הסכם פריאסלאב
| תאריך יצירה | 1654 |
|---|---|
הסכם פריאסלאב (באוקראינית: Переяславська рада; ברוסית: Переяславская рада) היה פגישה רשמית שהתקיימה בינואר 1654 בעיר פריאסלאב, שבמרכז אוקראינה, לשם טקס הצהרת נאמנות של הקוזאקים כלפי אלכסיי הראשון, צאר רוסיה (1645–1676). הטקס נערך במקביל למשא ומתן להסדקת מעמד ההטמאנות הקוזאקית, שהחל ההטמאן בוגדן חמלניצקי במהלך המרד שהוביל נגד האיחוד הפולני-ליטאי. תוצאה ישירה של פגישה זו הייתה החתימה על הסכם פריאסלאב, הידוע גם כ"סעיפי מרץ", שנחתם במוסקבה באפריל 1654 (במרץ לפי הלוח היוליאני).
ההסכם עצמו גובש סופית במוסקבה רק באפריל אותה שנה (מרץ, לפי הלוח היוליאני). חמלניצקי השיג את ברית הגנה צבאית מהממלכה הרוסית, בתמורה להצהרת נאמנות לצאר. שבועת נאמנות למלך הרוסי נמסרה תחילה על ידי הנהגת ההטמאנות הקוזאקית, ומיד לאחר מכן גם על ידי פקידים, אנשי דת ותושבי ההטמאנות, שנשבעו אף הם אמונים לצאר. אופיו המדויק של הקשר שהוסדר בהסכם, בין ההטמאנות הקוזאקית לרוסיה, הוא נושא למחלוקת מחקרית. הכינוס הסתיים בחילופי מסמכים רשמיים: "סעיפי מרץ" מטעם ההטמאנות הקוזאקית והצהרת הצאר מטעם רוסיה.
במוסקבה, מאוחר יותר, אומצו "סעיפי מרץ" שהכירו בהטמאנות כישות אוטונומית השייכת לרוסיה. ההסכם הוביל בסופו של דבר למלחמה הרוסית-פולנית בשנים 1654–1667, ונותר בתוקף עד הסדרת המצב ב"הסכם השלום הנצחי" ב-1686, שבו הכירה פולין בריבונותה של רוסיה על אזור הסיץ' הזפורוז'י ואוקראינה המזרחית, כולל העיר קייב.
רקע
בינואר 1648, פרצה התקוממות אנטי-פולנית גדולה בהובלת בוגדן חמלניצקי באדמות זפוריז'יה. המרד, שזכה לתמיכת ההמונים ולסיוע מצד חאנות קרים, השיג מספר ניצחונות על כוחות השלטון של חבר העמים הפולני-ליטאי. המורדים שאפו להגדלת רישום הקוזאקים (שנתמך מכספי אוצר המדינה), להחלשת דיכוי האצולה הפולנית והיהודים שניהלו אחוזות, וכן לשיקום מעמד הכנסייה האורתודוקסית באדמותיהם. עם זאת, האוטונומיה שהשיג חמלניצקי מצאה עצמה לחוצה בין שלוש מעצמות גדולות: חבר העמים הפולני-ליטאי, הצארות הרוסית והאימפריה העות'מאנית.
בתור המנהיג הראשי של ההתקוממות, בוגדן חמלניצקי לא היה יכול להכריז על עצמאות, שכן הוא לא היה שליט לגיטימי, ולא היה מועמד מתאים לכך בקרב מנהיגי ההתקוממות האחרים. בהתחשב במשאבים הכלכליים והאנושיים, המרד התרחש באזורים של כתר פולין: קייב, צ'רניהיב וברצלב. חאן קרים, שהיה בעל הברית היחיד, לא היה מעוניין בניצחון מוחלט של הקוזאקים.
הקמת ההטמאנות הקוזאקית
ב-18 בינואר 1654, במהלך מרד חמלניצקי, התקיימה פגישה בין מועצת הקוזאקים של זאפורוז'יה לבין וסילי בוטורלין, נציגו של האלכסיי הראשון, צאר רוסיה. הפגישה התקיימה במסגרת מועצת פריאסלב, שהוקמה כקונגרס עליון של הקוזאקים, במטרה להדגיש את אחדותם והנחישות של עמם. בהזדמנות זו, הציג ההטמאן בוגדן חמלניצקי את הצורך בהגנה רוסית על אוקראינה, והקהל, הכולל מנהיגים צבאיים, נציגים של רגימנטים, אצילים וערים, הסכים והגיב במחיאות כפיים.
ההסכם שנכרת מאוחר יותר באותו יום עם בוטורלין, עוסק בהגנה על מדינת הקוזאקים על ידי הצאר, והיה לניתוק רשמי של אוקראינה מהאיחוד הפולני-ליטאי. זאת לאחר שבמהלך המרד, האוקראינים הכריזו על עצמאותם באופן לא רשמי. בין המשתתפים בהכנת ההסכם היו חמלניצקי, הסופר הראשי איוון וויגובסקי וזקני קוזקים נוספים, לצד נציגים מרוסיה. למרות הניסיונות של הקוזקים להשיג הצהרות מחייבות, בוטורלין סירב בטענה שאין לו סמכות לכך, והציע להשאיר את ההחלטות לפסקי-דין עתידיים של הצאר. בסופו של דבר, חמלניצקי ואוקראינים רבים אחרים (127,000 איש, כולל 64,000 קוזאקים לפי הספירה הרוסית) נשבעו נאמנות לצאר. בערים אוקראיניות רבות, התושבים נדרשו להגיע לכיכרות המרכזיות ולשאת שבועה. חלק מהכמרים האורתודוקסים נאותו לעשות זאת רק לאחר התנגדות ממושכת, וכמה ממנהיגי הקוזאקים לא נשבעו כלל.
