הפרעה דיספורית קדם וסתית

דף זה אינו מוצג בפני קוראי מהדורת נוער.

הפרעה דיספורית קדם וסתית (באנגלית: Premenstrual dysphoric disorder; ראשי תיבות: PMDD) היא מצב חמור של תסמונת קדם-וסתית.

הפרעת מצב רוח המופיעה בעקביות ובמועדים צפויים. הימים הבעייתיים הם אלה שלאחר הביוץ, בדרך כלל בשבוע שלפני קבלת הווסת. המנגנון הפיזיולוגי העומד מאחורי ההפרעה אינו ברור לחלוטין. מחקרים מראים כי אצל נשים הלוקות בהפרעה קיימת כנראה רגישות יתר לתנודות הטבעיות בהורמונים נשיים דוגמת פרוגסטרון ואסטרוגן, תנודות התורמות בין השאר לתהליך הביוץ, להתעבות רירית הרחם ולקליטת הביצית המופרית. המדע עודו מגשש באפלה בשאלה מדוע נוצרת תגובת יתר זו, ומרבית ההערכות גורסות שהרקע לה הוא גנטי.

בדרך-כלל מורגשים תסמיני התסמונת הקדם-וסתית אצל נשים בגילאי ה-20 וה-30, אולם כל הנשים שמקבלות וסת רגישות לתסמונת קדם-וסתית. אצל מרבית הנשים גורמים התסמינים רק לאי-נוחות או לקשיים קלים עד מתונים, אולם במקרים מסוימים עלולה התסמונת הקדם-וסתית להיות חריפה. מצב זה מכונה הפרעה דיספורית קדם-וסתית (PMDD).

תסמיני PMDD

אין בדיקות אובייקטיביות המאפשרות לאבחן PMS או PMDD. האבחנה מתבססת על תיאור התסמינים ודפוס הופעתם. התסמינים של תסמונת קדם-וסתית הם לרוב ספציפיים, ממוקמים היטב וחוזרים. על-מנת לסייע בקביעת האבחנה, נהוג להנחות את המטופלת לרשום בפירוט את התסמינים ועיתוי הופעתם במשך שני וסתות חודשיות לפחות. לרוב, התסמינים מופיעים בשלב הלוטיאלי של הוסת החודשית (לאחר הביוץ), ונעלמים למשך 7 ימים לפחות במהלך המחצית הראשונה של הוסת החודשית. נהוג לקבוע את האבחנה של PMS כאשר דפוס זה של הופעת התסמינים והיעלמותם חוזר בשני וסתות חודשיות עוקבות, לפחות.

האבחנה של PMDD מחייבת, בנוסף למפורט לעיל, הופעת עצבנות, מתח נפשי, דיספוריה או שינויי מצב רוח (תסמין אחד לפחות), וכן לפחות 5 מ-11 התסמינים הבאים:

• מצב רוח ירוד/עצבות/יאוש
• חרדה
• שינויי מצב רוח תכופים/רגשנות מופרזת והתקפי בכי
• עצבנות/וכחנות/התקפי זעם
• ירידה בעניין בפעילויות היומיום
• הפרעה בריכוז
• חוסר אנרגיה
• שינויים בתיאבון
• הפרעות שינה
• תחושת מיאוס
• תסמינים גופניים (רגישות בחזה, נפיחות של הבטן וכדומה).

חשוב לזכור, שישנם מצבי מחלה אחרים, כמו מחלה של בלוטת התריס ואנמיה, אשר עלולים לגרום להופעת תסמינים דומים. חשוב לשלול מצבים אלו לפני שקובעים את האבחנה של PMS או PMDD. חשוב גם לשלול גורמים גופניים לתסמינים, אשר מקורם באיברי הרבייה, דרכי השתן או דרכי העיכול.

חשוב להבדיל את התסמונת מהפרעות נפשיות, כמו דיכאון, אשר לרוב מגיב לתרופות נגד-דיכאון ולטיפול בשיחות.

רוב הנשים בגיל הפוריות סובלות מתסמינים נפשיים וגופניים לפני הופעת הווסת, וזו תופעה טבעית שאיננה דורשת טיפול. תסמינים אלו הופכים ל"הפרעה נפשית" רק כאשר הם מופיעים בעקביות במרבית הוסתות ובעצמה גבוהה שגורמת סבל גדול לאשה ונזק ממשי לאיכות חייה, איכות קשריה ויכולת תפקודה. לדוגמה, ישנן נשים המדווחות שההפרעה מפריעה להן לזוגיות יציבה; נשים אחרות מספרות על פגיעה בתפקוד בעבודה – התפרצויות כעס שמוציאות להן "שם רע" ומונעות את קידומן; אחרות משתפות בקושי שההפרעה יוצרת עם המשפחה, כאשר במשך שבוע בכל חודש הן מבקשות להסתגר ולהימנע מכל אינטראקציה.

