התייצבות היועץ המשפטי לממשלה

התייצבות היועץ המשפטי לממשלה הוא הליך בו מתייצב היועץ המשפטי לממשלה לפני בית המשפט ומציג בו את עמדתו כאשר נידון בפניו שאלה משפטית שיש בה חשיבות ציבורית או שכרוכים בה השלכות רוחב מעבר לעניין הספציפי הנידון בהליך, וזאת על אף שאין המדינה 'צד' בהליך המשפטי הנידון.

זכות ההתייצבות

ההליך הוא היות שהיועץ המשפטי לממשלה אמון ומופקד על שמירת האינטרס הציבורי וטובתו, ולפיכך הוא רשאי כפי ראות עיניו להתייצב ולהשמיע את דברו בכל הליך משפטי הנדון בפני בית המשפט ולהציג בפניו את עמדתו, אף אם אין המדינה 'צד' בהליך זה כלל, אם ראה כי אינטרסים ציבוריים עלולים להיפגע מהחלטה ומתקדים כזו או אחרת.

סמכות זו קבועה בפקודת סדרי הדין הקובע כך,

ראה היועץ המשפטי לממשלה, כי זכות של מדינת ישראל או זכות ציבורית או ענין ציבורי מושפעים או כרוכים, או עלולים להיות מושפעים או כרוכים, בהליך פלוני שלפני בית משפט או לפני פקיד מסדר כמשמעותו בפקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין), רשאי הוא, לפי ראות עיניו, להתייצב באותו הליך ולהשמיע דברו, או להסמיך במיוחד את נציגו לעשות זאת מטעמו.

הוראה דומה קבועה בחוק בית הדין לעבודה;

ראה היועץ המשפטי לממשלה, שבהליך פלוני שלפני בית הדין כרוכים או נפגעים, או עלולים להיות כרוכים או נפגעים, זכות של מדינת ישראל, או זכות ציבורית או ענין ציבורי, רשאי הוא, לפי ראות עיניו, להתייצב באותו הליך ולהשמיע דברו, או להסמיך במיוחד את נציגו לעשות זאת מטעמו.

הוראות חוק אלו הופכות למעשה את היועץ המשפטי לממשלה באופן פוטנציאלי להיות צד בכל הליך משפטי שמתנהל בפני בית המשפט בין שני צדדים שאינם אחת מרשויות המדינה. היועץ המשפטי לממשלה מתייצב על פי רוב בהתדיינויות משפחתיות - אנושיות, כלכליות או מנהליות בעלות משמעות ציבורית. דוגמאות בתחום הכלכלי יהיו התייצבויות בקשר להתדיינויות על שכר בכירים מופרז ברשויות מקומיות, או בקשר לסכסוכים בין קופות גמל למבוטחיהן. דוגמאות בתחום המשפחה הן ההגנה על קטינים, כגון בתיקים המתנהלים בבית הדין הרבני שבהם נטענת טענת ממזרות לגבי קטין, שהאינטרס שלו וטובתו הוא שלא יוכרז כממזר, ולא תמיד הוא עולה בקנה אחד עם עמדה פלונית של ההורים, ועוד רבים . כל זאת חוץ ממה שמעורב היועץ המשפטי לממשלה מכח הוראות הדין בתיקים שונים אחרים העוסקים בקטינים.

בשונה מהליכים משפטיים בהם המדינה צד, בין אם צורפה להליך על ידי הצדדים או על ידי בית משפט, בהם מייצג היועץ המשפטי לממשלה את המדינה במסגרת תפקידו כמייצג הממשלה בפני הערכאות השונות, הרי שהתייצבות היועץ המשפטי לממשלה היא דווקא בהליכים שאין המדינה צד כלל בתיק הנידון, והגשת העמדה היא רק במסגרת התייצבות, הנתונה לשיקול דעתו הבלעדית של היועץ המשפטי לממשלה. בשנת 2016 פורסם כי היועץ המשפטי לממשלה ראה לנכון להתייצב ולהגיש את עמדתו בפני בית המשפט ב-6% מכלל התיקים שנפתחו בבית הדין הארצי לעבודה בשנת 2016

בקשות ופניות להתייצבות היועץ המשפטי לממשלה יכולות להתקבל מגורמים שונים, ובהם: החלטת ערכאה שיפוטית; פניה של משרד ממשלתי; פניה של צד להליך או גורם חיצוני אחר. התייצבות היועץ המשפטי לממשלה נעשית על פי רוב באמצעות המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה על ידי הודעה חתומה בידי היועץ המשפטי לממשלה, והגשת עמדה מפורטת ומנומקת אשר אושרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה.

