הנרי גריידי
הנרי פרנסיס גריידי (באנגלית - Henry Francis Grady; 12 בפברואר 1882 - 14 בספטמבר 1957) היה דיפלומט אמריקאי, הידוע בתולדות הציונות בשל חלקו בתוכנית מוריסון-גריידי.
ביוגרפיה
גריידי נולד בסן פרנסיסקו בקליפורניה, וסיים תואר שלישי בכלכלה באוניברסיטת קולומביה. ב-1921 עבד במשרד המסחר האמריקני כעוזר לשר הרברט הובר, ולאחר מכן בין 1928 ל-1937 היה הדיקן של הקולג' למסחר באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. בשנות הארבעים היה הנשיא של חברת הספנות APL.
במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה, שימש כשליח של נשיא ארצות הברית לעניינים שונים בהודו ובאיטליה, וקנה לו שם כמי שיכול לפתור מצבים רגישים, וכן כמומחה לפתרון בעיות כלכליות. באוקטובר 1945 מינה אותו הנשיא הארי טרומן כנציגו האישי לוועדת בעלות הברית שפיקחה על הבחירות ביוון[1], בשל המצב הרגיש שנוצר בעקבות מלחמת האזרחים ביוון.
ביוני 1946 מונה גריידי לממלא מקומו של מזכיר המדינה של ארצות הברית, ג'יימס פרנסיס ברנס, בוועדת שלושה, שכונתה גם "ועדת הקאבינט", שמונתה על ידי הנשיא טרומן לבחינת עניין ארץ ישראל[2] וללוות את ועדת המומחים שדנה ביישום המלצות ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל[3]. גריידי הודיע לאחר פגישה עם טרומן שמטרת ועדת הקאבינט להגשים את המלצות הוועדה האנגלו-אמריקאית[4]. ב-9 ביולי נפגשה ועדת הקאבינט עם הנשיא טרומן ולאחר מכן יצאו ללונדון לשיחות עם הבריטים[5]. בעיתון המשקיף נטען שגריידי זכה בתפקיד בלחץ משרד החוץ שרצה אדם נייטרלי בוועדת הקאבינט ולא אחד מתומכי מדיניות הנשיא שדחף להעלאה מיידית של 100,000 יהודים לארץ ישראל[6].
ועדת הקבינט בראשות גריידי הגיעה להסכמות עם הבריטים, בראשות סגן ראש ממשלת בריטניה, הרברט מוריסון, על תוכנית מוריסון גריידי, שעיקרה היה קנטוניזציה של ארץ ישראל לקנטונים יהודים, ערביים ובריטים, כאשר ליהודים יינתנו כ-17 אחוז מן השטח, במיוחד בגליל המזרחי ובשפלת החוף בין עכו לתל אביב, לערבים יינתנו כ-40% מן השטח בגליל המערבי, יהודה ושומרון וצפון הנגב, ואילו דרום הנגב, ומסדרון המוביל מיפו לירושלים, כ-43% מהשטח יישארו בשליטה בריטית[7]. טרומן אמר לעיתונות שגריידי לא היה רשאי לפרסם את התוכנית תוך כדי המשא ומתן[8] ובמשך תקופה ארוכה סירב לאשר את התוכנית[9], עד שהוא דחה אותה[10]. גריידי מצדו המשיך לקוות לקבלת תוכניתו של מוריסון ולחידוש פעילות ועדת הקאבינט שלו[11]. בדצמבר 1946 הודיע גריידי שהוועדה שלו עדיין קיימת, הגם שמאז תחילת אוגוסט היא לא הייתה פעילה וקיימה רק שיחות בלתי רשמיות[12].
