הריסת מבנים
הריסה היא פעולה הנדסית ההפוכה לפעולת הבנייה שמטרתה פירוק או השמדת מבנה קיים או חלק ממנו וסילוקו. על אף שפעולת ההריסה היא השמדת מבנה ולא בנייתו, הריסה נחשבת לפעולת בנייה מבחינת היבטיה ההנדסיים והחוקיים. פעולת הריסה של מבנה מחויבת בהיתר בנייה (למעט מקרים בהם המבנה המיועד להריסה נבנה ללא היתר) ובתכנון יסודי של מהנדס בניין.
סיבות להריסת מבנה
ייתכנו מספר סיבות להריסה של מבנה:
- סיבה הנדסית - המבנה ישן ולא בטיחותי ומהווה מפגע המסכן את הציבור. במקרה כזה, יוזמים הריסה מתוכננת של המבנה כדי למנוע את קריסתו הטבעית שעלולה לפגוע בחיי אדם.
- סיבה כלכלית - מבנה מיועד להריסה על מנת לאפשר בנייה של מבנה גדול או חדש יותר על אותה הקרקע. הריסה מסיבה זו היא נפוצה במיוחד כחלק מתהליך שגרתי של התחדשות עירונית.
- סיבה פוליטית - במקרה של משטר דיקטטורי, תיתכן לדוגמה החלטה על הריסת מבנה של מתנגדים פוליטיים. במקרים של מהפיכות לאורך ההיסטוריה, נקראו פעמים רבות קריאות להריסה של סמלי המשטר המודח ופעמים שונות אכן נהרסו מבנים של משטרים כאלו.
- סיבה צבאית - מבנה בעל חשיבות צבאית-טקטית יכול להיות מיועד להריסה על ידי צבא או מדינה החשה כי הוא מהווה איום. בנוסף הריסת בתים משמשת כאמצעי ליצירת התרעה כנגד פעולות טרור המבוצעות על ידי בעלי ובני הבית.
- סיבה פלילית - במידה והמבנה המיועד להריסה נבנה שלא כחוק.
שיטות הריסה
פירוק יסודי
פירוק יסודי היא שיטת הריסה בה רכיבי הבניין מפורקים בעדינות יחסית, לרוב כדי לעשות בהם שימוש חוזר. לא כל מבנה ניתן לפירוק - מבני בטון לדוגמה לא ניתן לפרק משום שרכיביהם הבסיסיים נוצקו במקום. רכיבי וחומרי בניין שניתן לפרק לטובת שימוש חוזר הם לרוב לבנים, רכיבי פלדה, צינורות שונים, רעפים וכדומה. פעמים רבות, מפורק רק חלק מן המבנה ושאר חלקיו, היסודיים יותר, נהרסים בשיטה אחרת ומושמדים.
פירוק של מבני לבנים לדוגמה, נהוג עוד מימי קדם בהם פורקו ידנית מבנים שנבנו מלבנים ובלבנים נעשה שימוש חוזר עבור בתים חדשים. כך לדוגמה הקולוסיאום ברומא, שהרוס בחלקו, פורק בחלקו באופן ידני על ידי אנשים שונים במהלך ימי הביניים. קירותיו החתוכים באפן אלכסוני הם תוצאה של פירוק יזום של חלק מקירותיו עד לקו מסוים במסגרת שימורו המאוחר.
מבני פלדה אף הם קלים יחסית לפירוק כמו גם הפלדה עצמה. הפלדה היא חומר שקל להתיכו ולצקת אותו מחדש.
ניסור והנפה
שיטת ההריסה הבטוחה ביותר כיום, והמורכבת ביותר היא הריסה באמצעות ניסור והנפה. ניסור בטון היא שיטה נפוצה ביותר להריסת מבנים. בשיטה זו המבנה מפורק לגורמים בצורה מבוקרת וחלקיו מונפים לקרקע, כאשר כל חלק המיועד לניסור נקשר תחילה למנוף ורק לאחר מכן מנוסר. בשיטה זו המבנה שומר על יציבותו הקונסטרוקטיבית ואינו עומד בסכנת קריסה, הקיימת בשיטה של הריסה במחפר או כדור הריסה. יתרון נוסף של שיטה זו הוא היעדר נפילה של שברי המבנה הנהרס - התפוררות המבנה.
