הקטרה מפגלת הקטרה
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף י"ז עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק ט"ו, הלכה ח' |
הקטרה מפגלת הקטרה הוא כלל שנוי במחלוקת אמוראית ומתייחס לדין פיגול בקרבן מנחה, באופן שאדם ביצע אחת מהפעולות ההקטרה במנחה, למשל הקטרת הקומץ, וחשב במחשבתו על מנת להקטיר את הלבונה לאחר זמן הפיגול.
המחלוקת
המחלוקת, מתייחסת לשאלה התלויה בשני כללים: האחת: האם מכיון שהקומץ והלבונה אינם מתירים זה את זה, אינם יכולים לפגל את זה, בדומה לשני כבשי העצרת שאם חשב בשעת שחיטתו של אחד מהם לפגל את חבירו - לא חלה מחשבת הפיגול (כלל הידוע כאין מתיר מפגל מתיר[1]., והשניה: מכיון שלקרבן יש שני 'מתירים', כלומר שני פעולות שהיתר המנחה להקרבה ולאכילת שייריה תלויה בה, יתכן שהמחשבה על אחת מהם לא תפגל את המנחה, שאלה הידועה כסוגיית מפגלין בחצי מתיר.
שיטת חריפי דפומבדיתא
לפי דעתם של "חריפי דפומבדיתא" שהם שני הבנים של רחבה מפומבדיתא, הקטרה מפגלת הקטרה, כלומר ואפילו לפי השיטה שאין מפגלין בחצי מתיר, שלפיה היה מקום לומר שמכיון שהקומץ הוא רק אחד משני מתירים של הקרבן, הרי שכאן מכיון שהמחשבה היתה בשעת הקטרת הקומץ, והיא היתה על הקטרת הלבונה שנחשבים כמציאות אחת לאחר שהתקדשו יחדיו בכלי שרת כקרבן מנחה, הרי זה כאילו היא היתה בכל הקרבן[2].
פרשנות הדברים היא שהסיבה שאין מפגלין בחצי מתיר אינה בגלל שמחשבת פיגול בחצי מתיר אינה חשובה מחשבת פיגול, אלא בגלל שהעדרות פיגולו של ה'מתיר' השני מעכב את חלות הפיגול ומתנגד לה, אבל כאשר חושב בשעת הקטרת מתיר אחד על הקטרת השני באופן שהמתיר השני מתפגל (מכיון שהיה בכלי אחד), חל ממילא הפיגול בכל הקרבן[3]. וגם להלכה שנפסק שאין הקטרה מפגלת הקטרה, אין זה אלא לגבי החידוש הראשון שמתיר אחד יכול לפגל 'מתיר' שני, אבל אין חולק על הדין שאין במקרה זה חסרון של אין מפגלין בחצי מתיר, אין חולק[4], ולכן הדין נדחה רק אם חשב בשעת הקטרת הקומץ על הקטרת הלבונה, אבל אם חשב בשעת הקמיצה על הקטרת הלבונה, מתפגלת המנחה ואין בזה חסרון של אין הקטרה מפגלת הקטרה, מכיון שחיסרון זה הוא דווקא מכיון שהקטרת הלבונה אינה תלויה בהקטרת הקומץ, אבל מכיון שכשרות הלבונה להקטרה כן תלויה בפעולת הקמיצה, לכן מחשבה בשעת הקמיצה על הלבונה מפגלת את הלבונה[4].
שיטת רב חסדא
רב מנשיא בר גדא מסר בשם רב חסדא שסבר ש"אין הקטרה מפגלת הקטרה". ואפילו לפי השיטה שמפגלין בחצי מתיר, אין זה אלא אם המחשבה היתה לפגל את המנחה עצמה כלומר את שיירי הקומץ, מכיון שהקומץ הוא ה'מתיר' שלהם, אבל במקרה הנוכחי שהקומץ אינו המתיר של הלבונה - הקרבן אינו מתפגל. הסוגיה מדמה את הדין הנוכחי לשני כבשי העצרת, שאדם שחט אחד מהם לאכול ממנו למחר שרק הוא מתפגל ואילו השני אינו מתפגל מכיון שאין לכבש אחד השפעה על השני, אך קובעת למסקנה כי אין לדמות בין הדברים מכיון שהקומץ והלבונה התקדשו בכלי אחד הם נחשבים לקרבן אחד, ואין לדמותם לכבשי עצרת, וכך פסק הרמב"ם[5].
דעה שלישית היא דעתו של רבי חנינא בר חמא, שאותה הסביר לרב המנונא שהתבטא עליה כי החידוש שבה גדול כל כך עד שהיא חשובה בעיניו כנגד כל תלמודו, והיא שלמרות שלדעתו "אין הקטרה מפגלת הקטרה" ואף "אין מפגלין בחצי מתיר", ישנו מקרה בה הוא מודה כי הקרבן מתפגל גם בהקטרת הקומץ לבדו במחשבת פיגול, והוא אם הקטיר קומץ "להקטיר לבונה לאכול שיריים למחר", שמכיון שהוא כלל במחשבתו את כל הקרבן וגם את השיריים, פשטא ליה מחשבה בכולא מנחה. וכן פסק הרמב"ם[6] ” אבל אם הקטיר את הקומץ לבדו וחשב שיקטיר לבונה למחר ואחר כך הקטיר הלבונה וחשב שיאכל השירים למחר הרי זה פגול שהרי פשטה מחשבת זמן בכל המנחה”.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף י"ג עמוד ב' ועוד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף י"ז עמוד א' ועוד
- ^ הרב ישראל גרבר, טל לישראל על מנחות סימן י'
- ^ 4.0 4.1 הגרי"ז מבריסק, מובא בחידושי רבינו משולם דוד הלוי על מנחות יז א
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק ט"ו, הלכה ח'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק ט"ז.