צבא המילואים (הממלכה המאוחדת)
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| שיוך |
 הצבא הבריטי |
| סוג | כוח מילואים |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1908–הווה (כ־116 שנים) |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | 27,570 (2023)[1] |
צבא המילואים (באנגלית: Army Reserve; מילולית: "המילואים של הצבא") הוא כוח מילואים התנדבותי של הצבא הבריטי, הוא משלים את הצבא הסדיר ככוח נפרד, ושונה ממערך המילואים הסדיר (Regular Reserve) שחייליו שירתו לפני כן בצבא הסדיר.
מרכיב המילואים בצבא הבריטי הוא משמעותי מאוד ומהווה כ-80% מכלל כוחות המילואים של הכוחות המזוינים של בריטניה וכרבע מכלל כוח האדם בצבא הבריטי, כאשר נכון ל-2023 משרתים בו 27,570 חיילי מילואים[1]. צבא המילואים, שעד לשנת 2014 נקרא הצבא הטריטוריאלי ולפני כן הכוח הטריטוריאלי, צמח מתוך מגוון יחידות יומנרי ומיליציות של מתנדבים שאוחדו בשנת 1908 לכוח שהיה ניתן לגייס בסיוע לצבא הבריטי הסדיר. לאורך השנים ובמיוחד במערכות המרכזיות של מלחמת העולם הראשונה והשנייה, לקחו הכוחות הטריטוריאלים חלק נכבד בלחימה והשתתפו ברוב הקרבות באופן משמעותי.
היסטוריה
הכוח הטריטוריאלי (1908–1921)
עד לתחילת המאה ה-20 היו שלושה סוגי כוחות עזר בבריטניה; יחידות יומנרי, מיליציות מקומיות וכוח המתנדבים. יחידות היומנרי היו יחידות פרשים שהוקמו באזורים שונים ברחבי בריטניה בעיקר למטרות שיטור, כאשר מספרם הגיע לכדי 38 רג'ימנטים. לצד היומנרי היו מיליציות מקומיות. אלו היו יחידות רגליות לרוב, אותן היה ניתן לפי צורך לשלוח לשרת לצד הצבא. לצד אלו, "כוח המתנדבים" שהוקם באופן מסודר ב-1859 היה דומה יותר בהרכבו לכוח מילואים וכלל 213 קורפוסים רגליים (רובאים) ו-66 קורפוסי ארטילריה (לרוב סוללות סטטיות והגנת חופים). כחלק מהלקחים של מלחמת הבורים בדרום אפריקה והקשיים בניהול כוחות העזר השונים, נחקק בפרלמנט הבריטי ב-1907 חוק כוחות המילואים והכוחות הטריטוריאלים, אשר איחד את יחידות היומנרי ויחידות המתנדבים לתוך הכוח הטריטוריאלי החדש שהוקם, בעוד שהמיליציות אוחדו לתוך כוח "המילואים המיוחד".
מלחמת העולם הראשונה
במהלך מלחמת העולם הראשונה הכוח הטריטוריאלי הפך למרכיב משמעותי בסיוע לכוחות הצבא הסדירים. חלק ניכר מהיחידות הטריטוריאליות רוכזו בדיוויזיות טריטוריאליות בעלות זהות גיאוגרפית, אשר חייליהם התנדבו לשרת בהתאם לאזור המגורים שלהם. לאורך המלחמה הוקמו 28 דיוויזיות רגלים, בנוסף ל-14 חטיבות רכובות (פרשים) שחלק נכללו בהמשך בשש דיוויזיות רכובות שהוקמו אף הן במהלך המלחמה. לצד אלו הוקמו שלוש דיוויזיות הגנת העורף (שפורקו אחרי מספר חודשים), והדיוויזיה ה-75 שכללה גם יחידות סדירות וגם טריטוריאליות. בחודשי המלחמה הראשונים נשלחו יחידות טריטוריאליות לסייע ליחידות הסדירות בשדה הקרב בחזית המערבית לאור אבידות רבות. בהמשך המלחמה נשלחו כוחות טריטוריאלים לאזורים עורפיים יותר ברחבי האימפריה הבריטית כדי להחליף יחידות סדירות שנשלחו לאזורי הלחימה.
