הרנסאנס של הארלם
הרנסאנס של הארלם, או במקור תנועת השחור החדש (באנגלית: Harlem Renaissance, New Negro Movement) הייתה תנועת תחייה תרבותית אפרו-אמריקנית שהייתה פעילה מסוף מלחמת העולם הראשונה ועד אמצע שנות ה-30, או אפילו עד תקופת מלחמת העולם השנייה. במסגרתה התרחשה עשייה עשירה של סופרים, מחזאים, אמנים, משוררים ופעילים. אף על פי שהתנועה פרחה במקומות רבים בצפון ארצות הברית ובמערב התיכון, מרכזה היה בשכונת הארלם בניו יורק. בתקופה זו, שחורים רבים ברחו מדרום ארצות הברית, בניסיון לנוס מהדיכוי המחניק שלא איפשר להם לעסוק בתחומי העניין שלהם, בעידודם של אינטלקטואלים שחורים מובילים כמו וו. א. ב. דו בויז. בין הדמויות המוכרות יותר ברנסאנס נמנו אליין לרוי לוק, לנגסטון יוז, זורה ניל הרסטון, ג'וזפין בייקר, מרקוס גארבי, וג'יימס בולדווין.
רקע
מסיום מלחמת האזרחים ועד תחילת המאה ה-20, רוב השחורים בארצות הברית, ובמיוחד בדרום, היו ילדי או נכדי עבדים. רובם חיו עדיין תחת דיכוי ממסדי, להלכה או למעשה, אשר שלל מהם זכויות אזרח. תקופה זו ידועה במיוחד בשל מעשי הלינץ' הרבים וביטויי אלימות אחרים אשר הפעילו הלבנים נגד האוכלוסייה השחורה. שחורים רבים היגרו לצפון בניסיון לשפר את מצבם הכלכלי ולהימלט ממצבם הקשה. רובע הארלם בניו יורק נעשה מרכז שוקק לנמלטים אלו, וגם לצאצאי עבדים מהקריביים.
התנועה הספרותית האפרו-אמריקנית שקמה בתקופה זו הונהגה על ידי שחורים שזכו לחינוך מקיף יחסית. הם היוו את ראשיתו של מעמד ביניים שחור בארצות הברית.
התפתחות התנועה
הגעת שחורים במספרים גדולים להארלם התרחשה במקביל להגירה המונית מאירופה לארצות הברית, שעברה דרך ניו יורק. השכונה, שהייתה לפנים מאוכלסת בלעדית בלבנים, מלאה אפרו-אמריקנים. מגמה דומה התרחשה בכל הערים המתועשות הגדולות בצפון-מזרח ארצות הברית, כולל דטרויט, שיקגו ופילדלפיה. התושבים השחורים של ערים אלו גילו במהירה שהגזענות כלפיהם התקיימה בעזוז אף בצפון גם אם בצורה שונה, כפי שהתגלה במהומות הגזע בשיקגו, בוושינגטון ובערים אחרות ב"קיץ האדום" של 1919.
אף על פי כן, פרחה בהארלם התרבות האפרו-אמריקנית, בין עם באמצעות הכנסיות או הוצאת עיתונים שחורים כמו "הקול" (The Voice), שנתן במה לקולות של הוגים ופעילים. בתחומי הבידור כגון התיאטרון, דחו היוצרים את הייצוגים המלעיגים והמשפילים שרווחו בתיאור דמויות שחורות באותם ימים, כמו "פרצוף שחור" ומופעי מינסטרל. ב-1921 ייסד הארי פייס (Harry Pace (אנ')) את חברת התקליטים Black Swan Records שכל מערכי הניהול, ההפקה והשיווק שלה היו בשליטת אפרו-אמריקאים, להקלטה ושיווק של מוזיקת ג'אז ובלוז על ידי אמנים אפרו-אמריקאים.
השינויים התרבותיים בקהילות שחורות אמנם החלו לפני שנות ה-20, אך יצירת ריכוזי אוכלוסין והשפעות המלחמה זירזו את התהליכים ויצרו קרקע פורייה לסוגי יצירה מגוונים וחדשים. הרנסאנס היה יותר מתנועה ספרותית - הוא היה תנועה פוליטית, אשר עודדה גאווה אתנית ודרשה זכויות והכרה. גם יצירת זרמים חדשים של מוזיקה, למשל, תרמה לגיבוש המעמדות והקבוצות השונים של שחורים ולהתוויית תרבות עשירה ואחידה יותר, כנגד ההגמוניה התרבותית הלבנה.
התנועה נקראה גם "תנועת הכושי החדש", על שם ספר באותו שם של הסופר אליין לוק שתיאר את האידיאל "כושי" (Negro) העומד על זהותו וכבודו העצמי ולא מוגדר בידי אחרים.
השפעות
על פי האתוס של "הכושי החדש", כפי שהוגדר על ידי לוק ואומץ על ידי התנועה, שחורים החלו לדרוש הכרה בכישוריהם ויכולותיהם ולדחות בתוקף את הטענות שצאצאי אפריקה הם נחותים, עצלנים, טפשים, ואפילו לא אנושיים. האתוס הזה הביא למיזוג תרבותי, בין אומנות, רוחניות ופוליטיקה, אשר הולידו זרמים חדשים:
- מוזיקה: ההארלם רנסאנס הנגיש סגנונות מוזיקה "שחורים" כגון הג'אז, בלוז, מוזיקת נשמה, גוספל וספיריטואלז הן לשחורים והן ללבנים, ומוזיקה זו נהייתה חלק בלתי נפרד מתולדות המוזיקה האמריקאית, וכן הרבה סוגות מוזיקה בינלאומיות.
- ספרות: אף על פי שהיו סופרים שחורים גם קודם, הביקוש המוגבר ליצירות של חברי התנועה הובילו לעיתונים, ספרים, ביוגרפיות, מחקר היסטורי, ולימים - הכללות בסילבוסים באוניברסיטאות.
- תיאטרון: המחזות שנכתבו והועלו בתקופה זו היו הראשונים אשר ייחסו לאנשים שחורים רגשות, מחשבות, תקוות ורצונות לגבי חייהם. ההבעה הזו של סוכנות אישית אפשרה, בתורה, גילוי סוכנות אישית גם מבחינה פוליטית.
הזרמים התרבותיים והאמנותיים לוו בעשייה פוליטית - למשל דרך עיתונים שחברי התנועה כתבו ופרסמו - אשר הניחה את התשתית לתנועת זכויות האזרח של שנות ה-50 וה-60.
יוצרים בולטים
רשימה חלקית של יוצרים והוגים בולטים בתנועה.
אומני במהאינטלקטואלים והוגים |
סופריםמשוררים |
מוזיקאים |
ראו גם
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
29472375הרנסאנס של הארלם