מדידה והערכה בחינוך פורמלי
מדידה בחינוך פורמלי היא תהליך בו מתקבל תיאור כמותי של תכונה או יכולת מסוימת - מספרים לפי כללים מסוימים - לביצועי תלמיד במטלה מסוימת (מבחן, עבודה וכן הלאה). המדידה העיקרית בחינוך פורמלי נעשית באמצעות מבחן.
הערכה בחינוך פורמלי
הערכה בחינוך פורמלי היא מונח כולל לקבלת מידע פורמלי אודות הלמידה של תלמיד והשיפוט לגבי התקדמותו בלימודים, לרוב באמצעות הענקת ציונים (הערכה מספרית של התלמיד). המעריך משתמש בציונים על מנת לפרש את תכונות התלמיד במונחים של ידע, הבנה, יכולות או עמדות כלפי נושא נתון. ההערכה היא ניסיון פורמלי לקבוע את סטטוס התלמיד ביחס למשתנים חינוכיים (ידע, מיומנות, עמדה).
בהתאם לאופיו הביורוקרטי של חינוך פורמלי, הערכה ומדידה בו הן הערכות פורמליות, כלומר: ניתנות להתייחסות כללית (בניגוד לאישית), בלא התחשבות בתלמיד כמכלול אנושי.
הביטוי המרכזי של תהליך זה הוא הציון: ציונו של תלמיד במקצוע מסוים משקף אך ורק את תפקודו בנוגע ללימודי המקצוע, אינו מתחשב בגורמים כגון הזדהות התלמיד עם מקצוע זה, ומשווה בין תלמידים שונים על בסיס אמות מידה כלליות.
השפעות על המדידה וההערכה
למרות תכונותיהן הפורמליות של המדידה והערכה בחינוך הפורמלי, קיימות שיטות שונות ורבות לביצוע תהליכים אלו, המשתנות על פי מטרות החינוך (לרוב, הגדלת כמות הידע הכללי שברשות התלמיד). גורם זה מבטא חלק מהשפעת ערכי החינוך על ההערכה והמדידה בו.
כמו כן, שונות השיטות בשאיפתן למצוא את ההתאמה הטובה ביותר בין דרכי ההערכה והמדידה לבין מטרותיה. גם כאן באים לידי ביטוי ערכי החינוך, שכן שיטות אלו נגזרות ממטרות החינוך (ערכים תחרותיים, לדוגמה, שמים דגש על ציון אישי גלוי לתלמידים, אשר קובע את מעמדם החברתי, על מנת לקדם את מטרת טיפוח התחרותיות).
השיטות הננקטות מושפעות ביותר המצב הקיים. כך, לדוגמה, עשויים להיות הבדלים בשיטות ההערכה והמדידה בין כיתות ובתי ספר שהישגיהם הממוצעים אינם זהים.
קיימת השפעה ניכרת לפעולתם של הגורמים הרבים הפועלים על החינוך הפורמלי, ומהמסגרות בהן נעשה החינוך.
השפעה אחת היא עובדת ביצועו של החינוך הפורמלי במסגרת ארגון גדול יחסית (בית-ספר, מערכת החינוך וכו') בעל נטייה לביורוקרטיה. נטייתו זו, הנובעת מהצורך להניע מערכת גדולה שכזו, מדגישה את נטייתן של שיטות המדידה וההערכה לפורמליות, כלומר- שיטות חיצוניות לאופיו האנושי של התלמיד (אף סעיפי ההתנהגות של התלמיד נמדדים בכלים פורמליים, כגון מספר חיסורים או מדידה כמותית של הערות ביומן המורה). השפעה זו חזקה במיוחד במערכת חינוך ממלכתית, ובבתי ספר גדולים.
גורם אחר המשפיע על שיטות ההערכה והמדידה, הוא תכונתו החינוך הפורמלי לריכוזיות: על בית הספר למלא מטרות מורכבות מטעם גורמים שמרחקם מהמתרחש בפועל רב.
ההשפעה העיקרית של גורם זה היא הבלטת הפאן הפורמלי (לא-אישי) של המדידה וההערכה, שכן על בית הספר להוכיח את מילוי מטרותיו. השפעה נוספת היא שימת דגש על הערכה ומדידה של כמות ידע כללי אותו רוכש התלמיד, ולא של אופיו ותכונותיו, שכן כך ניתן ליצור שליטה רבה יותר בחינוך. השפעה אחרת היא יצירת זהות בין שיטות ההערכה והמדידה בבתי ספר שונים.
הדוגמה הבולטת ביותר לגורם זה היא דרישות משרד החינוך: בחינוך ממלכתי, משרד זה קובע את תוכנם ואופיים של הלימודים במדינה שלמה, ולכן קובע דרכי הערכה ומדידה בהתאמה גסה בלבד לכל כיתה. בחינוך שאינו ממלכתי ההשפעה שונה, שכן למשרד החינוך התערבות ישירה מועטה בנעשה בכיתות, אך הוא קובע באופן עקיף את הנעשה דרך קביעת צורתם של מבחני הבגרות, וכך רחוק עוד יותר מהמתרחש בפועל, ביחס לחינוך הממלכתי.
