מידד שיף
מידד שיף (25 באוגוסט 1917 – 10 בנובמבר 2004) היה סופר עברי ועיתונאי.
ביוגרפיה
נולד בראשון לציון וגדל בתל אביב. פרסם סיפורת מגיל צעיר. סיפוריו נתפרסמו בעיתונים ובכתבי עת ספרותיים, בעיקר של מחנה השמאל. בשנות ה-40 היה חבר ב"הגנה", אך בניגוד לסופרים בני דורו לא התקבל על ידי הממסד הספרותי בישראל ונחשב למתנגד חריף לממשלת מפא"י. תקופה מסוימת כתב ב"העולם הזה" ושיתף פעולה עם אורי אבנרי. ספרו הראשון, "מחרוזת דר": סיפורים, נדפס בשנת 1941. ספרו השני, "תחליף מודרני", הוא רומן בחרוזים המושפע מהרומנים המחורזים של אלכסנדר פושקין. ספרו המפורסם ביותר, שעורר מחלוקות ומהומות ספרותיות, הוא "שמעון צהמרא" – ספר שגיבורו הוא אדם שאמו יהודייה ואביו לבנוני בן העדה המארונית, אשר מנסה להשתלב בבוהמה התל אביבית של ראשית שנות המדינה.
בשנות ה-50 הרבה להופיע בתוכניות מלל של קול ישראל, ועורר עניין רב בקרב המאזינים בשל סגנון דיבורו הייחודי. שנים רבות שימש עורך לשוני בעיתון "הארץ", ב"ידיעות אחרונות" וב"קול ישראל". בשל דחייתו ואי ההבנה של יצירותיו חדל לפרסם בשלב מוקדם של חייו.
בנו הוא הסופר והקולנוען אגור שיף, בתו - ד"ר ברקת שיף-קרן, רופאה, מנהלת מרפאת כאב ופעילה פוליטית.
כתביו
- בני בליעל, סיפורים, תל אביב, ארץ ישראל הצעירה, 1948.
- מחרוזת זר, לשהיו בציפיה לשיהיו, תל אביב, הנקדן, 1941.
- סנשו פנצ'ר, מסיפורי מידד (שיף), תל אביב, מנר, 1961.
- שמעון צהמרא, רומן, תל אביב, טברסקי, 1951.
- תחליף מודרני, רומן בארבעה פרקים, תל אביב, גוטנברג, 1947.
- קטעי ספרות ללמודי כתיבה בשנה א, אסף מידד שיף, באר שבע, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הפקולטה למדעי הרוח והחברה, תשמ"א (1980).
ממאמריו
- "ושונא מתנות יחיה", לשוננו לעם, כ"ג, תשל"ב-1972.
- "לשון שאין מלאכי השרת מכירין בו", מאזנים, נ"ב, 1, 1981. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- מידד שיף, טרומפלדור - החי והמת, דבר, 21 באפריל 1972; המשך
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של מידד שיף, בקטלוג הספרייה הלאומית
- כתבי מידד שיף בפרויקט בן-יהודה
- אגור שיף, אלגיה למידד, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2007
- מידד שיף, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- מידד שיף באלבום משפחות ראשון לציון
