המשטרה הלגיונרית
המשטרה הלגיונרית (ברומנית: Poliția Legionară) הייתה ארגון צבאי למחצה בממלכת רומניה, דומה לאס אה, שהתקיים במהלך ימי המדינה הלאומית-לגיונרית. לדברי הוריה סימה, יון אנטונסקו העלה את רעיון הקמת המשטרה הלגיונרית בגלל חששותיו מהפיכת נגד מלוכנית. אנטונסקו הינחה את סימה, שהיה סגן ראש הממשלה, לתבוע ממשרד הפנים אקדחים ותחמושת עבור המשטרה הלגיונרית והוא פעל בהתאם.[1].
סימה מינה את ויקטור אפוסטולסקו למפקד המשטרה הלגיונרית של עיר הבירה, בוקרשט, והוא, בתורו, הוסמך לגייס את השוטרים מבין שורות הלגיונרים, אך לא רק מביניהם. לפי דוגמה זו הוקמו משטרות לגיונריות ביתר הערים, כשהפרפקט ממנה למפקד המשטרה לגיונר מסוים וזה מגייס את יתר השוטרים. בנובמבר 1940 מונה יון בויאן למפקד המשטרה הלגיונרית של בוקרשט. המגויסים הגיעו מבין שורות הלגיונרים הצעירים המובטלים, כשהגיוס תגמל אותם על נאמנותם בעבר ואפשר להם לשפר את מצבם הכלכלי.
השוטרים הלגיונרים לבשו את המדים הלגיונרים, חולצה ירוקה, חגורה אלכסונית על בית החזה ועל הזרוע סרט ועליו הכיתוב "Poliția Legionară" (המשטרה הלגיונרית). השוטרים הלגיונרים נועדו לסייע למשטרה הרגילה, במיוחד בכל הכרוך במעבר מהמשטר הקודם למשטר של המדינה הלאומית-לגיונרית. הם הוסמכו לבצע חיפושים, מעצרים וחקירות בכל שעה של היום וללא צורך בצווים והם הגיעו עד ביצוע רציחות. בספטמבר 1940, בביטאונו של יון אנטונסקו, תוארה המשטרה הלגיונרית כ"קבוצה של יסודות חסרי הכשרה, חסרי תרבות, חסרי נשמה, מוכי גורל, אסופים מאבק הדרך"[2].
המשטרה הלגיונרית פעלה נגד היהודים במסגרת הרומניזציה במעצרים, חיפושים, עינויים ועוד. ב-2 בנובמבר 1940 בוצע הרצח הראשון, המשטרה הלגיונרית בבוקרשט עצרה נער יהודי בן 15 בשם לוצ'יאן רוזן - הוא הובא למפקדת המשטרה, הוכה בחפץ מתכתי, נחנק, נורה ונזרק לרחוב מהקומה החמישית. ב-22 בנובמבר נעצר בבוקרשט סולומון קליין, סוחר מדרך וקרשט, כשעל גופו סכום של מיליון וחצי לאי. גופתו נמסרה למשפחתו למחרת עם ציון שהתאבד על ידי קפיצה מהקומה השלישית של מפקדת המשטרה. ב-23 בנובמבר נעצר תאודור גרבר בן 16 וכעבור יומיים נמסרה גופתו למשפחתו. התעללות המשטרה הלגיונרית ביהודים לא הוגבלה לעיר הבירה, היא התנהלה גם בערים אחרות. ב-10 בנובמבר, בפלוישט, עצרה המשטרה הלגיונרית 60 יהודים בשעת תפילה בטענה שמדובר בכינוס קומוניסטי. למרות שהוריה סימה ציווה ב-14 בנובמבר לשחררם, המשטרה הלגיונרית סירבה וכשהוראת השחרור ניתנה שוב ב-27 בנובמבר המשטרה הלגיונרית הוציאה מתוך הקבוצה 11 יהודים, שנלקחו למקום לא ידוע ולמחרת נמצאו ירויים בתעלות בשולי העיר[3].
בלילה שבין 26 ו-27 בנובמבר קבוצה גדולה של לגיונרים (בין 60 ל-90), מרביתם מהמשטרה הלגיונרית, ביצעו את טבח ז'ילבה ורציחות נוספות של אישים המזוהים עם המשטר הקודם, שרדפו בעבר את הלגיונרים. רציחתם של אישים מהשורה הראשונה בציבוריות הרומנית גרמה לזעזוע ויון אנטונסקו הגיב לכך. יחידות צבאיות הוזעקו לבירה וב-29 בנובמבר אנטונסקו ציווה על פירוק המשטרה הלגיונרית. שר הפנים הלגיונרי מיתן את הפירוק בהעבירו לשורות המשטרה הרגילה רבים מהשוטרים הלגיונרים ומעשית המשטרה הלגיונרית המשיכה לפעול. ב-2 בדצמבר אנטונסקו הוציא שוב הוראה לפירוק המשטרה הלגיונרית, אך היא המשיכה בפעילותה. במברק דיווח, שהעביר השגריר הגרמני ברומניה למולדתו סיפר שנלקחו כלי הנשק של המשטרה הלגיונרית, אך התעשיין ניקולאה מאלאקסה סיפק להם נשק אחר. במברק דווח גם שיום לפני כן, בעת שאנטונסקו תבע מסימה, שיפסקו המעשים החריגים של הלגיונרים, הלגיונרים השתלטו על מפקדת המשטרה בבוקרשט[4]. ב-30 בדצמבר פוזרה רשמית המשטרה הלגיונרית, אך במקומה הופיעו בערי רומניה "משמרי ברזל", שהצהירו על המשך המיליטנטיות של המשטרה הלגיונרית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Originile politiei legionare (מקורות המשטרה הלגיונרית) (ברומנית)
- ^ Politia Legionara (ברומנית)
- ^ Viata si moartea evreilor români în timpul regimului legionar (6 septembrie 1940 - 21 ianuarie 1941) חייהם ומותם של היהודים הרומנים בתקופת המשטר הלגיונרי - באתר הקהילה היהודית של רומניה (ברומנית)
- ^ Politia Legionara (ברומנית)
22379822המשטרה הלגיונרית