4]
זיהוי דרכונים
בלחץ הגובר של הרדיפות, גדל מספר הפליטים היהודים ב-1938: 40,000 היגרו מהרייך ו-60,000 מאוסטריה. [5] מקיץ 1938 ואילך, עקב רדיפות הגסטפו נאלצו יהודים לחצות את הגבול באופן בלתי חוקי [6], ובכך הלחיצה גרמניה את המדינות השכנות והחריפה את היחסים הבינלאומיים.
שבועיים לאחר סיפוח אוסטריה, החליטה המועצה הפדרלית של שווייץ לאפשר רק לבעלי דרכונים אוסטריים לחצות את הגבול עם ויזה. עם זאת, אמצעי זה היה יעיל רק לזמן קצר, שכן דרכונים אלה הוחלפו במהרה במסמכי מסע גרמניים של הרייך. [7] ב-31 באוגוסט 1938 הודיעה שגרירות שווייץ על כוונת ממשלתה לסיים את הסכם הוויזה השווייצרי-גרמני מ-1926, שקבע מעבר גבול ללא ויזה. לאחר מספר ימים של משא ומתן, הכריזה גרמניה ב-29 בספטמבר 1938 על סימון דרכונים של יהודים באופן מיוחד. יש לאפשר ליהודים לחצות את הגבול רק אם הנציגות השווייצרית האחראית ציינה בדרכון "הבטחה שהיהודי יאשר מה מעמדו - יישאר בשווייץ או יעבור דרך שווייץ". [8]
בפקודה לגבי דרכונים יהודיים מ-5 באוקטובר 1938 (RGBl. 1, עמ' 1342) הוכרזו כל הדרכונים הגרמניים של יהודים כפסולים. המחזיקים היו צריכים להגיש את דרכוניהם לרשות הדרכונים בתוך שבועיים. מפר אוים בעונשי מאסר וקנס. דרכונים שתוקפם הוגבל לגרמניה הוחרמו ללא תחליף. [9] כמסמכי זיהוי, הם הוחלפו בתעודת הזיהוי (קנקארטה) שבה חויבו יהודים בסוף יולי 1938. כתופעת לוואי רצויה ומכוונת, [10] נמנעו מיהודים גם תשלומים בחו"ל, שרק בעלי דרכונים הורשו לבצע במסגרת פטורים מסויימים. דרכונים לנסיעות לחו"ל חזרו לתוקף אם הונפקו עם האות J בגודל 3 ס"מ ובצבע אדום (חותמת יהודית).
ב-17 באוגוסט 1938 נחקק הצו לשינוי שם היהודים והוחל ב-1 בינואר 1939. בצו נקבע שם פרטי חובה נוסף, אותו היה צריך לרשום גם בתעודת הזהות או בדרכון. מ-24 בינואר 1939, תקנת שינוי השם חלה גם על אוסטריה והאזורים הגרמניים הסודטים.
על פי הוראת משטרה מ-7 ביולי 1941, היה צורך להחתים גם את העמוד הראשון של כריכת הדרכון. [11] ההצעה לכך נעשתה בתגובה להצעה של קונסול גרמני. [12]
ביטול
הפקודה בדבר דרכונים יהודיים בוטלה בחוק מועצת הבקרה מס' 1 בדבר ביטול החוק הנאצי (Kontrollratsgesetz Nr. 1 betreffend die Aufhebung von NS-Recht). הצו על דרכונים יהודיים מופיע בחוק ביטול פסק דין בלתי צודק של הנאצים. כתוצאה מכך, כל הרשעה בזמנו בגין הפרת הפקודה נחשבו כמבוטלות.
קישורים חיצוניים
- ארכיון דיגיטלי Marburg: Schnellbrief ... בנושא הטיפול בדרכונים שהגישו יהודים
- ארכיון סקסוניה: רישום היהודים (pdf; 1.1 MB)
- אבני נגף: דרכון של Senta Herdt (pdf; 259 kB) [אבני נגף]
- שפיגל 27/1957: ביקורת גבולות מלאה
הערות שוליים
- ^ Gesetz über das Paß- das Ausländerpolizei- und das Meldewesen sowie das Ausweiswesen vom 11. Mai 1937 (RGBl. I, S. 589).
- ^ Uwe Dietrich Adam: Judenpolitik im Dritten Reich. Unv. Nachdruck Düsseldorf 2003, ISBN 3-7700-4063-5, S. 138 mit Anm. 322.
- ^ Uwe Dietrich Adam: Judenpolitik im Dritten Reich. Düsseldorf 2003, ISBN 3-7700-4063-5, S. 138.
- ^ Dok. VEJ 2/88 = Susanne Heim (Bearb.): Die Verfolgung und Ermordung der europäischen Juden durch das nationalsozialistische Deutschland 1933–1945 (Quellensammlung) Band 2: Deutsches Reich 1938 – August 1939, München 2009, ISBN 978-3-486-58523-0, S. 276–277.
- ^ Susanne Heim (Bearb.): Die Verfolgung und Ermordung der europäischen Juden durch das nationalsozialistische Deutschland 1933–1945, Band 2: Deutsches Reich 1938 – August 1939. München 2009, ISBN 978-3-486-58523-0, S. 44f mit Anm. 110.
- ^ Susanne Heim (Bearb.): Die Verfolgung und Ermordung der europäischen Juden.... Band 2, S. 45 / s. a. SPIEGEL 27/1957: Lückenlose Grenzkontrolle
- ^ Saul Friedländer: Das Dritte Reich und die Juden: Band 1., Die Jahre der Verfolgung: 1933–1939. durchgeseh. Sonderausgabe München 2007, ISBN 978-3-406-56681-3, S. 286.
- ^ Dokument VEJ 2/127 = Susanne Heim (Bearb.): Die Verfolgung und Ermordung der europäischen Juden... Band 2, S. 369.
- ^ Digitales Archiv Marburg: Schnellbrief ... betreffend Behandlung der eingereichten Reisepässe von Juden(הקישור אינו פעיל, 2019-05) (Zugriff 11. November 2013)
- ^ VEJ 2/110 = Susanne Heim (Bearb.): Die Verfolgung und Ermordung der europäischen Juden... Band 2, S. 324.
- ^ Joseph Walk (Hrsg.): Das Sonderrecht für die Juden im NS-Staat. 2. Auflage. Heidelberg 1996, ISBN 3-8252-1889-9, S. 344.
- ^ Eckart Conze; Norbert Frei; Peter Hayes; Mosche Zimmermann: Das Amt und die Vergangenheit - deutsche Diplomaten im Dritten Reich und in der Bundesrepublik, München 2010, ISBN 978-3-89667-430-2, S. 177.
36849127התקנה בדבר דרכוני יהודים