הסכם וינדזור
הסכם וינדזור משנת 1386 הוא ההסכם הדיפלומטי הבין מדינתי, העתיק ביותר שעדיין בתוקף גם בימינו. ההסכם מהווה את המשכה של הברית בין ממלכת אנגליה ופורטוגל, מתקופת מלחמת העצמאות הפורטוגזית.
הרקע להסכם
לאחר הניצחון בקרב אלז'וברוטה הוכר ז'ואאו הראשון כמלך פורטוגל המאוחדת ובכך בא לקיצו הסכסוך של 1383–1385 עם ממלכת קסטיליה השכנה.
כחלק מן ההסכם נישאו המלך ז'ואאו הראשון מפורטוגל ופיליפה מלנקסטר, בתו של ג'ון מגונט הדוכס הראשון של לנקסטר. הסכם וינדזור הקיים עד ימינו אלה, מאשרר את ההגנה ההדדית בין המדינות והעותק המקורי שלו שמור בארכיון המדינה של פורטוגל.
ההכרה מקסטיליה בעצמאות פורטוגל התקבלה רק בשנת 1411 עם החתימה על הסכם אייטון-סגוביה.
מימוש ההסכם
בין השנים 1580–1640 בתקופת מלחמת אנגליה-ספרד ומלחמת הולנד-פורטוגל הושהה החוזה וכתוצאה מכך נערכו מעשי ביזה ברכוש פורטוגזי.
בשנת 1640 מימשה פורטוגל את ההסכם על מנת לסלק את מלכי ספרד מבית הבסבורג אשר פלשו לשטחה.
שתי המדינות לחמו יחד בשנים 1808–1814 במסגרת מלחמת חצי האי שהייתה חלק מן המלחמות הנפוליוניות מול כוחות צרפתיים. כוחות בריטיים בפיקודו של ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון הדפו משטחה של פורטוגל כוחות פלישה צרפתים ולאחר מכן דחקו בכוח משולב אנגלי-פורטוגזי את הצרפתים גם משטחי ספרד.
כוחות פורטוגזים ואנגלים שיתפו פעולה במהלך מלחמת שבע השנים.
בשנת 1890 דרשה ממשלת בריטניה מממשלת פורטוגל כחלק מן ההסכם, להסיג את כוחותיה משטח באפריקה המוכר כיום כזימבבואה וזמביה.
במהלך מלחמת העולם הראשונה הצטרפו כוחות פורטוגזים ולחמו לצד כוחות מדינות ההסכמה.
במהלך מלחמת העולם השנייה שוב מימשה בריטניה את ההסכם בדרישה מפורטוגל, למרות המאפיינים הפאשיסטיים של המשטר, שלא לתמוך במדינות הציר, ולא רק זאת אלא שראש ממשלת פורטוגל סלאזאר אף פעל אצל פרנקו מספרד להימנע מתמיכה באויבי בריטניה. בשנת 1943 החכירה פורטוגל לבריטניה בסיס ימי ואווירי גדול באיים האזורים לצורך שימוש על ידי כוחות בעלות הברית.
24422198הסכם וינדזור