הסכם יפן–קוריאה (1910)
תבנית הסכם ריקה הסכם יפן–קוריאה (ידוע גם כהסכם הסיפוח יפן–קוריאה) נחתם בין האימפריה היפנית והאימפריה הקוריאנית ב-22 באוגוסט 1910. בהסכם, יפן סיפחה באופן רשמי את קוריאה. ההסכם נחתם אחרי החתימה על הסכם בין המדינות ב-1905 (בו הפכה קוריאה למדינת חסות יפנית) וההסכם מ-1907 (בו נשללה מקוריאה הסמכות לנהל את ענייניה הפנימיים).
היפנים העריכו שהקוריאנים ייטמעו בקלות בתרבות היפנית.[1]
ב-1965 בהסכם בין קוריאה הדרומית ליפן, הוסכם שההסכם הזה "כבר בטל ומבוטל.".[2]
ההסכם
ההסכם הוצג לציבור ב-29 באוגוסט 1910, אז החלה באופן רשמי תקופת הכיבוש היפני בקוריאה. בהסכם היו שמונה סעיפים, והוא נפתח עם הסעיף: "הוד מעלתו קיסר קוריאה מסיר באופן מוחלט וקבוע את כל זכויות הריבונות של קוריאה כולה לידי הוד מעלתו קיסר יפן."
קוג'ונג, קיסר קוריאה, כינה מאוחר יותר את האמנה "ניוגיאק" (늑약 勒約, אמנה כפויה).[3] מונח זה, המשמש במקום "ג'ויאק" (조약 條約, אמנה), מרמז על כך שהקוריאנים אולצו לקבל את האמנה על ידי היפנים. מונחים כמו "קיונגסול גוקצ'י" (경술국치 庚戌國恥, השפלה לאומית של שנת קיונגסול) ו"גוקצ'י-איל" (국치일 國恥日, יום ההשפלה הלאומית) משמשים גם הם בקוריאה כדי להתייחס לשנה ולתאריך ההכרזה על האמנה.[4]
בריטניה הסכימה לסיפוח קוריאה על ידי יפן עוד טרם ההסכם, באמצעות הקשר הבריטי עם יפן הקיסרית דרך הברית האנגלו-יפנית של 1902 ו-1905; גם ארצות הברית אישרה את הסיפוח, לפי הסכם טאפט–קאטסורה.
הסיפוח
האימפריה היפנית כבר אישרה את הסיפוח בישיבת הקבינט שנערכה ב-6 ביולי 1909. לאחר מכן, נותר רק למזער את תופעות הלוואי ולהשיג צידוק בינלאומי. ממשלת יפן הקיסרית הכינה תרחיש ל"עתירת מיזוג" עבור שיגמארו סוגיאמה, יועץ של האילג'ינהו הקוריאני. לפני כן, סונג ביונג-ג'ון ביקר באימפריה היפנית בפברואר 1909 וניהל משא ומתן עבור המדינה. איטו הירובומי, מושל קוריאה, דחק ב"מיזוג", אך כאשר העבודה התעכבה עקב תוכנית הכוחות המזוינים הקיסריים היפניים, הוא נסע ישירות לאימפריה היפנית וניהל משא ומתן על "מיזוג" מול ראש ממשלת יפן הקיסרית, קצורה טארו, וחברים אחרים בצ'ויה הקיסרית היפנית.
אם הקבינט של סונג ביונג-ג'ון יוקם, לא רק שקיימת סכנה של תגמול, אלא גם יה וואן-יונג, שחשש שתפקידו העיקרי בסיפוח יילקח ממנו, אמר: "גם אם הקבינט הנוכחי יקרוס, קבינט יותר פרו–יפני לא יוכל לקום", ודיווח מרצונו למשרד הכלכלה והידע שהדבר אפשרי.
בבימוי תרחיש כזה, האימפריה היפנית החליטה בהדרגה שתאריך ה"סיפוח" מבשיל, וקידמה את שיגמארו להגיש "עתירת הצטרפות" באמצעות לי יונג-גו וסונג ביונג-ג'ון.[5]
חוקיות ההסכם
חוקיות האמנה הועמדה מאוחר יותר במחלוקת על ידי ממשלת קוריאה הגולה, כמו גם על ידי ממשלת דרום קוריאה. בעוד שהאמנה אושרה על ידי חותם הלאומי של האימפריה הקוריאנית, הקיסר סאנג'ונג הקוריאני סירב לחתום על האמנה כנדרש על פי החוק במדינה. האמנה נחתמה במקום זאת על ידי ראש ממשלת קוריאה, יה וואן-יונג, ועל ידי הגנרל-תושב הרוזן טראווצ'י מסאטאקה מיפן.
סוגיה זו גרמה לקושי ניכר במשא ומתן להקמת יחסים דיפלומטיים בסיסיים בין יפן לדרום קוריאה בשנת 1965. ממשלת דרום קוריאה טענה כי אמנת הסיפוח בטלה מעיקרה בעת החתימה, טענה שנדחתה על ידי ממשלת יפן. פשרה הושגה בסעיף II של האמנה ליחסים בסיסיים משנת 1965: "מאושר בזאת שכל האמנות או ההסכמים שנכרתו בין האימפריה היפנית לאימפריה הקוריאנית ב-22 באוגוסט 1910 או לפני כן, בטלים ומבוטלים".[6]"
ועידת חוקיות ההסכם
בינואר, אפריל ונובמבר 2001, נערך באוניברסיטת הרווארד כנס אקדמי בנושא חוקיות סיפוח קוריאה על ידי יפן בין השנים 1910 ל-1945 תחת הכותרת "בחינה מחודשת של סיפוח קוריאה על ידי יפן מנקודות מבט היסטוריות ומשפט בינלאומי" בתמיכת קרן קוריאה.[7] חוקרי היסטוריה ומשפט בינלאומי השתתפו מדרום קוריאה, צפון קוריאה, יפן, ארצות הברית, בריטניה, גרמניה וקנדה.