הריסה בכלים מכניים
מרבית המבנים, במיוחד מבנים בני קומה עד 3–4 קומות, נהרסים בעזרת ציוד מכני הנדסי שהיא שיטת הריסה מהירה יותר שמטרתה החרבת הבניין בכוח. קיימים כלים הנדסיים שונים המסוגלים להרוס מבנים מסוגים שונים כשהשימוש הנפוץ הוא בעזרת דחפור או מחפר (לעיתים מותקן בקצה הזרוע פטיש אוויר (נקרא גם "פטיש חציבה") במקום היעה) ולעיתים נדירות יותר בכדור הריסה. במסגרת הריסה בעזרת כלים מכניים הנדסיים, הופך רוב המבנה לפסולת בניין המפונה לאחר מכן מן האתר.
פיצוץ מבנים
הריסת מבנה בעזרת פיצוץ היא שיטת הריסה מסוכנת ומסובכת המבוצעת באופן נדיר יחסית במבנים בהם אופי המבנה וגודלו הופכים את השיטה לטובה ביותר. בהריסה בעזרת פיצוץ נהרס בדרך כלל המבנה תוך שניות ספורות בעזרת פיצוץ או סדרה של פיצוצים מבוקרים המחריבים את הבניין.
בבניית מבנים רבים, נעשה שימוש בפיגומים על מנת לתמוך חלקים של המבנה כגון גג אשר מוסרים לאחר גמר הבנייה כאשר כל חלקי הבניין מייצבים זה את זה. כאשר בניין מסוג זה אשר נבנה בשלבים מיועד להריסה, לא ניתן להרוס אותו באותם השלבים בלי להקים מחדש פיגומים ולפרקו בזהירות. כדי למנוע אי יציבות אשר תסכן את פועלי ההריסה ואת סביבתו הבנויה של הבניין תוך שרק חלק ממנו הרוס, מיושמת במקרים כאלו תוכנית הריסה בעזרת פיצוץ אשר מחריב את הבניין בבת אחת. פיצוץ מבנה הוא גם יעיל יותר מהריסה בעזרת צמ"ה במקרים של בניינים גבוהים אשר פסולת הבניין המצטברת כתוצאה מהריסת הקומות העליונות מכבידה בצורה מסוכנת על שאר המבנה. כדי להימנע מהצורך בפינוי זהיר והדרגתי של פסולת הבניין ההרוס, עשוי הבניין הגבוה להיהרס על ידי פיצוץ גם כן.
אחת הבעיות והסכנות המרכזיות בפיצוץ מבנים, בעיקר כאשר המבנה נמצא בסביבה עירונית, הוא הנזק הסביבתי שעלול להיגרם. מעבר לעננת אבק, שלרוב אינה אלא מטרד, נפילת חלקי מבנה על מבנים סמוכים במהלך הפיצוץ כמו גם פגיעה בהם בשל ההדף, מצריכה פיצוץ מתוכנן ומדויק אותו מתכננים ומבצעים מומחי חבלה ומהנדסים מתאימים. לרוב, לא נהרס הבניין בעזרת פיצוץ גדול יחיד אלא סדרה של פיצוצים קטנים בנקודות התורפה של המבנה (כמו למשל בבסיסי העמודים) המתוזמנים היטב וממוקמים בנקודות הנבחרות בקפידה. מטרת הפיצוץ היא גרימת התמוטטות המבנה לתוך עצמו במקום כלפי חוץ. מטרה זו מושגת על ידי כיוונם של מטעני הנפץ ותזמונם תוך הסתמכות על כוחותיו הפנימיים של המבנה הנובעים ממשקל רכיביו אשר יפילו את חלקי המבנה לתוך עצמו לאחר פגיעה בנקודות התורפה הרלוונטיות.
הריסת פנים מבנה
קיימים שני סוגים בסיסיים של הריסת פנים: הריסת קירות ומחיצות פנימיות שאינן חלק משלד הבניין לצורך שיפוץ ועיצוב פנים והריסה מלאה של פנים מבנה והשארת קירותיו החיצוניים בלבד לצורך שיפוץ כללי, לרוב במסגרת שימור כללי של מבנה היסטורי חשוב.