טיפול

הטיפול ב-PMS או ב-PMDD תלוי בחומרת התסמינים. אצל חלק מהנשים, שינויים תזונתיים, כמו הפחתה בצריכת הקפאין, האלכוהול, הטבק והשוקולד, ואכילת ארוחות קטנות ותכופות, עשירות בפחמימות מורכבות, עשויים להפחית את התסמינים באופן משמעותי. הפחתה בצריכת המלח עשויה להקל על בצקות. גם טיפולים שמטרתם נטרול מתחים, טיפולים פסיכולוגיים התנהגותיים ופעילות גופנית אירובית נמצאו יעילים בהפחתת התסמינים.

הטיפולים הקיימים כיום להפרעה מוגבלים יחסית; תרופות נוגדות דיכאון הן לרוב הבחירה הראשונה, אך לא כל הנשים מעוניינות ליטול אותן בשל תופעות הלוואי שלהן (כגון פגיעה בתפקוד הרבייה או השמנה) וכן מכיוון שיש לקחתן בדרך כלל על פני כל החודש. אופציה נוספת היא נטילת גלולות, אך באופן לא ברור, על אף שהן מבטלות את הביוץ וממסכות את מרבית התנודתיות ההורמונלית, הן לא תמיד מביאות להקלה מלאה בתסמינים. בנוסף, לשימוש ארוך טווח בגלולות סכנות ותופעות לוואי. בסופו של דבר, ל-40%-30% מהנשים הטיפולים המוצעים לא מצליחים לסייע.

טיפול תרופתי

בעבר היה נהוג להמליץ על גלולות למניעת הריון כטיפול בבעיה, מאחר שהן מדכאות את הביוץ. עם זאת, מחקרים הראו שאין הבדל משמעותי בין נשים שטופלו בגלולות לבין נשים ללא גלולות, ולכן כיום גלולות למניעת הריון אינן מומלצות כטיפול בתסמונת קדם-וסתית או בהפרעה דיספורית קדם-וסתית.

מגוון תכשירים ותרופות הוזכרו כטיפול בתסמינים של PMS ו-PMDD, חלקם אף ללא תופעות לוואי משמעותיות או סיבוכים משמעותיים. סידן קרבונט (1-1.2 גרם/יום) יכול לסייע להפחית את התחושות של נפיחות בבטן, תשוקה למזונות מסוימים וכאבים; מגנזיום (200-360 מ"ג/יום) עוזר להפחית את צבירת הנוזלים; התרופה ספירונולקטון יכולה להפחית בצקות שמופיעות באופן מחזורי; התרופה ברומוקריפטין מסייעת להפחית את הרגישות בחזה. תכשירים צמחיים שעשויים לסייע בהפחתת דיכאון הם St. John's Wart, בעל ההשפעה דמוית SSRI; וכן הפרי ה-Chaste Berry (Vitex agnus-castus) במינון 20 מ"ג/יום. תכשירים ותרופות נוספים שהוזכרו כטיפול ב-PMS ו-PMDD הם ויטמין B₆ (שימוש ממושך עלול לגרום לנזק עצבי), ויטמין E, ותרופות אנטי-דלקתיות לא-סטרואידליות (NSAID).

לטיפול בתסמינים קשים ניתן להיעזר בתרופות ממשפחת ה-SSRI, ב-Desipramine (תרופה נגד דיכאון ממשפחת התרופות הטרי-ציקליות) וב-L-tryptophan (חומצת אמינו שמסייעת להעלות את רמת הסרוטונין במוח). תרופות ממשפחת ה-SSRI הן תרופות בטוחות יחסית לשימוש, אשר יעילות ב-60% מהמטופלות לפחות. מומלץ להתחיל את הטיפול 14 יום לפני הופעת הוסת, ולהמשיך עד סוף הוסת. גם תרופות נוגדות חרדה, כמו אלפרזולם (Xanax) ובוספירון (Sorbon), נמצאו יעילות בטיפול בתסמינים הנפשיים, אך יש להן יותר תופעות לוואי והן עלולות לגרום לתלות. גם טיפולים הורמונליים יעילים בהפחתת התסמינים. תרופות שמעודדות הפרשת ההורמון GnRH (אגוניסטים) גורמות ל"הפסקת וסת תרופתית" זמנית ולהקלה בתסמינים. מנגד, תרופות אלו גורמות למצב של ירידה בהפרשת האסטרוגן ולסיכון מוגבר לאוסטיאופורוזיס; עם זאת, טיפול במקביל באסטרוגן ופרוגסטרון פותר בעיה זו. התרופה דנאזול (Danol) עשויה להקל על הרגישות בחזה. הטיפול הניתוחי היעיל ביותר הוא כריתה דו-צדדית של השחלות, ולאחריה טיפול באסטרוגן.

קישורים חיצוניים

• הערך "הפרעה דיספורית קדם וסתית", באתר ויקירפואה
• הפרעה דיספורית קדם וסתית באתר מדיקל מדיה

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30137766הפרעה דיספורית קדם וסתית