| דיווזיות טריטוריאליות במלחמת העולם הראשונה | ||||||
| דיוויזיות רגליות | דיוויזיות רכובות | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| הדיוויזיה ה-42 (מזרח לנקשייר) | הדיוויזיה ה-66 (מזרח לנקשייר השנייה) | הדיוויזיה ה-43 (וסקס) | הדיוויזיה ה-45 (וסקס השנייה) | הדיוויזיה הרכובה הראשונה | ||
| הדיוויזיה ה-44 (מחוזות הבית) | הדיוויזיה ה-67 (מחוזות הבית השנייה) | הדיוויזיה ה-46 (צפון מידלנדס) | הדיוויזיה ה-59 (צפון מידלנדס השנייה) | הדיוויזיה הרכובה השנייה | ||
| הדיוויזיה ה-47 (לונדון השנייה) | הדיוויזיה ה-60 (לונדון ה-2/2) | הדיוויזיה ה-48 (דרום מידלנדס) | הדיוויזיה ה-61 (דרום מידלנדס השנייה) | הדיוויזיה הרכובה השלישית | ||
| הדיוויזיה ה-49 (מערב ריידינג) | הדיוויזיה ה-62 (מערב ריידינג השנייה) | הדיוויזיה ה-50 (הנורת'מברית) | הדיוויזיה ה-63 (הנורת'מברית השנייה) | הדיוויזיה הרכובה הרביעית | ||
| הדיוויזיה ה-51 (היילנד) | הדיוויזיה ה-64 (הרמה השנייה) | הדיוויזיה ה-52 (השפלה) | הדיוויזיה ה-65 (השפלה השנייה) | דיוויזיית הרגלים הרכובים יומנרי | ||
| הדיוויזיה ה-53 (הוולשית) | הדיוויזיה ה-68 (הוולשית השנייה) | הדיוויזיה ה-54 (המזרח אנגליאנית) | הדיוויזיה ה-69 (המזרח אנגליאנית השנייה) | הדיוויזיה ה-74 (יומנרי) | ||
| הדיוויזיה ה-55 (מערב לנקשייר) | הדיוויזיה ה-57 (מערב לנקשייר השנייה) | הדיוויזיה ה-56 (לונדון הראשונה) | הדיוויזיה ה-56 (לונדון ה-2/1) | |||
הצבא הטריטוריאלי (1921–2014)
לאחר מלחמת העולם הראושנה החלו בהדרגה יחידות טריטוראליות להיסגר והכוח הצטמצם משמעותית, באוקטובר 1921 הכוח אורגן מחדש ושמו שונה לצבא הטריטוריאלי (Territorial Army; בר"ת TA). ייעוד הצבא הטריטוריאלי היה להיות השיטה היחידה להרחבת הצבא הבריטי לפי צורך, בניגוד לשיטות המגוונות ששימשו במהלך מלחמת העולם הראשונה, כולל הקמת צבא קיצ'נר. כל המתגייסים הטריטוריאלים נדרשו לקבל את חובת השירות הכללי, לפיו בהתאם להחלטת ממשלת בריטניה, ניתן יהיה לפרוס חיילים טריטוריאליים ללחימה גם מעבר לים. דרישה זו תיקנה את המצב ההיסטורי, בו שירות מעבר לים היה מותנה בהתנדבות. במהלך שנות ה-1920, הצבא הטריטוריאלי המשיך להצטמצם, כאשר גדודי חי"ר אוחדו, מספר יחידות נסגרו והסד"כ של הרבה יחידות קטן. כך לדוגמא צומצמו כוחות הסיוע בכל גדוד וכל סוללת ארטילריה איבדה שניים מששת התותחים שלה.
