הסימפוניה הרביעית של מנדלסון
הסימפוניה הרביעית בלה מז'ור אופוס 90, הידועה בשם הסימפוניה "האיטלקית" (מנדלסון עצמו כינה כך את היצירה), היא סימפוניה משנת 1833, מיצירותיו הידועות ביותר של המלחין הגרמני פליקס מנדלסון-ברתולדי.
היסטוריה
בשנים 1829–1831 מנדלסון יצא לטייל ברחבי אירופה במטרה להחשף לתרבויות שונות ולהתפרסם בחוגים מוזיקליים מחוץ לברלין. נופי איטליה והאווירה בה עוררו בו השראה לכתיבת הסימפוניה הרביעית שלו (הטיול נתן לו השראה לכתיבת שתי יצירות נוספות – הסימפוניה השלישית (הסקוטית) (אנ'), ואוברטורת ההברידיים). מנדלסון כתב את הטיוטה הראשונית בעודו באיטליה אך לא סיים שם את כתיבת היצירה.
קטע מתוך מכתב שמנדלסון שלח מוונציה לאביו:
זו איטליה! ועכשיו מתחיל מה שתמיד תיארתי לעצמי... שהוא האושר העילאי בחיים. ואני נהנה מכך. היום היה כל כך מעשיר שעכשיו בערב עלי לנוח מעט. אני כותב לכם, הורי היקרים, כדי להודות לכם על שהענקתם לי את כל השמחה הזו.
— מנדלסון לאביו, אברהם מנדלסון. המכתב נשלח מוונציה ב-10 באוקטובר 1830.
קטע מתוך מכתב שמנדלסון שלח מרומא לאחותו פאני:
אני מתקדם במהירות בכתיבת הסימפוניה האיטלקית. זו תהיה היצירה העליזה ביותר שכתבתי עד כה, ובמיוחד הפרק האחרון. עדיין לא החלטתי לגבי הפרק האיטי. אני סבור שאכתוב אותו כשאהיה בנאפולי.
מנדלסון קיבל בקשה לכתיבת סימפוניה עבור החברה הפילהרמונית של לונדון (אנ') ובעקבות זאת החליט לסיים את כתיבת הסימפוניה. הכתיבה הסתיימה בברלין ב-13 במרץ 1833. מנדלסון ניצח בעצמו על הביצוע הראשון של היצירה שנערך בלונדון ב-13 במאי 1833 בקונצרט של החברה הפילהרמונית של לונדון. הצלחתה של הסימפוניה והפופולריות של מנדלסון בבריטניה השפיעו על המשך התפתחותה של המוזיקה הקלאסית הבריטית.[1] הביצוע הראשון של היצירה בארצות הברית נערך על ידי החברה המוזיקלית הגרמנית של בוסטון ב-1 בנובמבר 1851, בניצוחו של קארל ברגמן (אנ').
מנדלסון עצמו לא היה מרוצה מהיצירה ואמר שהסבה לו כמה מהרגעים הקשים ביותר שחווה במהלך עבודותיו. הוא ערך את היצירה ב-1837[2] ואפילו תכנן לכתוב גרסות אחרות לפרקים השני, השלישי והרביעי. הוא מעולם לא פרסם את הסימפוניה והיא הופיעה לראשונה בדפוס רק ב-1851.[3] לכן שם הסימפוניה הוא "סימפוניה מס' 4", אף על פי שבפועל זו הייתה הסימפוניה השלישית שכתב.
הרכב
הסימפוניה כתובה לתזמורת הכוללת: 2 חלילי צד, 2 אבובים, 2 קלרינטים, 2 בסונים, 2 קרנות יער, 2 חצוצרות, טימפני וכלי מיתר.
מבנה
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
הסימפוניה מורכבת מארבעה פרקים:
- Allegro vivace (לה מז'ור)
- Andante con moto (רה מינור)
- Con moto moderato (לה מז'ור)
- Presto and Finale: Saltarello (לה מינור)
הפרק הראשון בנוי בצורת הסונאטה וסגנונו עליז. בפרק השני מנדלסון מעביר את רשמיו מתהלוכה דתית בה צפה בנאפולי. הפרק השלישי הוא מינואט. הפרק האחרון מבוסס על הריקודים האיטלקיים סאלטארלו (אנ') וטרנטלה.
הסימפוניה הרביעית של מנדלסון היא מבין היצירות הגדולות הראשונות שמתחילות בסולם מז'ורי ומסתיימות בסולם מינורי. ביצוע הסימפוניה אורך כחצי שעה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Programme notes, Susan Halpern
- ^ J. Michael Allsen, Programme notes, 2008
- ^ בגרסה שערך ב-1837. ייתכן שחברו של מנדלסון, איגנץ מושלס, שהיה אף הוא מלחין, ערך קלות את הגרסה הזו (Susan Halpern)
32624752הסימפוניה הרביעית של מנדלסון