באפריל 1947 מונה גריידי לשגרירה הראשון של ארצות הברית בהודו[13] ושירת שם בשנים 1947 - 1948. במאי 1948 מונה לשגריר ארצות הברית ליוון[14], אליה הגיע ביולי 1948[15]. גריידי שירת ביוון עד שנת 1950 וליווה בה את קיום הבחירות הדמוקרטיות[16] בתחילת 1950[17]. במאי 1950 מונה לשגריר ארצות הברית באיראן. מינוי זה נתפס כנובע מהחשיבות שייחסה ממשלת ארצות הברית לאיראן במסגרת המלחמה הקרה[18]. בעקבות עליית ממשלת מוחמד מוסאדק לשלטון באיראן, ונסיונותיה להלאים את תעשיית הנפט, ואת חברת הנפט האנגלו-אמריקאית, ניסה גריידי לתווך במשבר שנוצר בין הצדדים[19][20][21]. ביולי 1951 התפטר גריידי מתפקידו. בעיתונות היו שטענו שההתפטרות נבעה מכעס של הבריטים על גריידי[22]. היו שטענו שההתפטרות נבעה מכשלונו בהשגת פשרה. לעומת זאת, ממשרד החוץ של ארצות הברית נטען שגריידי מונה רק לשנה והסכים להשאר בתפקיד זמן מה נוסף בגלל משבר ההלאמה[23]. בלחץ האירועים המשיך גריידי בניסיונות התיווך, אולם בספטמבר 1951 התפטר סופית מתפקידו[24], פרש מפעילות דיפלומטית, ושב לביתו בסן פרנסיסקו. גריידי התראיין בתקשורת בארצות הברית בנוגע למשבר עם איראן וטען שמדיניותה הקולוניאליסטית של בריטניה הייתה טפשית וגרמה לה לאבד את חברת הנפט באיראן[25]. בעיתונות גם פורסם שגריידי חזה מראש את התפתחות המשבר והזהיר את הבריטים, ללא הועיל[26]. גריידי המשיך לקרוא לפשרה בסכסוך הנפט[27] והאשים את ממשלת ארצות הברית שלא עשתה די כדי לשמור על איראן בהשפעה מערבית[28].
בשנת 1957 מת מהתקף לב בעת ששט בספינה[29].
הערות שוליים
- ^ לגיונות של משקיפים אנגלוסאכסים לבחירות יוון, הצופה, 27 בדצמבר 1945
- ^ טרומן מינה וועדת קאבינט לרגל דחיפות עניין העליה, משמר, 12 ביוני 1946
- ^ דובר מיניסטריון החוץ על סדר עבודת ועדת המומחים בועדת הקבינט, הבוקר, 19 ביוני 1946
- ^ ועדת הקבינט תגשים המלצות ועדת החקירה, המשקיף, 21 ביוני 1946
- ^ טרומן מסר הוראות לועדה האמריקנית, המשקיף, 10 ביולי 1946
- ^ מיניסטריון החוץ פועל נגד רצון טרומן, המשקיף, 19 ביולי 1946
- ^ מציעים מיטת סדום לבית הלאומי, דבר, 1 באוגוסט 1946
- ^ הועדה המדינית האמריקאנית מציעה הצעת פשרה על יסוד תוכנית הפדראציה, הצופה, 11 באוגוסט 1946
- ^ טרומן לא התייאש מ-100 האלף, דבר, 6 בספטמבר 1946
- ^ הנוסח המלא של אגרת טרומן לאטלי, הבוקר, 8 באוקטובר 1946
- ^ גריידי מקוה שתכנית מוריסון לא תסולק, המשקיף, 1 בדצמבר 1946
- ^ ועדת גריידי קיימת, הבוקר, 16 בדצמבר 1946
- ^ ד"ר גריידי — ציר ראשון של אמריקה בהודו, הצופה, 6 באפריל 1947
- ^ גריידי נתמנה ציר ארצות הברית ביוון, על המשמר, 23 במאי 1948
- ^ גריידי ליוון, המשקיף, 20 ביולי 1948
- ^ השגריר האמריקני דורש בחירות כלליות ביון, הצופה, 21 בנובמבר 1949
- ^ ארצות הברית רוצה בהרחבת הממשלה ביוון, על המשמר, 28 במרץ 1950
- ^ מאתונה לטהראן, על המשמר, 30 במאי 1950
- ^ גריידי מודה כי יעץ לעכב את ההלאמה בפרס, על המשמר, 15 במאי 1951
- ^ גריידי מנסה לשכנע את מוסאדק, חרות, 30 במאי 1951
- ^ תכנית פשרה של גריידי נדחתה, חרות, 3 ביולי 1951
- ^ גריידי שוחרר מתפקידו בפרס?, הצופה, 12 ביולי 1951
- ^ שליחותו של הרימן נתקלת בהתנגדות בריטית, מעריב, 13 ביולי 1951
- ^ גריידי נוטש תפקידו, הבוקר, 13 בספטמבר 1951
- ^ גריידי על טעות גדולה של אנגליה, הצופה, 16 באוקטובר 1951
- ^ טימטום הבריטים גרפ לחיסולה של חברת הנפט האנגלו־איראנית, הצופה, 8 באוקטובר 1951
- ^ גריידי קורא לפשרה בסכסוך הנפט, דבר, 14 בדצמבר 1951
- ^ גריידי מאשים את מדיניות ארצות הברית ובריטניה בפרס, חרות, 3 בינואר 1952
- ^ מת המדינאי הנרי גריידי, למרחב, 22 בספטמבר 1957