הריסת קירות פנימיים היא פעולה פשוטה יחסית, שכמו גם פעולות רבות במסגרת עיצוב פנים אינה דורשת היתר בנייה ואינה מחייבת ייעוץ הנדסי. במסגרת הריסה מסוג זה נהרסים קירות גבס וקירות לבנים שאינם קירות נושאים יחד עם תקרות מונמכות ופרטי פנים נוספים. הריסה זו מתבצעת בכלים ידניים פשוטים כגון מסורים או מסורי דיסק, לומים, פטישים ופטישי אוויר (מכונה "קונגו").
הריסה פנימית מהסוג השני, היא מהלך הנדסי מורכב, ומסובך יותר מאשר הריסה מלאה של בניין שלם. בתחום שימור המבנים, נעשה ברוב המקרים מאמץ לשמר ולשפץ את החזיתות החיצוניות של המבנה בלבד ואילו פנים המבנה על כל חלליו עשוי לעבור שינוי מבני מקיף המתאים אותו לצרכים העדכניים. במקרה כזה, נבנית מערכת מבנית זמנית מפלדה אשר תומכת את הקירות החיצוניים שאינם מיועדים להריסה ומאפשרת את עבודת ההריסה הפנימית. לאחר השלמת הבנייה מחדש של פנים המבנה, בה מתחברים הקירות הישנים אל השלד החדש, מוסרים החיזוקים הללו.
תכנון והכנות הריסה
כאמור, הריסת מבנה היא פעולה הנדסית המחייבת תכנון ומחייבת קבלת היתר מהרשות המקומית, בדומה להיתר בנייה. מלבד פעולת ההריסה הפיזית, מחויב יוזם ההריסה במספר פעולות מקדימות. פעולות אלה כוללות ניתוק המבנה ממערכות התשתית העירוניות - חשמל, מים, ביוב וכדומה. בדומה לחובת גידור אתר בנייה, כך מחויב מבצע ההריסה בגידור המתחם על פי התקנים המחייבים.
במבנים מורכבים וגדולים, מכין צוות מהנדסים תוכנית הריסה בה מפורט סדר ההריסה על פי רכיבי הבניין השונים במטרה להרוס באופן היעיל, הבטיחותי והנח ביותר.
במקרים של הריסה חלקית של מבנה, נערכת על ידי האדריכל בתיאום עם מהנדס הבניין תוכנית הריסה לפיה נהרסים רק חלקים מסוימים. תוכנית זו נפוצה בעיקר כהריסה פנימית של קירות ומחיצות.
במסגרת ההכנות להריסה, מפונים בשלב ראשון מן הבניין כל דברי הערך, לרבות כבלי תקשורת ואביזרים שונים בעלי שווי כספי. בשלב שני מפונים חומרים ורכיבים העלולים לסכן חיי אדם בזמן הריסה: חלונות זכוכית לדוגמה נהרסים ידנית בנפרד כדי למנוע פגיעה של שברי זכוכית בבני אדם תוך כדי ההריסה (קל וחומר בהריסה בעזרת פיצוץ) וכמו כן מפונים בכלים הנדרשים חומרים מסוכנים כגון אזבסט (המשמש כחומר בניין), חומרים דליקים או חומרים אחרים העלולים לסכן חיים.
קיימים מבנים רבים, הנבנים בצמוד אחד לשני לאורך רחוב (בנייה טורית). בערים רבות, בעיקר באירופה, מצויים בניינים ישנים מסוג זה אשר סמיכותם למבנה השכן עוזרת לשמור על יציבותם. כאשר מיועד להריסה בניין הצמוד משני צידיו לשני בניינים אחרים שאינם מיועדים להריסה, נדרש פתרון הנדסי נוסף אשר ימנע מהבניינים השכנים לקרוס במשך התקופה שבה המבנה האמצעי הרוס וטרם נבנה במקומו בניין חדש. אחת השיטות הנהוגות במקרה כזה היא בנייה של מסבכי פלדה זמניים המחברים בין שני המבנים הצדדים ומותקנים במקביל להריסה המדורגת. פתרונות דומים בדמות חיזוקי פלדה או חיזוק המבנים שאינם מיועדים להריסה קיימים גם כאשר נהרס מבנה פינתי או תרחיש מבני אחר.
