אינוורסיה ימית
אינוורסיה מרינית, במטאורולוגיה, היא סוג של אינוורסיה הנובעת מהשפעת ים קר יחסית על מסת אוויר החמה ממנו.
הסבר כללי
התופעה, הנפוצה בעיקר באביב ובקיץ, בפרט באזורים הסובטרופיים, נובעת מקיבולת החום הגבוהה יחסית של מקורות מים גדולים, ובעוד השפעות של התחממות קרינתית והתמוככות גורמות להתחממות בכל שכבות האוויר, הים נותר קריר יחסית.
במעבר גוש האוויר החם יחסית מעל הים הקר, הוא מתקרר בחלקו התחתון ביחס לשאר השכבות - בגבול האנכי של אזור ההשפעה הימי, מתהווה שכבת האינוורסיה המרינית.
התהליך טומן בחובו גם ספיחת לחות, אולם פיזורה מוגבל אל מתחת לאינוורסיה.
התופעה בישראל
אינוורסיה מרינית נוכחת קבע במהלך רוב חודשי הקיץ, בין השאר גם עקב זרימה מערבית קבועה בהשראת האפיק הפרסי ודומיננטיות הבריזה במישור החוף.
למרות זאת גובהה משתנה תדירות, בין 200-300 מטר ל-1200-1300 מטר - לעיתים תיתכן שתיעדר כליל. לגובה האינוורסיה השפעה מוחשית על עומס החום במישור החוף והשפלה, ובמידה מסוימת גם על שדרת ההר.
ראו גם