במחצית השנייה של שנות ה-1930, מגמה זו התהפכה והוכנסו תכניות להרחיב את הצבא הטריטוריאלי. זאת אל מול עליית מתחים גיאופוליטים וחשש מעימות צבאי עם גרמניה הנאצית. במרץ 1939 הוחלט להכפיל את מספר הדיוויזיות הטריטוריאליות ולהגדיל את כוח האדם מכ-130,000 חיילי מילואים לכ-340,000. זאת על ידי הגדלת השכר, ביטול הגבלות גיוס ושיפור התנאים לחיילים הטריטוריאלים. כחלק מרוח ההתגייסות הלאומית, תכנית ההתנדבות הייתה מוצלחת מאוד. תוך חודש מפרסום התכנית הצטרפו כ-88,000 חיילים מילואים חדשים. 'חטיבת רובאי לונדון' (רג'ימנט טריטוריאלי) אף הצליחה לגייס גדוד שלם תוך 24 שעות.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 נשלח חיל המשלוח הבריטי לסייע בבלימת הצבא הגרמני בצרפת, כאשר התכנית הייתה לשלוח בהדרגה דיוויזיות טריטוריאליות כאשר אלו יהיו מוכנות וחמושות. עד לפברואר 1940 הגיעו לחזית שלוש דיוויזיות טריטוריאליות, ה-48 (דרום מידלנדס), ה-50 (הנורת'מברית) וה-51 (היילנד), באפריל חמש דיוויזיות נוספות הצטרפו וכך הגיע הכוח הטריטוריאלי לכדי שמונה דיוויזיות, אם זאת שלוש מאלו סבלו מחוסרים בציוד ולכן הוגדרו בשלב זה כדיוויזיות עבודה עורפיות ("דיוויזיות חפירה"). בפועל, כל הדיוויזיות היו מעורבות רבות בלחימה. ה-42, ה-44 וה-48 השתתפו בקרבות סביב נהר האסקוט, ה-50, ה-42 וה-46 איבטחו ולחמו בהגנה על מאמצי הפינוי בדנקרק.
בהמשך המלחמה נלחמו יחידות טריטוריאליות בכל זירות המלחמה ולקחו חלק במאמצי הלחימה ברחבי העולם. היחידה הראשונה שנשלחה לתגבר את הכוחות בקוהימה (שם ספגו היפנים את התבוסה הגדולה הראשונה שלהם באסיה), הייתה יחידת מילואים; הגדוד הרביעי מרגימנט מערב קנט המלכותי של המלכה שלקח חלק בלחימה קשה בגבורה ניכרת. מפקד הארמייה ה-14 (שבמזגרתה לחם הגדוד), פילדמרשל ויליאם סלים היה בעצמו קצין טריטוריאלי לפני מלחמת העולם הראשונה ובהמשך הפך לראש המטה הכללי הקיסרי ולמקדם חזק של הצבא הטריטוריאלי, וטבע את הביטוי הנפוץ גם כיום על כך שהטריטוריאלים הם "פעמיים אזרחים".
חייל מילואים אחד ששירת במשמר הסקוטי תרם המלחמה, דייוויד סטירלינג היה מייסד שירות האוויר המיוחד (ה-SAS) בצפון אפריקה.
| דיווזיות טריטוריאליות במלחמת העולם השנייה | |
| דיוויזיות קו ראשון | דיוויזיות קו שני |
|---|---|
| דיוויזיית הפרשים הראשונה (היומנרי הראשונה) | |
| דיווזיית לונדון הראשונה (בהמשך הפכה לדיוויזייה ה-56) | דיווזיית לונדון השנייה (בהמשך הפכה לדיוויזייה ה-47) |
| הדיוויזיה ה-42 (מזרח לנקשייר) | הדיוויזיה ה-66 |
| הדיוויזיה ה-43 (וסקס) | הדיוויזיה ה-45 |
| הדיוויזיה ה-44 (אומות הבית) | הדיוויזיה ה-12 (המזרחית) |
| הדיוויזיה ה-48 (דרום המידלנדס) | הדיוויזיה ה-61 |
| הדיוויזיה ה-49 (מערב ריידינג) | הדיוויזיה ה-46 |
| הדיוויזיה ה-50 (הנורת'מברית) | הדיוויזיה ה-23 (הנורת'מברית) |
| הדיוויזיה ה-51 (היילנדס) | הדיוויזיה התשיעית (היילנדס) |
| הדיוויזיה ה-52 (לולנדס) | הדיוויזיה ה-15 (הסקוטית) |
| הדיוויזיה ה-53 (הוולשית) | הדיוויזיה ה-38 (הוולשית) |
| הדיוויזיה ה-54 (מזרח אנגליה) | הדיוויזיה ה-18 |
| הדיוויזיה ה-55 (מערב לנקשייר) | הדיוויזיה ה-59 (סטפורדשייר) |
המלחמה הקרה
לאחר מלחמת העולם השנייה מספר היחידות החל להצטמצם משמעותית ועד לתחילת 1950 מספר דיוויזיות המילואים קטן מ-25 במהלך המלחמה לכדי עשר בלבד, בנוסף החלו להתפרק בהדרגה גדודי המילואים שגוייסו כחלק מהרגימנטים הסדירים. תהליך צימצום הצבא הטריטוריאלי התגבר בשנת 1960 עם ביטול גיוס החובה שהונהג עוד מימי המלחמה. ב-1967 על פי צו ארגון מחדש של הצבא הטריטוריאלי שונה שמו למילואי מתנדבי הצבא והטריטוריאלים (Territorial and Army Volunteer Reserve או בר"ת TAVR), הארגון מחדש כלל גם צמצום מ-107,000 חיילי מילואים לפחות מ-50,000, ביטול דיווזיות המילואים, וצמצום גדודי המילואים מ-86 ל-13 וצמצום גדודי היומנרי (שריון) מ-20 לאחד בלבד (רגימנט היומנרי המלכותי).