פרטי ההסכם עצמם הוסכמו מאוחר יותר, במרץ ואפריל של אותה שנה, בפגישות במוסקבה בהשתתפות שליחי הקוזקים וגורמים רשמיים ממדינת הצאר. הרוסים הסכימו להעניק לאוקראינה אוטונומיה נרחבת, שימור מעמד המטרופוליטן האורתודוקסי מקייב (אנ'). מנגד סוכם כי הטמאן ימנע מניהול מדיניות חוץ עצמאית, במיוחד כלפי האיחוד הפולני-ליטאי והאימפריה העות'מאנית. ההסכם, שהוצג כאיחוד מדיני עם רוסיה, במקום פולין, הפך לאבן דרך בתולדות האזור. עם זאת, השאיפה של חמלניצקי להבטיח עצמאות מלאה לקוזאקים, נבלמה על ידי המדיניות האימפריאלית של מוסקבה. הסכם פריאסלב הוביל לפרוץ מלחמת רוסיה-פולין (1654-1667) וב-1667 להסכם אנדרוסובו, שבה אוקראינה של הגדה השמאלית הועברה מידי פולין לרוסיה. מדינת ההטמאנות הקוזאקית נשארה תחת שלטון רוסי – עד לחיסולה ב-1764–1775.
המסמכים המפורטים של הסכמות פריאסלאב–מוסקבה נמצאים בארכיון המדינה הרוסי למסמכים עתיקים במוסקבה.
השלכות
ההשלכה הסופית להיטמאנות הייתה פירוק הסיץ' הזפורוז'י בשנת 1775 והכנסת מערכת העבדות לאזור. עבור רוסיה, ההסכם הוביל בסופו של דבר לאיחוד מלא של ההטמאנות הקוזקית עם מדינת רוסיה, מה שסיפק הצדקה לתואר הצארים והקיסרים הרוסיים "שליט כל רוסיה" (ברוסית: Самодержецъ Всероссійскій). רוסיה, שהייתה באותה תקופה החלק היחיד ברוס של קייב שלא היה תחת שלטון זר, ראתה את עצמה כיורשת רוס של קייב ומאחדת את כל שטחיה. ההסכם היה חלק מתוכנית פוליטית לחלץ את אוקראינה מהשלטון הפולני. עבור האיחוד הפולני-ליטאי, העסקה היוותה אחד הסימנים הראשונים לדעיכתה ההדרגתית, שהסתיימה בפירוקה בסוף המאה ה-18.
במאה ה-20, בהיסטוריה ובאפיסטמולוגיה הסובייטית, מועצת פריאסלאב נתפסה כ"איחוד מחדש של אוקראינה עם רוסיה" (רו'). בשנת 1954, לציון יום השנה של האיחוד, התקיימו חגיגות נרחבות ברחבי ברית המועצות, שכללו גם את העברת חצי האי קרים מהרפובליקה הסובייטית הרוסית לרפובליקה הסובייטית האוקראינית.
ההחלטה שהתקבלה בפריאסלאב נתפסה על ידי לאומנים אוקראיניים כהחמצת הזדמנות לקבל עצמאות. מאז, עצמאות אוקראינה הושגה רק לזמן קצר במהלך מלחמת האזרחים הרוסית. במלחמה האוקראינית-סובייטית (אנ') הלאומנים האוקראיניים הובסו, והרפובליקה הסובייטית האוקראינית היית אחת הרפובליקות המייסדות של ברית המועצות. המדינה האוקראינית השיגה עצמאות רק עם פירוק ברית המועצות. אולם מפלגות פרו-רוסיות באוקראינה מציינות את התאריך בקריאה לאיחוד מחדש של שלוש האומות הסלאביות המזרחיות: רוסיה, אוקראינה ובלארוס.
בשנת 2004, לאחר ציון 350 שנה לאירוע, קבעה ממשלתו של נשיא אוקראינה לאוניד קוצ'מה את ה-18 בינואר כיום רשמי לציון ההסכם. בשנת 2023, נשיא פולין, אנדז'יי דודה, הציע לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי להביא את הרוסים לפריאסלאב לחתום על הסכם שלום בסוף מלחמת רוסיה-אוקראינה, לאחר תבוסה רוסית היפותטית.
בתרבות
-
הסכם פריאסלב מתואר על בול סובייטי משנת 1954. קוזאקים עומדים נשארים עם תלבושת מסורתית ובנדורה. וסילי בוטורלין (Vasiliy Buturlin) עומד מימין ומצהיר. -
בול סובייטי לכבוד יום השנה ה-300 ל"איחודה מחדש של אוקראינה עם רוסיה", 1954
קישורים חיצוניים
הסכם פריאסלאב40248538Q525758