הערכת מסוכנות (קרימינולוגיה)
בקרימינולוגיה, הערכת מסוכנות היא תהליך אבחון מקצועי שמטרתו הערכת הפוטנציאל של פגיעה נוספת מצד התוקף, תוך התייחסות למאפייני הפגיעה, מאפייני התוקף ומאפייני הקורבן. הערכת מסוכנות מבוססת על כמה אדנים. למשל, גורמי סיכון אישיים של העבריין, גורמי סיכון נוספים (למשל, חברתיים), הסתמכות על ניסיון וידע קליני עם כלים מחקריים ואקטואריים.
הערכת מסוכנות מיועדת להעריך סיכונים עתידיים, לקבוע את הסבירות לקיומה של פגיעה עתידית בקורבנות פוטנציאליים, תוך זיהוי גורמי הסיכון המעלים את הסבירות לפגיעה כזו. תפיסה זו באה לדיי ביטוי במהלך שלושת העשורים האחרונים שבהם נעשה שימוש הולך וגובר במונחים "סיכון", "מסוכנות", ו"הערכת מסוכנות" במדיניות ציבורית מתחומים שונים: רפואה, חינוך, משפטים, כלכלה, ועוד.[1] שימוש בולט במיוחד קיים ונמצא בתחום הקרימינולוגיה ביחס לעבריינים.[1]
קרייג וריטבנגר (2006) הצביעו על ארבעה דורות בביצעו הערכת מסוכנות:
הדור הראשון התבסס על שיקול דעת קליני אינטואטיבי – מדובר בגישה קלינית, ביצוע של ראיון קליני מובנה. בגישה זו המעריך אוסף מידע ופרטים על העבירה ממסמכים קיימים, מבצע ראיון קליני מובנה ומסתמך על הידע הקיים בתחום ועל ניסיונו שלו. החיסרון המשמעותי של שיטה זו הוא ההסתמכות היתירה על ידיעותיו ויכולותיו הסובייקטיביות של המעריך.
הדור השני התבסס על שיטות אקטואריות להערכת מסוכנות המבוססות רק או בעיקר על גורמים סטטיים לסיכון (כלומר, גורמים שלא ניתן לשנותם כגון היסטוריה של התעללות או רישום פלילי). בדור זה נבנו כלים רבים ורבי השפעה. המשותף לכולם הוא שיטת סכימה משתנה שמטרתה קבלת ציון המשקף את רמת המסוכנות.
הדור השלישי התבסס על שיטות להערכת מסוכנות הממוקדות בגורמים דינמיים. התפיסה ביחס לגורמים אלה היא, שהם ניתנים לשינוי בעקבות טיפול מותאם ובהתחשב בעקרונות RNR.
הדור הרביעי הצביע על הצורך בשילוב בין השיטות (הדורות) הקודמות במטרה להגיע להערכה שמאפשרת להצביע על רמת המסוכנות הפוטנציאלית, כמו גם התייחסות להתערבויות נדרשות בכדי להפחיתה.
אמצעי זה, העומד בבסיסו של החוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות בענייני צניעות, מניח כי ניתן לקבוע מהי הסבירות שעבריין יחזור לבצע בעתיד עבירות ובאילו כלים יש להשתמש כדי לצמצם הסתברות זו: ענישה, טיפול, פיקוח או מעקב. החוק והאמצעים שיצר מאפשרים מבט רחב, מעבר להיבט הפלילי הצר, כדי לבסס החלטות על לקחי העבר ולהבין טוב יותר "למה" היה ומה ההסתברות "שיהיה", וזאת תוך הסתמכות על בדיקה ברמה האישית, המשפחתית והחברתית של הפרט.
ראו גם
- רשימת הפסיכופתיה המעודכנת - דוגמה לכלי להערכת מסוכנות של עבריינים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מימי אייזנשטדט, האם המושג "מסוכנות" מסוכן?, באתר www.btl.gov.il