בשנת 1971 החל מהפך במגמה והוחלט להרחיב במעט את כוחות המילואים עם הקמה מחדש (על בסיס יחידות היסטוריות) של 20 גדודי חיל רגלים. ב-1982 יצא צו ארגון מחדש נוסף וכוחות המילואים קיבלו בחזרה את השם "הצבא הטריטוריאלי", בנוסף נכנסה לתוקף תכנית להרחבת גודל הכוח הטריטוריאלי עם יעד של 86,000 חיילי מילואים עד לשנת 1990 והוחלט על הקמת דיוויזיית מילואים שתשרת תחת ארמיית הריין הבריטית. אם זאת, סיום המלחמה הקרה הביא לקיצוצים ברחבי הכוחות המזויינים הבריטיים וגם לצימצום הצבא הטריטוריאלי; ב-1991 הוא קוצץ לכדי כ-63,500 חיילים[2], ב-1994 הוא ירד ל-59,000 וב-1998 הכוח קוצץ ושב לכ-41,200 חיילי מילואים.
צבא המילואים (2014–כיום)
ביולי 2011 התפרסם דו"ח ועדה ממשלתית לבחינת כשירות המילואים, לפיו, מספר חיילי המילואים הכשירים ומאומנים באופן מספק עמד על רק כ-14,000, זאת לאחר הזנחה של שנים בתקציבים, גיוס ואימון בצבא הטריטוריאלי[3]. הוועדה קבעה יעד של 30,000 חיילי מילואים מאומנים ומוכשרים עד לשנת 2020, לצורך כך הבטיחה הממשלה תקציב של 1.5 מיליארד ליש"ט לעשר שנים, בנוסף אומצו רוב המלצות הוועדה בנוגע למבנה יחידות המילואים ושיפור האימון. בחוק 'רפורמת ההגנה (2014)' נקבעו שינויים אלו ובנוסף נקבע לכוח השם החדש צבא המילואים.
בינואר 2021 עמד כוח האדם של צבא המילואים ב-26,820 חיילים, נכון ל-2023 מספר זה עלה ל- 27,570 חיילים[1].
יחידות צבא המילואים כיום
_Training_MOD_45156154.jpg)
- רגימנט היומנרי המלכותי
- רגימנט הווסקס יומנרי המלכותי
- רגימנט היומנרי המרסיאני והלנקסטריאני המלכותי
- רגימנט היומנרי של המלכה
- רגימנט (יומנרי) ה-100
- רגימנט (נורת'מבריה) ה-101
- רגימנט (מתנדבי ארטילריה לנקשייר) ה-103
- רגימנט ה-104
- רגימנט ה-105
- רגימנט (יומנרי) ה-106
- רגימנט ההנדסה המלכותי של מונת'שייר
- רגימנט ההנדסה ה-71 (מתנדבים) (סיוע אווירי)
- רגימנט ההנדסה (מהנדסי חשמל טיין) ה-72 (מתנדבים) (סיוע קרוב)
- רגימנט ההנדסה ה-73 (מתנדבים) (סיוע אווירי)
- רגימנט ההנדסה ה-75 (מתנדבים) (שדה)
- רגימנט ההנדסה ה-77 (מתנדבים)
- מפקדת המתנדבים הראשית של חיל הקשר המלכותי
- רגימנט הקשר ה-32
- רגימנט הקשר ה-37
- רגימנט הקשר ה-39 (הסקינרים)
- רגימנט הקשר יומנרי ה-71 (העיר לונדון)
חיל הרגלים:
בנוסף לרגימנט משמר לונדון שהוא רגימנט מילואים, הרגימנטים הרגליים הסדירים כוללים ברובם גדוד מילואים אחד לצד הגדודים הסדירים (מלבד שני רגימנטים הכוללים שני גדודים, ורגימנט הרובאים הכולל שלושה גדודי מילואים).