דוגמה אחרת היא דרישות הורי התלמידים, אשר מעניקים חשיבות רבה לתעודות מסכמות (לרוב פעם, פעמיים או שלוש פעמים בשנת לימודים), ומתעניינים פחות בלימוד היומיומי או בתוכן הלימוד.
החינוך הפורמלי מתבקש לקבוע את ערך תלמידיו עבור שוק עבודה עתידי. בגלל תכונותיו הפורמליות של תחום הערכת העובדים, על בתי הספר למדוד את תלמידיו בהתאם לכמות הידע שיכול להוות את הבסיס לידע מקצועי הנדרש בשוק העבודה, בהתאם לכשרונותיהם (כשרונות יצירה, חישוב, למידה וכו') וכן לתאר את מידת היכולת של התלמיד להסתגל לארגונים (לדוגמה: מידת הנטייה של התלמיד לאיחור והחסרת שיעורים). כתוצאה מכך, מבצע בית הספר הערכה כמותית ופורמלית של מאפיינים אלו, ההופכים למטרות ההערכה והמדידה.
גורם זה משמעותי במיוחד בחינוך שאינו כפוף לממשלה, שכן לממשלה לעיתים רבות השקפה שאנה נגזרת משוק העבודה.
גורם אחר אשר יכול להשפיע על המדידה וההערכה, הוא אורך החשיבה המאפיין את אנשי הסגל ואת התלמידים (בדרך זו משפיעים ערכי החברה על ההערכה והמדידה בחינוך הפורמלי באופן ישיר). לגורם זה מצטרפת השפעתם של היישומים הפנימיים השונים של המדידה וההערכה בבית הספר, המשפיעים עליהן.
לדוגמה, אורך חשיבה אינדיבידואלי המתבסס על אנוכיות, מאלץ לנקוט בשיטות הערכה ומדידה על מנת לקבוע את התמורה אשר יקבל התלמיד על מעשיו השונים, ושיטות אלו יותאמו לשימוש ככלי ישיר להנעת התלמידים למשמעת ולהתמדה בלימודים. בהתאם לכך, ננקטות שיטות של הערכה גלויה לתלמידים, המחולקת להישגים לימודיים כמותיים ולהתנהגות משמעתית.
עבור כל הגורמים שהוזכרו, ההשפעה היא הדדית: שיטות הערכה ומדידה משפיעות על גורמים אלו ומעצבות אותם (לדוגמה: הערכת ידע כמותית עשויה לדרבן את שוק העבודה להתחשב בכמות ידע כמאפיין עיקרי של איכות עובד).
תהליך המדידה בחינוך לאמנות הינו תיאור איכותי של תוצרים ותהליכים. המדידה היא בדגש על ידיעת השפה האמנותית והשימוש בה (יצירת הקשרים, תולדות, מושגי יסוד וכו')
מטרות הערכה פנימיות לבית הספר המקובלות כיום
- אבחון נקודות החולשה והחוזק של התלמידים – בחינת ההישגים והידע הקודם של התלמידים לפני העברת יחידת ההוראה, כדי להתאים את ההוראה למצב הקיים.
- מעקב אחר התקדמות התלמידים – הערכה עוזרת למורה לקבוע האם תלמידיו מתקדמים באופן משביע רצון או שהמצב אינו כך.
- מתן ציונים לתלמידים – הערכת המורה נחוצה כדי לאמוד את התקדמותו ומצבו הלימודי של כל תלמיד. הדרך הטובה ביותר לתת ציון לכל תלמיד היא לאסוף מידע על הישגיו.
- בחינת אפקטיביות ההוראה – ביצועי התלמידים יכולים לעזור למורה להעריך את אפקטיביות ההוראה שלו עצמו.
- שימוש בכלי הערכה כמבהירי מטרות ההוראה - מחשבה מוקדמת בעת תכנון תוכנית הלימודים – איזה סוגי שאלות ומטלות אני מצפה שהתלמיד יצליח לבצע בסיום ההוראה – תחדד את מטרות ודרכי ההוראה המועדפות.
- שימוש גובר בציונים לצורך הערכת תפקוד המורה. מכיוון שגובר השימוש בציונים לצורך הערכת תפקוד המורה, חשוב שהמורה ידע יותר על הערכה.
- הגברת המוטיבציה של התלמידם לקיים את דרישות בית הספר, וזאת על ידי הענקת גמול אנוכי הנחשב לרווח או הפסד אישי של התלמיד, בו שולט המורה.
- טיפוח ערכים אינדיבידואליסטים בחינוך: הישגיות ותחרותיות.
שיטות הערכה ומדידה
- טקסונומית היעדים החינוכיים של בלום, או בקצרה הטקסונומיה של בלום, מאפשרת לבחור איזו רמה קוגניטיבית נדרשת מהאדם בעת ביצוע מבחן או מטלת ההערכה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מי יאבחן את תלמידי בית הספר? כתבתה של ד”ר שושי דורפברגר על משמעות האבחונים ותרומתם לתהליך ההוראה בבתי הספר.