המרד הרפובליקני בפריז של יוני 1832
| תאריכי הסכסוך | 5 ביוני 1832 – 6 ביוני 1832 (יומיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | צרפת | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון כוחות המלך | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | אין | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
המרד הרפובליקני בפאריס של יוני 1832 (בצרפתית: L’insurrection républicaine à Paris en juin 1832), היה התקוממות אנטי מונרכיסטית כושלת של רפובליקאים פריזאים, רובם סטודנטים, מהחמישה ביוני ועד השישה ביוני, 1832. המרד היה ניסיון של הרפובליקאים להפיל את המונרכיה של יולי. המרד היה גילוי האלימות האחרון שהיה קשור למהפכת יולי. ההתקוממות מתוארת לפרטים ברומן עלובי החיים של ויקטור הוגו.
הסיבות לפרוץ המרד
ערך מורחב – המונרכיה של יולי
לאחר מהפכת יולי עלתה ממשלת שמאל שביקשה להישען על שכבות רחבות בציבור ולתמוך בתנועות מהפכניות באירופה. אולם משגברה התסיסה המהפכנית והרפובליקנית, פיטר המלך לואי פיליפ ממשלה זו ומינה ממשלה בעלת אופי ימני. בנוסף לדיכוי התנועה הרפובליקנית בעיות כלכליות שנבעו מקציר גרוע בין השנים 1827 – 1832 אשר גרם למחסור במזון ולעלייה ביוקר המחיה. גם מגפת כולרה שפרצה בפריז בקיץ 1832, אשר גרמה למותם של 18,402 מתושבי העיר ופגעה בעיקר בשכונות העניות, גרמה להמונים לחשוד שהממשלה הרעילה את הבארות. מן המגפה נפטרו קזימיר פייר פרייה ראש ממשלת צרפת והגנרל ז'אן מקסמליאן למרק, מראשי הרפובליקנים וציר באספה הלאומית. בזמן שלפרייה נתנה הלוויה ממלכתית, ארגוני האופוזיציה התכוונו להפוך את הלוויה של גנרל למרק, אשר היה ידוע בתמיכתו בשכבות הנמוכות וברעיון הרפובליקני, למפגן כוח נגד המלך. הממשלה לא התכוונה לתת לאופוזיציה להפוך את מסע הלוויה של הגנרל בפריז למפגן כוח והזרימה לעיר כוחות רבים של המשמר הלאומי.
מסע הלוויה של למרק
ב-5 ביוני יצא מסע הלוויה של הגנרל למרק בליווי ראשי המפלגה הרפובליקנית, סטודנטים ופועלים. בגשר אוסטרליץ הניפו סטודנטים דגלים אדומים ויחידות המשמר הלאומי, שהוצבו ברחובות פריז בשביל לשמור על הסדר, ניסו להוריד את הדגלים. התערבות זאת של אנשי המשמר הלאומי הידרדרה לקטטה אלימה עם ההמונים שליוו את ארונו של הגנרל למרק. הצעירים שבאנשי האופוזיציה, הרפובליקאים, אשר כוונו על ידי אגודות חשאיות רפובליקניות, ניצלו את התערבות חיילי המלך במסע הלוויה ומלווים בגולים פולנים, איטלקים וגרמנים התכנסו סביב ארונו של הגנרל והתכוונו להכריז על הקמת רפובליקה.
ההתקוממות
עם תחילת העימותים עם אנשי המשמר הלאומי הצליחו הסטודנטים ביחד עם המוני הפועלים שהצטרפו אליהם להשתלט על מזרח פריז. הם התחיל להקים בריקדות וביצורים ברחבי פריז לקראת ההתקפה הצפויה של כוחות המשמר הלאומי. המלך לואי פיליפ חזר במהירות לפריז כשהגיעו אליו הידיעות על ההתקוממות. המלך סקר מול ההמונים את יחידות המשמר הלאומי כדי לשדר שלווה ונחישות. בליל ה-6 ביוני פקד המלך על הגנרל ז'ורז' מוטון לשחרר את מזרח פריז מידי המתקוממים. בבוקר הגנרל נכנס לעיר עם כוחות המשמר הלאומי וכוחות צבא שהובאו לעיר בלילה והתחיל לצור על הבריקדות שניבנו ברחבי העיר. רוב הבריקדות נשברו במהירות אבל בקלוי סנט מרי התרחשו קרבות קשים שנמשכו לאורך כל היום אשר עלו במחיר של שמונה מאות הרוגים ופצועים לשני הצדדים. בחמש בערב ראשי האופוזיציה פנו לגיבור הלאומי המרקיז דה לה פאייט בבקשה להתערב אצל המלך בשביל לעצור את שפיכות הדמים בבירה. לה פייט נענה לבקשה וביחד עם פרנסואה ז'אן דומיניק אראגו ואודילון בארו, ראש הממשלה נפגש עם המלך בשלוש וחצי בצהרים לאחר שהמלך חזר מסקירת הכוחות ברחבי העיר. המלך סירב לבקשת לה פייט ובארו ואמר שהמתקוממים הובסו ושלא יהיה משא ומתן.
עלובי החיים
ברומן עלובי החיים של ויקטור הוגו ישנו תיאור של השבועות שהובילו להתקוממות ותיאור של המתרחש באחת הבריקדות שהמשמר הלאומי צר עליהן. מריוס, אחת הדמויות הראשיות ברומן, הוא אחד מהמתקוממים והלוחמים בהתקוממות. הרומן אוהד במיוחד את המהפכנים והם מוצגים באור רומנטי. אבל אין שום ביסוס לתיאורים של ויקטור הוגו, למרות שהוא היה בפריז בזמן המרד הוא לא לקח בו חלק פעיל והוא לא היה בבריקדות. כמו כן הוגו טען שהסיבה לפרוץ ההתקוממות היא מסע הלוויה של הגנרל למרק בזמן שהוא היה רק הטענה שבה השתמשו המתקוממים להכריז על התקוממות שלהם. הרומן הוא בין התיאורים הספרותיים היחידים של ההתקוממות.
