השושלת הממלוכית של דלהי

קוטאב מינאר, דוגמה לסגנון הבנייה בתקופת שלטונה של השושלת

השושלת הממלוכית (אורדו: خاندان غلاماں), או שושלת ע'ולאם, הייתה שושלת השליטים הראשונה בסולטנות דלהי שבהודו בין 1206 ל-1290. קוטב א-דין אייבכ (באורדו: قطب الدین ایبک)(אנ'), מייסד השושלת, היה עבד טורקי לשעבר משבט אייבאכ, שהתחיל את הקריירה כע'ולאם (غُلاَم‎‎, רבים: غلمان - עבדים זרים שנרכשו בצעירותם וחונכו על ברכי האסלאם כקציני צבא ממלוכיים) והגיע לעמדת פיקוד על הצבא ולניהול הטריטוריה של מוחמד מגהור בהודו.

לאחר מותו של מוחמד מע'ור בשנת 1206 ללא יורש עצר, קוטב א-דין אייבכ נלחם נגד יריביו ותפס את השלטון באימפריה. הוא קבע את עיר הבירה הראשונה שלו בלאהור, ומאוחר יותר בדלהי, שהייתה המקום שבו התחיל לבנות את מתחם קוטאב מינאר בו נמצא מגדל הניצחון קוטוב מינאר.

קוטב א-דין מת באופן פתאומי ב-1210, ומאבק הירושה שהתחולל לאחר מכן הסתיים בניצחונו של שמס אל-דין אלתותמש, שהיה גם הוא עבד ע'למאני לשעבר. אלתותמש התחתן עם בתו של קוטב א-דין אייבכ, וכל הסולטאנים שבאו אחריו (מלבד האחרון) הם צאצאיו, כולל בתו רדיה סלטאנה ששלטה במשך ארבע שנים. הסולטאן ע'יאס אל-דין בלבן, גם הוא עבד ממלוכי לשעבר, שפיקד על הצבא של נאצר א-דין, התנגד למוגולים, ובסופו של דבר זכה בכתר בעצמו. לאחר תקופת שלטונם הקצרה של ע'יאס אל-דין בלבן ונינו, השושלת הממלוכית הודחה על ידי ג'אלאל א-דין פירוז ח'ילג'י משושלת ח'ילג'י, שביססו את עצמם בביהאר ובבנגל בתקופת שלטונו של מוחמד מע'ור.