- רגימנט שירות האוויר המיוחד ה-21 (האמנים) (מילואים)
- רגימנט שירות האוויר המיוחד ה-23 (מילואים)
- הרגימנט השישי של זרוע האוויר של הצבא
חיל הלוגיסטיקה המלכותי:
- רגימנט התובלה ה-150 (יורקשייר)
- רגימנט התובלה ה-151 (לונדון רבתי)
- הרגימנט ה-152 (הצפון אירי)
- הרגימנט ה-154 (הסקוטי)
- רגימנט האספקה ה-156 (צפון מערב)
- הרגימנט ה-157 (הוולשי)
- רגימנט התובלה ה-158 (האנגליאיני המלכותי)
- רגימנט הסיוע ה-159 (מערב המידלנדס)
- רגימנט ניהול התנועה ה-162
- רגימנט נמלים ותנועה ימית ה-165 (וסקס)
- רגימנט המזון ה-167
- רגימנט הרפואה הרב-משימתי (מידלנדס) ה-202
- רגימנט הרפואה הרב-משימתי (הוולשי) ה-203
- רגימנט הרפואה הרב-משימתי (צפון-מערב) ה-206
- רגימנט הרפואה הרב-משימתי (צפון אירלנד) ה-210
- רגימנט הרפואה הרב-משימתי (צפון-מזרח) ה-214
- רגימנט הרפואה הרב-משימתי (הסקוטי) ה-215
- רגימנט הרפואה הרב-משימתי (וסקס) ה-243
- רגימנט הרפואה הרב-משימתי (מזרח אנגליה) ה-254
- רגימנט הרפואה הרב-משימתי (העיר לונדון) ה-256
- רגימנט בית החולים ה-306
- רגימנט הפינוי הרפואי ה-335
חיל ההנדסה החשמלי והמכני המלכותי:
גדוד הסיוע הזירתי ה-101, וגדודי הסיוע ה-102 וה-103.
חיל המודיעין:
גדודי המודיעין 3, 5, 6 ו-7.
קישורים חיצוניים
- צבא המילואים באתר משרד הבטחון הבריטי.
- צבא המילואים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Wienand Drenth, The Territorial Army 1967-2000, 2000
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Alex Candlin, The true strength of the reserves within British Armed Forces, Forces, 20 June 2023
- ^ Drenth, 2000, עמ' 9.
- ^ The Independent Commission to Review the United Kingdom’s Reserve Forces, Future Reserves 2020, London: Ministry of Defence, 2011
הצבא הבריטי 
| |||||
|---|---|---|---|---|---|
| פיקוד | משרד ההגנה • מפקדת הצבא • ראש המטה הכללי • צבא המילואים • מבנה הצבא הבריטי | ||||
| דיוויזיות |
| ||||
| יחידות אחרות | זרוע האוויר של הצבא • רגימנט הסיור המיוחד • שירות האוויר המיוחד • רגימנט הריינג'רים | ||||
| זרועות וחילות | חיל השריון המלכותי • חיל הרגלים • כוחות מיוחדים • חיל ההנדסה המלכותי • חיל ההנדסה החשמלי והמכני המלכותי • רגימנט הארטילריה המלכותי • חיל הקשר המלכותי • חיל הרפואה המלכותי • חיל הלוגיסטיקה המלכותי • חיל המודיעין • האגודה הארטילרית המכובדת | ||||
39611010צבא המילואים (הממלכה המאוחדת)