מינואט
ערך זה עוסק בריקוד. אם התכוונתם להרכבת ג'אז ישראלי, ראו במוזיקה, מינואט הוא מחול ממקור צרפתי שמשקלו משולש (3/4) ומהירותו בינונית. שמו נגזר מן המילים minuetto באיטלקית ו-menuet ,menu בצרפתית (קטן, זעיר) ומתייחס לאופי הצעדים הזעירים והמדודים (pas menus) הנדרשים לביצועו.
היסטוריה
ראשיתו במחצית השנייה של המאה ה-17 כריקוד כפרי בצרפת משם הוא הובא לחצרו של המלך לואי ה-14 ושל האריסטוקרטים האחרים. מצרפת התפשט לחצרותיהם של האצילים בכל רחבי אירופה. מכיוון שכך, המינואט, כריקוד, הפך לסמל של טעם איכותי והוכנס לתוך רשימת הריקודים המובחרים המהווים את הסויטה. לבסוף, המינואט הוכנס לפתיחות, לסונאטה ואף לסימפוניה. כעבור כמאה שנה, בסוף המאה ה-18, ירדה קרנו של המינואט ובטהובן החליף אותו בסקרצו בעל האופי הסוער והמסובך יותר. מלחינים החלו כותבים מינואטים עצמאיים שהושמעו בהפסקות בין קונצרטים או בין קטעים של סולנים.(אחד ממלחיני העולם המפורסמים שכתב מנואט הוא באך).
מבנה
ריקוד המנואט כתוב בקצב 3.
בתחילה, נכתב המינואט בצורה שניונית (בינארית), כלומר מורכב משני חלקים כאשר כל חלק מושמע פעמיים וגודלו, בדרך כלל, 8 תיבות. הצורה הסכמטית היא א-א ב-ב. אך עם הזמן החלק השני גדל והתרחב בצורת פיתוח של החלק הראשון והשני ונוסף לו חלק שלישי הזהה לחלק הראשון וכך התפתח המינואט לצורה שלישונית. הסכמה הפכה ל- א-א אב-אב א-א. החלק השני (האמצעי), נכתב בדרך כלל בניגודיות לחלק הראשון מבחינת סולם ותזמור. מתקופתו של מלחין הבארוק הצרפתי ז'אן-בטיסט לולי, נהוג היה להוסיף למינואט, מינואט שני, בעל חומר מוזיקלי חדש, במבנה הדוח-חלקי או התלת חלקי. לרוב, המינואט השני שמש כקונטראסט למינואט הראשון מבחינת סולם או טמפו. מינואט שני זה נכתב בהתחלה לשלושה כלי נשיפה - שני אבובים ובאסון - ועל כן נקרא שמו טריו. השם נשאר גם כאשר, לאחר מכן, ניגנו אותו כלים אחרים או אפילו יותר משלושה כלים. לאחר הטריו (המינואט השני) נהוג לנגן את המינואט הראשון אך הפעם ללא חזרות.
ערך מורחב – טריו (צורה)
הצורה הסכמתית המושלמת הפכה ל- א-א אב-אב א-א ג-ג גד-גד ד-ד א אב א.
בתקופה הקלאסית, הפכו המינואט והטריו לפרק סטנדרטי בסימפוניה בת ארבעה פרקים, ומאוחר יותר התפתח המינואט בסימפוניה לסקרצו, שינוי שהכניס לראשונה לודוויג ואן בטהובן.
מוצרט משתמש במחול המינואט כדי לייצג את מעמד האצילים באופרות שלו.
לקריאה נוספת
- TEACHING MUSICAL APPRECIATION, TERENCE DWYER, OXFORD UNIVERSITY PRESS, 1975.
- אנציקלופדיה למוזיקה, ישראל שליטא, יהושע צ'יצ'יק הוצאת ספרים, תל אביב, 1965.
קישורים חיצוניים
