הצבא הפרתי
הצבא של האימפריה הפרתית היה מפורסם בעת העתיקה בעיקר בזכות חיל הפרשים שלו.
מבנה הצבא
הצבא הפרתי לא היה צבא קבוע אלא מעין צבא פיאודלי. כאשר קרא השאהנשאה ("מלך המלכים") לגיוס כללי הגיעו האצילים הפרתים, האזאט (Azat), עם הלוחמים הכפופים אליהם. הצבא הפרתי החזיק ביחידות לוחמים רגליים אך בעיקרו היה צבא פרשים. הפרשים הפרתים נחלקו לשני סוגים עיקריים הפרש הכבד והפרש הקל. כהכללה ניתן לומר כי את יחידות הפרשים הכבדים הרכיבו בני האליטה האריסטוקרטית הפרתית, שיכלו לממן את השריון היקר להם ולבני לווייתם, ואילו את יחידות הפרשים הקלות הרכיבו האצולה הנמוכה ובני לווייתם ונוודים לוחמים מהשבטים האיראניים שבערבה האסייתית.
הפרשים הכבדים
הפרש הכבד הפרתי, קיבל את השם היווני קטפראקטוס (kataphraktos), שמשמעו מכוסה לחלוטין. ביטוי זה מתייחס להיות הפרש מכוסה כולו בשריון. הפרש לבש חולצת שריון קצרת שרוולים עד מעל לברכיו, רגליו היו בתוך מכנסי שריון וידיו בתוך שרוולי שריון ועל ראשו חבש קסדת מתכת. הסוס של הקטפרקט היה מכוסה בשמיכת שריון שהגנה על ראשו, כל גופו ועל החלק העליון של רגליו. הנשק העיקרי של הקטפרקט היה הרומח הארוך שלו (Kontos), שאורכו היה ככל הנראה כארבעה מטרים. בתור נשק משני נהגו הקטפרקטים לשאת חרב, אלה או פגיון.
הפרשים הקלים
הפרש הקל הפרתי היה קשת רכוב. הקשת הרכוב היה לרוב ללא שריון או עם שריון קל ונשקו העיקרי היה הקשת. הקשת הפרתית הייתה קשת מורכבת מעוקלת לאחור (Recurve composite bow), שהחזיקה משקל מתיחה (Draw weight) גבוה הרבה יותר משל הקשת הרומית, היינו טווח החצים ויכולת החדירה שלהם היו גדולים יותר (קשת זו הייתה גדולה מהקשת המונגולית אולם ככל הנראה משקל המתיחה שלה היה קטן יותר).
הטקטיקה של הצבא הפרתי
הטקטיקה של הקטפרקטים התבססה בראש ובראשונה על הסתערות הלם חזיתית, קרי חתירה לקרב מגע מול השורות הראשונות של האויב ודחיקתן לאחור. יחד עם זאת כמו שרואים בקרב חרן במידה והקטפרקטים ראו מבנה מאורגן ועמוק של רגלים הם העדיפו לסגת ולתקוף מהאגף או מהעורף או לחלופין לחכות לשברים במבנה ואז לתקוף אותו חזיתית. בחרן שימשו הקטפרקטים מספר פעמים כמעין פטיש הדוחק את הרגלים למקומות צרים. הטקטיקה של הקשתים הרכובים התבססה על הטרדה של האויב בירי חיצים תוך הימנעות מקרב. במידה והאויב הסתער לעברם נקטו הפרתים בנסיגה תוך כדי ירי לאחור, הירייה הפרתית המפורסמת (Parthian Shot). כהכללה ניתן לומר שהפרשים הקלים הטרידו את האויב עד שניבעו פרצות במבנהו לתוכן הסתערו הקטפרקטים. נוסף על כך השתמשו הפרתים בנסיגה טקטית, שמטרתה משיכת האויב מעמדתו ואז ניצול הניידות הגבוהה שלהם כדי לכתרו ולהשמידו.
הסוסים של הצבא הפרתי
הסוס הפרתי לא היה אחד משני הסוסים האופייניים לערבה האירואסייתית (הפוני המונגולי או האקחל טקה התורקמני). הפרתים רכבו על סוסים גדולים מאד (ביחס לאותה תקופה), שכונו סוסים ניסאים מאחר שגודלו במישור ניסאיה במדי (מצפון מזרח לאשגבד עיר הבירה של תורקמניסטן). סוסים אלו היו מפורסמים בעולם העתיק בשל גודלם ויופיים ושימשו גם את המלכים האח'מנים (סוסים אלו מוזכרים בין היתר אצל הרודוטוס ואצל סטראבו). גודלם וחוזקם של הסוסים הניסאיים הקל עליהם בסחיבת השריון של הפרשים המשוריינים והסיבולת הגבוהה שלהם סייעו לקשתים הרכובים לנקוט באופן מתמשך בטקטיקת הפגע וברח האופיינית להם.
הפרשים הפרתים והארכוף
הפרשים הפרתים, הכבדים והקלים, רכבו ללא ארכופים ולמעשה גם ללא אוכף יציב. הקטפרקט המסתער עם רומח והקשת הרכוב היורה בקשתו נאלצו לנווט את סוסיהם באמצעות הלחץ שהפעילו ברגליהם. בעיה גדולה יותר עמדה בפני הקטאפרקט המסתער לקראת מגע, שכן הפגיעה של הרומח באויב יוצרת דחף נגדי היכול להפיל את הפרש הכבד מסוסו. המצאת הארכוף פתרה בעיה זו, אולם הפרתים נאלצו להסתדר בלי המצאה זו ככל הנראה הן על ידי הצמדת רגליים חזקה לסוס והן על ידי החזקה מסוימת של הרומח (או מוגבה באלכסון כשהחוד פונה כלפי מטה או בהחזקה נמוכה בשתי ידיים במקביל לסוס). בתיאור קרב חרן אצל פלוטארכוס מתואר כיצד תפסו הפרשים הגאלים את הרמחים של הקטפרקטים והדפום מעל סוסיהם, מעלל שקשה היה יותר לעשותו מול פרשים המחזיקים רגליהם בארכוף. יחד עם זאת פלוטארכוס מציין כי הסתערות הקטפרקטים הייתה כה רבת עוצמה עד שהרומח שלהם יכול היה לשפד שני אנשים בעת ובעונה אחת.
ראו גם
21333756הצבא הפרתי