צבא שחרור קוסובו

צבא שחרור קוסובו
Ushtria Çlirimtare e Kosovës
	סמל הארגון באלבנית, ראו את הדמיון לדגל אלבניה
תקופת הפעילות	1993–1999 (כ־6 שנים)
אידאולוגיה	אלבניה הגדולה; לאומנות אלבנית (אנ')
קבוצות אתניות	אלבנים
אזורי פעילות	הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה (קוסובו); אלבניה (מחוז קוקס (אנ'))
בעלי ברית	אלבניה; נאט"ו
מתנגדים	הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה סרביה

צבא שחרור קוסובו (באלבנית: Ushtria Çlirimtare e Kosovës או בראשי-תיבות: UÇK) היה ארגון גרילה חצי-צבאי אלבני אשר פעל להשגת עצמאות לחבל קוסובו מידי יוגוסלביה וסרביה בסוף שנות ה-90.

כתב ה-BBC בחבל הבלקן פול ווּד כתב בשנת 2001 כי "צבא שחרור קוסובו הפך לארגון הגרילה המצליח ביותר של העת החדשה". על פי עיתונאי הפלילים, ג'פרי רובינסון, ארגון ה-KLA הוא הוכחה ל"קשר ישיר בין אוסאמה בן לאדן לאלבנים".

המערכה של הארגון נגד כוחות הביטחון של סרביה גררה תגובת נגד חמורה של צבא יוגוסלביה אשר הובילה למלחמת קוסובו שהתחוללה באזור בשנים 1996–1999. ה-CIA, ארצות הברית, האו"ם והרשויות היוגוסלביות מחשיבות את הצבא שחרור קוסובו לארגון טרור. הממשלה הסרבית דיווחה שאנשי הארגון הרגו יותר מ-10,000 אזרחים סרבים ואלבנים.

בתגובה לפעולות הגרילה של צבא שחרור קוסובו, הצבא והמשטרה היוגוסלביים פתחו בפעולות נגד אלימות אשר הובילו לעקירתם של אלבנים בני חבל קוסובו ולהברחתם למקדוניה ולאלבניה השכנות. פעולות אלו של צבא יוגוסלביה הוכרזו כטיהור אתני על ידי ארגוני זכויות אדם וממשלות נאט"ו. פעולות אלו ביחד עם מה שנתפס בעיני מדינות אירופה המערבית ככישלון למנוע התרחשות של זוועות במהלך מלחמת בוסניה, הביאו לידי המלחמה הראשונה אי-פעם של נאט"ו כנגד מדינה ריבונית (מלחמה שחוקיותה מוטלת בספק עד היום בשל אי קבלת החלטה המאשרת שימוש בכוח במועצת הביטחון של האו"ם).^[1]^[2]

ישנן טענות כי צבא השחרור של קוסובו כולל כ-1,000 שכירי חרב זרים מאלבניה, ערב הסעודית, תימן, אפגניסטן, בוסניה והרצגובינה וקרואטיה. כמו כן נטען כי בין שכירי החרב היו מדריכים בריטים וגרמנים. שכירי חרב אלה הם לרוב אזרחים אלבנים, ובמיוחד קציני צבא אלבנים לשעבר, שוטרים וחברי כוחות הביטחון הממלכתיים. על פי דיווחים סרביים, מחנות האימונים העיקריים של הארגון באלבניה הם Ljabinot ליד טירנה, טרופוג'ה בסמוך לגבול יוגוסלביה-אלבניה, Kuks ו-Bajram Curi בסמוך לגבול יוגוסלביה-אלבניה. סרביה טוענת כי מקומות אלה מהווים גם את מטה הפיקוד והיחידות של הצבא והמשטרה האלבנית בחלק הצפון-מזרחי של אלבניה והמרכזים לגיוס חסידיו של נשיא אלבניה המודח סאלי ברישה.^[3]

ביולי 2014 הכריז התובע הראשי של האיחוד האירופי, קלינט ויליאמסון, כי בכירים בצבא השחרור של קוסובו ביצעו לאחר מלחמת קוסובו פשעי מלחמה חמורים, בכלל זה טיהור אתני של סרבים וצוענים, אלימות, חילול מבני קודש וסחר באיברים.^[4]