מעמדו של היועץ בהליך התייצבות

קיימות דעות שונות לגבי אופן הגדרת מעמדו של היועץ בהליך בו התייצב מכוח פקודת ההתייצבות. יש הסוברים כי היועץ איננו בעל דין במשפט, וכי בעלי הדין הם "אדוני ההליך", אשר באפשרותם, למשל, "לבטל את התובענה" ולהשמיט את היסוד להתערבות היועץ בה. לעומת זאת, יש הרואים ביועץ בעל דין לכל דבר ועניין, ויש הרואים בו בעל דין פורמלי.

נשיא בית המשפט העליון השופט אשר גרוניס קבע כי ”הבחנה זו אינה בעלת משקל משמעותי לצורך העניין שלפנינו. כפי שראינו, הלכה למעשה, ניתן ליועץ מעמד מסוים בהליך בו הוא התייצב. בין אם בעלי הדין המקוריים הם השולטים בהליך ובאפשרותם לסיימו ובין אם היועץ נתפש כבעל דין לכל דבר ועניין, הרי שאין בכך כדי ללמד בהכרח על היקף הטענות שרשאי הוא להעלות כל עוד מתברר ההליך. איני רואה מקום לקבוע באופן עקרוני וגורף כי היועץ, בהתייצבו בהליך, מנוע מלהעלות טענות החורגות מטיעוניהם של בעלי הדין ה"מקוריים". לטעמי, קביעה מעין זו אינה עולה בקנה אחד עם הרוח העולה מהפסיקה שנסקרה לעיל. אם לא יתאפשר ליועץ להציג טענותיו, הרי שלא אחת לא יהיה מי שיביא שיקולים חשובים בפני בית המשפט ולא יהיה מי שייצג את האינטרס הציבורי. כתוצאה מכך עלול להיפגע עניינו של הציבור ויש בכך כדי לפגום אף באיכות ההחלטה השיפוטית. שיקול זה יש להעמיד למול החשש מפני עיוות הדין ומפני פגיעה ביעילות הדיונית ובעיקרון סופיות הדיון כתוצאה ממתן אפשרות ליועץ להשמיע טענות החורגות מטענות הצדדים”.

כך גם קבע השופט אליקים רובינשטיין: ”יש ליתן מקום להתערבות היועץ המשפטי לממשלה בשם האינטרס הציבורי פרשנות רחבה, שכן לא אחת יהיה הוא הקול היחיד שישמיע אינטרס זה באופן מזוקק, בלא אינטרסים נלוים; עלינו לצאת מן ההנחה, שיש לקוות כי לא תתבדה, כי בהכינו את עמדתו, ונוכח האפשרויות שבידו – שאינן בידי בית המשפט במגבלות השיפוטיות – לעמוד על כל צדי הבעיה, הוא עושה מאמץ למבט כולל ורחב. לרשות היועץ המשפטי עומדים כל מנגנוני השירות הציבורי, בייעוץ המשפטי במשרד המשפטים, במשרדי הממשלה וברשויות השונות, ולכן הן המידע הן קשת הדעות שיוכל לשקלל הם מגוונים עד מאוד”.

בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון בשנת 2003 נקבע, כי היועץ המשפטי לממשלה רשאי להציג בפני בית המשפט ראיות ונתונים נוספים שלא הוצגו על ידי בעלי הדין עצמם. בנוסף, נקבע עוד בפסיקה כי ליועץ המשפטי לממשלה נתונה הזכות לערער על פסק דין שניתן בהליך בו הוא התייצב לדיון, כאשר הוא סבור שההחלטה שניתנה פוגעת באינטרס הציבורי עליו ביקש להגן. משמעות הדבר, שהיועץ יוכל להמשיך לנהל את ההליך בערעור אף במקום שבו בחרו הצדדים שלא להגיש ערעור מטעמם, אלא להותיר את הפרשה מאחוריהם.

הליכים משפטיים מפורסמים בהם התייצב היועץ

• בשנת 2000 נפסק בבית המשפט העליון כי אגרת פינוי אשפה שגובות העיריות הינם בגדר מסי ארנונה, אשר לפי החוק, פטרה המדינה מלשלם עליה לרשות המקומית. בעקבות ההלכה החדשה שנקבעה בבית המשפט העליון הוגשה תביעה מטעם שירותי בריאות כללית נגד עיריית ירושלים ובה דרישה כי העירייה תשיב לקופת חולים כללית סכום של למעלה מ-5 מיליון ש"ח ששולמו על ידה לקופת העירייה בתור אגרת פינוי אשפה במשך 7 שנים, התביעה התקבלה באופן חלקי בלבד מטעמים שונים. הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון, בשלב זה הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי החליט להתייצב להליך ולהציג בפני בית המשפט את עמדתו לנוכח חידושים משפטיים לדעתו שנקבעו בפסק הדין בבית המשפט המחוזי וכי אימוץ פסק הדין הלכה למעשה באופן שיחייב את קופת העירייה להשיב את הכספים ייצור פגיעה חמורה בתקציב העירייה, בעוד שתביעות השבה נוספות תלויות ועומדות נגד העירייה בשל אותה עילה. בית המשפט דחה את הערעור מטעמים שונים. בשנת 2010 הגישו הצדדים בקשה לדיון נוסף בעתירה, בית המשפט נעתר לבקשת הצדדים ונקבע תאריך לדיון נוסף בו יידון בין היתר ”היקף ההתערבות של היועץ המשפטי לממשלה כאשר הוא מתייצב בהליך מסוים בהתאם לסמכותו לפי סעיף 1 לפקודת ההתייצבות; ושאלת החריגה מהחזית הדיונית שבין הצדדים, אם בכלל ובאלו נסיבות”. חלק גדול מהדיון הנוסף ופסק הדין שניתן בו נסוב סביב השאלה מהו מעמדו המדויק של היועץ המשפטי לממשלה כאשר הוא מתייצב בהליך מכח סמכותו לפי פקודת ההתייצבות. בפסק הדין הסכימו השופטים פה אחד כי יש לתת פרשנות רחבה וליברלית לסמכותו של היועץ להתייצב בהליכים משפטיים לפי פקודת ההתייצבות, וכי בין היתר מותר לו גם להרחיב אפיקים ולעורר שאלות משפטיות נוספים מעבר לאלו שהוצגו על ידי בעלי הדין, זאת לנוכח היותו מייצגו של הציבור כמי שאמון ומופקד על הגנת האינטרס הציבורי וטובתו, ובכך הוא מייצג למעשה אינטרס שונה מזה המיוצג על ידי בעלי הדין, ועל כן קיימת אפשרות כי טענותיו של היועץ תהיינה שונות מטענותיהם.

פרסום מאגר ההתייצבות

החל משנת 2017 מפורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים מאגר ובו העמדות מטעם היועץ המשפטי לממשלה שהוגשו בעקבות החלטותיו להתייצב להליכים שונים, המאגר מתעדכן מעת לעת בעמדות החדשות המוגשות לערכאות השיפוטיות השונות.

ראו גם

• היועץ המשפטי לממשלה
• פרקליטות המדינה

קישורים חיצוניים

• מאגר התייצבות היועץ המשפטי לממשלה, באתר משרד המשפטים
• הנחיית פרקליט המדינה מספר 16.4 נוהל טיפול בתיקי התייצבות היועץ המשפטי לממשלה, באתר פרקליטות המדינה
• פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], באתר ויקיטקסט