השירות הדתי
השירות הדתי היה מחלקה שטיפלה בענייני דת בהגנה ולאחר מכן בצה"ל, החל מפברואר 1948 ועד שהוטמע בתוך הרבנות הצבאית.
השירות הדתי הוקם ביוזמת המפלגות הדתיות, תחת השם "המחלקה לענייני דת". ב-22 בפברואר 1948[1] התקיימה ישיבה חגיגית בהשתתפות ראשי ההגנה: דוד בן-גוריון, הרמטכ"ל יעקב דורי, ראש המפקדה הארצית של ההגנה, ישראל גלילי, וחברי המפקדה הארצית ונציגי המפלגות הדתיות, בהם הרב יהודה לייב פישמן מימון וחיים משה שפירא בו הוכרז על הקמת המחלקה. לאחר מאבק בין המפלגות על ייצוגן במחלקה, הוחלט שלפועל המזרחי יינתן ייצוג של שני שלישים ולאגודת ישראל ייצוג של שליש. בראש השירות הועמד נתן גרדי איש הפועל המזרחי ולצדו כיהנו יחזקאל ארליך מהפועל המזרחי ויצחק מאיר מאגודת ישראל. כן כיהנו בשירות שמעון כץ ומשה אביטל.
על השירות הדתי הוטלו שתי משימות עיקריות: סיפוק צורכי דת ושמירה על השבת והכשרות[2]. בנוסף אליהם בראשית דרכו דובר על טיפוח הווי דתי, הדרכה רוחנית ומגע עם גופים דתיים לצורך עידוד גיוס דתיים לצבא, אולם לאחר הקמת צה"ל הושמט סעיף הרבנות - הדרכה רוחנית מהתקנון של השירות. בשאלות הלכתיות פנו החיילים לרבנים אזרחיים ביישובים סמוכים.
בראשיתו, סבל השירות מבעיות תקציביות קשות עקב התמהמהות בתקצוב מצד מוסדות השלטון. נתן גרדי, ראש השירות הדתי השתמש בכספו הפרטי כדי לממן את משכורות אנשיו עד שהעניין יוסדר. לאחר מספר חודשים התפטר גרדי מראשות השירות לאחר שמצא שאינו יכול למלא את תפקידו. הוא טען שעוזריו לא הורשו להיכנס למחנות צבא, לא הייתה למחלקה אף כלי רכב, ותקציבים לא נתנו. ההתפטרות הביאה לתזוזה למילוי חלק מהדרישות וגרדי חזר בו מהתפטרותו.
מראשיתו, הוקם השירות הדתי כגוף לא רבני, כאלטרנטיבה להקמת רבנות צבאית, לה התנגדו גורמים במטכ"ל. בעקבות זאת, סירבה הרבנות הראשית להכיר בשירות הדתי[3] והיא המשיכה במאמציה להקמת הרבנות הצבאית בהתאם להחלטה בוועידת רבנים של הרבנות הראשית מינואר 1948 למנות את הרב שלמה גורן לרב צבאי ראשי[4].
עם הקמת צה"ל הוסב שם המחלקה ל"השירות הדתי" וב-1 באוגוסט 1948 מונה גרדי באופן רשמי לראש השירות. עוד באותו חודש, ב-24 באוגוסט 1948, פורסם מינויו של הרב שלמה גורן לרב צבאי ראשי ופקודת מטכ"ל רשמית על הקמת הרבנות ניתנה ב-23 בדצמבר 1948. בתחילה הגיעו הרב גורן וגרדי להסכמות על חלוקת התפקידים ביניהם, ואף שיתפו פעולה בהוצאת חוברות הווי דתי על חנוכה, פורים ופסח. אולם מהר מאוד עלו היחסים על שרטון. במקרה אחד הרב דב כהן, רב חיל האוויר, פעל להכשרת המטבח בבסיס חיל האוויר בתל נוף דבר שהיה באחריות השירות הדתי, ועקיפת סמכות זאת הרגיזה את גרדי[5]. הרב גורן טען שהובטח לו שהשירות הדתי יועבר תחת פיקודו ונתן גרדי טען שהרב גורן חתר תחת מעמדו של השירות. בסופו של דבר נתקבלה עמדתו של הרב גורן, גרדי התפטר והשירות הועבר תחת פיקודו של הרבנות הצבאית ובהמשך מוזג לתוכו.
לקריאה נוספת
- מנחם מיכלסון, הרבנות הצבאית, בתוך: צה"ל בחילו, כרך 16, עמודים 83-88
הערות שוליים
20860733השירות הדתי