הערכה חלופית
הערכה חלופית היא גישה חדשה בתורת המבחנים. המושג מתייחס לאופן הערכת המסגרת החינוכית את הפרט הלומד בה. הערכה זו נקראת בשפה המקצועית "הערכה חלופית" מכיוון שהיא מהווה חלופה להערכה המסורתית והמקובלת, המבוססת על מבחנים.
ההערכה החלופית בודקת את יכולות התלמיד שאינן נבדקות במבחן רגיל. בשיטת הערכה זו נבדקת מידת יכולתם של תלמידים ליישם את הידע, את המיומנויות ואת ההבנה שרכשו – בתנאים הקובעים של "העולם האמיתי" שמחוץ לבית הספר ולא רק באמצעות בחינות.
לגישת "ההערכה החלופית" יש ביקורת על הגישה המסורתית של מבחנים. עיקר הביקורת היא על מבחנים בעלי שאלות סגורות. הגישה שבה השתמשו בשנות ה-90 של המאה ה-20, טוענת כי מבחן בצורתו המוכרת, כלומר מבחן שבו נעשה שימוש במכשירי כתיבה כמו נייר ועיפרון, אינו מכסה את כל סוגי הלמידה שראוי שיוערכו. ההערכה המסורתית באמצעות מבחן אינה מודדת את כל יכולות התלמיד, אלא לרוב את יכולת זכירת החומר ויציקתו לתשובה מובנית, שלא כמו ההערכה החלופית שדורשת מהתלמידים מיומנויות חשיבה גבוהות כמו: תכנון, ארגון ומיזוג מידע, הסקת מסקנות, ביקורתיות וכדומה.[1][2]
בהערכה החלופית נעשה שימוש נרחב במטלות ביצוע ובעבודות כגון: כתיבת עבודת חקר, תלקיט עבודות, הכנת משחק, הכנת דגם ועוד.[2] עם זאת, אין היא זונחת לחלוטין את העקרונות הבסיסיים של ההערכה, כמו תוקף ומהימנות, שנעוצים בתורת המבחנים המסורתית. בנוסף, ההערכה החלופית שלא כמו השיטה המסורתית מתמקדת בתהליך הלמידה ולא רק בתוצר, ומציגה ללומד מצבים אותנטיים ורלוונטיים לחייו.[3]
במסגרת רפורמת "ישראל עולה כיתה" של משרד החינוך שולבה גישה זו באופן נרחב.
נקודות מרכזיות בביקורת
- מטלות סינתטיות – הנושאים לא לקוחים מהחיים.
- המטלות מבוססות על שינון.
- לצורך תשובה נדרשת אינטגרציה מועטה בלבד בין תחומים שונים.
- תנאי הבחינה מלאכותיים – במציאות נוכל להתייעץ עם אנשים.
- הערכה של התוצר בלבד – אין משוב על התהליך.
- משוב מצומצם – אין מידע על מה בוצע טוב יותר ומה פחות.
- הפרדה בין הוראה להערכה – ההערכה צריכה לשרת את ההוראה.
- הפרדה בין הלומד לתהליך ההערכה – מוטב שהלומד יעריך את עצמו גם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מי יאבחן את תלמידי בית הספר? כתבתה של ד”ר שושי דורפברגר על משמעות האבחונים ותרומתם לתהליך ההוראה בבתי הספר.
הערות שוליים