אנתוני קארטי, פרופסור באוניברסיטת דרבי, הצהיר כי "במהלך שיא האימפריאליזם, קשה למצוא משפט בינלאומי מספיק כדי לקבוע את החוקיות/אי-החוקיות של אמנה מסוימת".[8] על פי Asian Yearbook of International Law, בספרו על משפט בינלאומי, "קארטי מעדיף לראות את היחסים בין יפן לקוריאה באותה תקופה בהתייחס למציאות הקהילה הבינלאומית שנשלטה על ידי מעצמות מערביות, במקום לראות זאת במונחים של דיני אמנות כפי שטוענים חוקרים קוריאנים".[9]
התוצאה עיקרית של כנס זה היא שהטענה הקוריאנית לפיה הסיפוח היה בלתי חוקי נדחתה על ידי החוקרים המערביים המשתתפים, כמו גם על ידי אחרים המתמחים במשפט הבין-לאומי.[8]
אקטיביזם
ב-28 באוגוסט 2007, בנוגע ליפוי הכוח הכללי של סאנג'ונג, דיווח העיתון הקוריאני דונג-א אילבו כי קיסרי קוריאה לא חתמו במסמכים רשמיים בשמותיהם האמיתיים, באופן מסורתי, אך הקיסר הקוריאני נאלץ על ידי יפן לפעול לפי מנהג חדש לחתום בשמו האמיתי, שמקורו בחצי הכדור המערבי. צוין כי חתימתו של סאנג'ונג עשויה להיות חובה.[10]
ב-23 ביוני 2010, 75 חברי קונגרס דרום קוריאנים הציעו את ביטולו החוקי של הסכם הסיפוח יפן-קוריאה לראש הממשלה נאוטו קאן.[11]
ב-6 ביולי 2010, קבוצות נוצריות פרוגרסיביות קוריאניות ויפניות התכנסו בסניף YMCA הקוריאני בטוקיו והכריזו במשותף כי הסכם הסיפוח יפן-קוריאה אינו מוצדק.[12]
ב-28 ביולי 2010, כ-1,000 אינטלקטואלים בקוריאה וביפן פרסמו הצהרה משותפת לפיה הסכם הסיפוח יפן-קוריאה מעולם לא היה תקף מלכתחילה.[13]
קישורים חיצוניים
- ההסכם בוויקיציטוט באנגלית
- Pino Cazzaniga, Historic declaration by Japanese and Korean intellectuals is a step towards reconciliation, PIME Asia News, 20 במאי 2010
הערות שוליים
- ^ Caprio, Mark (2009). Japanese Assimilation Policies in Colonial Korea, 1910–1945. University of Washington Press. pp. 82–83. ISBN 978-0295990408.
- ^ Japan's International Relations: Politics, Economics, and Security, p. 491. "It is confirmed that all treaties or agreements concluded between the Empire of Japan and the Empire of Korea on or before August 22, 1910 are already null and void.", באתר גוגל ספרים
- ^ Kim, Chasu (17 באוקטובר 1995). "한일합방조약 원천무효". The Dong-a Ilbo. נבדק ב-16 בינואר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Choi, Soyoung (29 באוגוסט 1997). "'경술국치' 이후 87년 구석구석 파고든 '왜색옷에 왜색춤'". Kyunghyang Shinmun. נבדק ב-16 בינואר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sang-woong, Kim (1995). 100 Years of Pro-Japanese Politics. Seoul: 동풍. p. 67. ISBN 978-89-86072-03-7.
- ^ Tōgō, Kazuhiko (2010). Japan's Foreign Policy, 1945–2009: The Quest for a Proactive Policy. Brill. p. 159. ISBN 978-9004185012.
- ^ "A Reconsideration of the Japanese Annexation of Korea, Conference at Harvard University". Korea Foundation. אורכב מ-המקור ב-28 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 8.0 8.1 Kimura, Kan (ביוני 2002). "第3回韓国併合再検討国際会議 : 「合法・違法」を超えて" [Final Conference of "A Reconsideration of the Annexation of Korea": Transcend the "Legality / Illegality"] (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-28 ביולי 2018. נבדק ב-5 באוגוסט 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bing Bing Jia (במרץ 2006). "Asian Yearbook of International Law, Volume 10 (2001–2002)". Chinese Journal of International Law. 5 (1): 249–250. doi:10.1093/chinesejil/jml011.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "네이버 뉴스". Naver.
- ^ 김 (Kim), 승욱 (Seung-uk) (23 ביוני 2010). ""한일병합 무효"..의원75명, 日총리에 건의 ("Japan–Korea Annexation Treaty Is Invalid".. Suggesting To The Japanese PM By 75 Congressmen)". Yonhap News Agency (בקוריאנית). נבדק ב-23 ביוני 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 이 (Lee), 충원 (Chung-weon) (6 ביולי 2010). "한.일 진보 기독교인 "한국 합병 부당" (Korean and Japanese Progressive Christians "Annexing Korea Was Unjustified")". Yonhap News Agency (בקוריאנית). נבדק ב-13 ביולי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 이 (Lee), 충원 (Chung-weon) (28 ביולי 2010). "韓日 지식인 1천명 "한국강제병합 원천무효" (1000 Korean and Japanese Scholars "Japan–Korea Annexation Treaty Is Originally Invalid")". Yonhap News Agency (בקוריאנית). נבדק ב-2 באוגוסט 2010.
{{cite news}}: (עזרה)
הסכם יפן–קוריאה (1910)39988703Q495558