הפיצוץ במכון יהודה
 | |
| פסל המנציח את מפעלי תע"ש בגבעתיים וביניהם את מכון יהודה | |
| סוג | פיצוץ |
|---|---|
| תאריך התרחשות | 6 במרץ 1946 |
| במדינות או באזורים | גבעתיים, ישראל |
| מוקד | רח' גולומב |
| הרוגים | 2 |
| נזק | הרס מפעל הנשק |
מכון יהודה היה אחד מ-6 מפעלי ייצור נשק ותחמושת שבנו תע"ש וארגון ההגנה בגבעתיים לפני מלחמת העצמאות. ב-6 במרץ 1946 אירע פיצוץ במפעל שקטל שני חברי הגנה והרס את המפעל.
רקע
זמן קצר לאחר תחילת המנדט הבריטי החל היישוב להתחמש מתוך הבנה שלא ניתן להסתמך על הבריטים שיספקו ביטחון מספק ליישוב היהודי בארץ. צורך זה התחזק בעקבות מאורעות תר"פ, מאורעות תרפ"א ומאורעות תרפ"ט במהלכן נהרגו ונפצעו מאות יהודים ובהמשך המאורעות במהלך המרד הערבי הגדול.
תהליך חיזוק היישוב שילב רכישת נשק ממקורות שונים, יצירת מקומות אחסון (סליקים), ייצור כלי נשק וייצור תחמושת. תהליך זה התגבר ב-1933 עם הקמת הארגון המחתרתי התעשייה הצבאית הישראלית - תע"ש.
אחד המקומות בהם התרחשה פעילות ערה בתחום ייצור נשק ותחמושת הייתה גבעתיים שם פעלו שישה מפעלים כשבכל אחד מהם יצרו תחמושת ספציפית:
- מפעל הנשק במכון המים שם יצרו פצצות, תיקנו כלי נשק ועיבדו את הגופים היצוקים של רימוני היד
- המפעל אצל משפחת פיקרסקי (רח' בורוכוב 21) שם יצרו מנגנונים לרימוני יד
- המפעל אצל משפחת דניאלי (רח' בורוכוב 23) שם יצרו בתהליכים כימיים מנגנוני הצתה לרימונים
- המפעל אצל משפחת פיש (רח' רמב"ם 49) שם יצרו תוספת מאיצים לרימוני יד[1][2]
- מפעל "מכון יהודה" (רח' גולומב) שם יצרו פיקות לכדורים
- מכון R בבית סולל בונה (רח' רמב"ם) שם יצרו כדורים למקלע
הפיצוץ במכון יהודה
מפעל הנשק "מכון-יהודה", בניהולו של שלמה בוגרד, הוקם בדרום שכונת בורוכוב, ליד גבעת רמב"ם, בצריף של הקיבוץ הבחרות הסוציאליסטית. במקום יצרו פיקות לכדורים, עופרת, כספית רועמת, ספירט לבקבוקי מולוטוב וחומר נפץ "טן" לרימונים. המפעל הוקם במגרש ריק יחסית[3].
ב-6 במרץ 1946 אירע, מסיבה לא ידועה, פיצוץ חזק במפעל שנשמע בכל הסביבה. בפיצוץ זה נהרג פועל תע"ש בן ה-17 משה בלאו[4]. הראשון שהגיע אל אתר הפיצוץ היה הכבאי מאיר איסצ'ר[5] מתחנת רמת גן שנכנס למבנה בניסיון להציל עובדים אחרים אך נהרג בפיצוץ שני שאירע במקום. לצוותי הכיבוי הנוספים שהגיעו למקום לא נותר אלא לכבות את האודים העשנים ולמצוא את הגופות.
מפקד ש"י תל אביב שביקר במקום הנחה את מפקדי המשטרה והכיבוי להימנע מלדווח על המקרה כדי למנוע חקירה בריטית. כחלק מהנסיון לטשטש את המקרה העביר תע"ש את גופות ההרוגים, בחשאי, לבית הקברות ברמת הכובש מבלי שיידעו את המשפחות. כשהתגבר החשש שהבריטים יחשדו הוצאו הגופות מבית הקברות ונקברו מתחת לשבילי הקיבוץ. לאחר מספר חודשים, כשנמוג החשש מחקירה בריטית, עודכנו המשפחות.
לאחר קום המדינה הועברו עצמותיו של משה בלאו, על פי בקשת המשפחה, לבית הקברות נחלת יצחק. קברו של מאיר איסיצ'ר נשארה ברמת הכובש וב-1959 הציב בנו מצבה על קברו.
קישורים חיצוניים
- פסל רחוב – ערוצי תע"ש, באתר israelcitytour.blogspot.com
- פניה אברמוביץ'- נהרגה באסון בתע"ש, באתר "מצבות מדברות", 1 באוקטובר 2012
- אתרי ההגנה בגבעתיים, באתר ההגנה
- תאונות עבודה קטלניות בתע"ש שבמחתרת, באתר osh.org.il
הערות שוליים
- ^ ב-25 בנובמבר 1943 אירעה התפוצצות במקום ונהרגה העובדת פניה אברמוביץ
- ^ פניה אברמוביץ, באתר יזכור
- ^ נקרא בהמשך "שטח 9" ששימש מחנה בריטי ולאחר קום המדינה הוקם בשטח זה קניון גבעתיים
- ^ משה בלאו, באתר "יזכור"
- ^ מאיר איסיצ'ר, באתר "יזכור"