נזק סביבתי כתוצאה מהריסה
הריסת מבנים בתוך אזור עירוני עלולה ליצור נזקים סביבתיים והנדסיים כמו ענני אבק ועשן, פגיעה בתשתיות עירוניות, פגיעת חלקי מבנה בעוברי אורח ובבניינים סמוכים, פגיעה ביסודות של מבנים קיימים, פגיעה בצמחייה, זיהום מי תהום וכדומה. לצורך התמודדות עם נזקים אפשריים ננקטות מספר פעולות. חלק מהפעולות הן פרוצדורליות כגון, הצבת תנאים שונים בהיתרי ההריסה וחלקן מתבטא באמצעים שונים שנוקטים מבצעי ההריסה על מנת להגן על הסביבה מנזקים.
היסטוריה
הריסת מבנים באופן ידני או באמצעים ידניים פשוטים קיימים מאז ימי קדם. עם התפתחות טכנולוגיית הציוד המכני לאורך השנים, השתפרו יכולות ההריסה של מבנים והריסות בוצעו ביעילות ובבטיחות רבה יותר.
שימוש בחומרי נפץ להריסת מבנים החל במאה ה-18. הבניין הראשון שידוע כי נהרס בפיצוץ מתוכנן היה קתדרלה בעיר ווטרפורד, אירלנד. המבנה נהרס בשנת 1773 באמצעות 70 ק"ג חומר נפץ.
שימוש בכדור הריסה היה פופולרי במהלך שנות ה-50 ושנות ה-60 של המאה ה-20 להריסת רבי קומות, אך קרנו דעכה עם המצאת המחפרים ההדיראוליים וציוד מכני הנדסי אחר שאיפשר הריסה מדויקת ויעילה יותר מאשר הכדור. כיום כמעט לא נעשה בו שימוש ורוב רובן של פעולות ההריסה מתבצע בכלים מכניים הידראולים. רק במקצתן נעשה שימוש בחומרי נפץ.
שיאים
הבניין הגבוה ביותר שנהרס אי פעם הוא בניין סינגר בניו יורק בן 47 קומות. חורבנם של מגדלי התאומים בפיגועי 11 בספטמבר היה גדול יותר אך אלו הוחרבו כמובן במסגרת מתקפה ולא בפעולת הריסה מסודרת.
המבנה הגדול ביותר בהיסטוריה שפוצץ הוא אצטדיון הקינגדום (Kingdome) באזור סיאטל, ארצות הברית. האצטדיון, שהכיל כ-66,000 מקומות, פוצץ במרץ 2000 ובמקומו נבנה אצטדיון חדיש. המבנים הגדולים ביותר בישראל שנהרסו בפיצוץ היו ממגורות החיטה באזור התעשייה של בני ברק (ליד תחנת הרכבת בני ברק) אשר הוחרבו על ידי 3 פיצוצים באוגוסט 2006.
המבנים הגבוהים ביותר שנהרסו בישראל הם שלוש ארובות בטון בגובה 65 מטר שנהרסו במפעל נשר רמלה במאי 2010. הארובות, שנבנו בשנת 1959 ושנת 1962 פורקו בצורה מבוקרת בשיטה של ניסור והנפה לקרקע.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הריסת מבנים |
- implosionworld.com - אתר באנגלית הסוקר את תחום פיצוץ המבנים.
- סרטים ביוטיוב:
- נדלניסט הורס - כך פוצצו תשובה ודנקנר 1.2 מיליארד דולר בלאס וגאס, באתר כלכליסט, 5 ביולי 2013
- נדלניסט הורס - תחנת הכוח ריצ'בורו באנגליה, באתר כלכליסט, 12 ביולי 2013
- נדלניסט הורס: מגדל לנדמרק בפורט וורת' טקסס - 30 קומות ב-3 שניות, באתר כלכליסט, 1 באוגוסט 2013
- פיצוץ "גשר המתאבדים" בפלורידה, באתר כלכליסט, 12 באוגוסט 2013
- פיצוץ בית המטבחיים בחולון על ידי לוחמי יהל"ם, סרט בערוץ YouTube של דובר צה"ל
הילה ציאון ואלפי שאולי, קריית מוצקין: אלפי דירות במקום בסיס ענק, באתר ynet, 13 בנובמבר 2012- הריסת מבנה הסינרמה תל אביב
26448409הריסת מבנים