המפלגה הלאומית ליברלית (רומניה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המפלגה הלאומית ליברלית
Partidul Naţional Liberal
סמל PNL
סמל PNL
מנהיגים לודוביק אורבן (יו"ר החל מיוני 2017)
תקופת הפעילות

ינואר-מרץ 1875

1990 – הווה
אידאולוגיות ליברליזם שמרני, ליברליזם
מטה Bulevardul Aviatorilor 86 בוקרשט
מיקום במפה הפוליטית מרכז-ימין
ארגונים בינלאומיים האינטרנציונל הליברלי
ברית הדמוקרטים והליברלים למען אירופה
צבעים רשמיים צהוב וכחול
http://www.pnl.ro/

המפלגה הלאומית ליברליתרומנית: Partidul Național Liberal, בקיצור PNL) היא אחת המפלגות החשובות ברומניה ששיחקה בזמנו תפקיד חשוב במודרניזציה של המדינה והחברה הרומנית. הוקמה לראשונה תחת שם זה ב-24 במאי 1875 והפכה לאחת "המפלגות ההיסטוריות" של רומניה, שהרכיבה 30 מתוך 87 הממשלות. פעילותה נאסרה בשנים 1938-1944 בימי הדיקטטורה המלכותית והמשטר הצבאי-פאשיסטי ונאסרה שוב לחלוטין על ידי המשטר הקומוניסטי בשנים 1948-1989. באותן השנים מנהיגיה נרדפו ונכלאו בימי המשטר הקומוניסטי או שנאלצו להימלט לגלות. המפלגה קמה מחדש אחרי נפילת הקומוניזם ברומניה במהפכה הרומנית (1989). סיסמת המפלגה היא "בכוחות עצמנו". המפלגה מיוצגת בימינו על ידי 51 מתוך 176 חברי הסנאט ו-55 מתוך 334 חברי בית הנבחרים. בפרלמנט האירופי היא מיוצגת על ידי 5 מתוך 33 נציגי רומניה.

היסטוריה

המפלגה הוקמה בשנת 1875 כ"מפלגה ליברלית" תחת הנהגתם של יון ק. ברטיאנו ושל קונסטנטין א. רוסטי, מהמשתתפים הבולטים במהפכות 1848 ברומניה.

שלהי המאה ה-19 ומחצית הראשונה של המאה ה-20 עד לתום מלחמת עולם השנייה

יון ק. ברטיאנו היה המנהיג הבלתי מעורער של המפלגה עד למותו בשנת 1891. מפלגתו שלטה בשנים 1876-1888, השנים שבהן רומניה השתתפה במלחמת רוסיה-טורקיה בשנים 1878-1877 והוכרה בעקבותיה כמדינה עצמאית בוועידת ברלין בשנת 1878. בתקופתו רומניה הוכרזה כממלכה. אחרי 1888 רסני השלטון עברו לידי המפלגה השמרנית. (1895-1888). בימי ה"בל אפוק" בצומת המאות 19 ו20 ,בשנים 1895-1916 רומניה הונהגה מיוזמת המלך קרול הראשון על ידי "רוטציה ממשלתית" (rotativa guvernamentală) -כשהמפלגה הליברלית והשמרנית התחלפו לסירוגין כל 4 שנים בשלטון. אחרי מותו של בריטאנו ראשי הממשלה הליברלים היו דימיטריה ברטיאנו (1892-1891), הנסיך דימיטריה סטורדזה (1908-1892), יון י.ק. ברטיאנו (1927-1908) שעמד בראש הממשלה בשנים הגורליות של מלחמת העולם הראשונה ואיחוד האזורים המיושבים ברומנים ברומניה הגדולה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה ההתפוררות והרדיקליזציה של הזירה הפוליטית הרומנית לא איפשרה יותר את מנגנון הרוטציה. בשנים בין שתי מלחמות העולם המפלגה הלאומית ליברלית הייתה המפלגה הפוליטית החזקה ביותר. היא הרכיבה כמה מהממשלות והייתה יוזמת החוקה משנת 1923. היא הנהיגה את רומניה ללא הפסקה בין 1919-1914, עם הפסקה קצרה במרץ-נובמבר 1918, כאשר, בדומה למפלגות ליברליות אירופיות אחרות הפסידה את הבחירות שהן ארגנו על בסיס זכות ההצבעה האוניברסלית. אחרי תקופה קצרה של התארגנות והרחבת הפעילות לשטחים שאוחדו עם רומניה, הליברלים חזרו לשלטון ומשלו בשנים 1929-1922 (עם הפסקה בין מרץ 1926-יוני 1927) ובשנים 1937-1933.בשנים 1926-1922 ממשלת יון י.ק. ברטיאנו הגשימה את האיחוד המנהלי והשלטון הריכוזי של הממלכה הרומנית. בשנים אלה התגשם השיקום הכלכלי של המדינה ויושמו כמה רפורמות כמו רפורמה אגררית (1921) והנהגת לוח השנה בגרגוריאני בשטחי הממלכה הישנה (1919). ראש האופוזיציה באותה תקופה היה יוליו מאניו, יושב ראש לשעבר של המועצה המנהלת של טרנסילבניה ואחר כך יושב ראש המפלגה הלאומית של האיכרים. בשנים 1930-1927 בראש המפלגה עמד וינטילה ברטיאנו, אחר כך ב-1933-1930 יון ג. דוקה שנרצח על ידי הלגיונרים, ובשנים 1950-1933 קונסטנטין י.ק. ברטיאנו, שנעצר בסופו של דבר על ידי המשטר קומוניסטי, נידון לכלא ומת בבית הסוהר סיגט.

שנות המשטר הקומוניסטי

פעילות המפלגה הלאומית ליברלית הושהתה בימי הדיקטטורה המלכותית של המלך קרול השני ובימי הרודנות הצבאית -פאשיסטית של המרשל יון אנטונסקו. המפלגה שותפה בשלטון אחרי ההפיכה מ-23 באוגוסט 1944 שהביאה להדחת אנטונסקו ולסיום הברית בין רומניה ובין גרמניה הנאצית. היא פעלה עד נובמבר 1947 כשהוצאה מחוץ לחוק על ידי המשטר הקומוניסטי. חברי המפלגה נעצרו, נשפטו והושלכו לבתי כלא ידועים לשמצה בסיגט, איוד, ז'ילאבה, גרלה, בוטושאן, רמניקו סראט או במחנות לעבודות פרך בביקאז ובתעלת דנובה-הים השחור

אחרי 1989

אחרי המהפכה הרומנית בשנת 1989 המפלגה הלאומית ליברלית הוקמה מחדש בראשות ראדו קמפיאנו. עם מייסדיה נמנו דן אמדאו לזרסקו, ניקולאיה אנסקו, סורין בוטז ואחרים. בבחירות ב-20 במאי 1990 היא השיגה 39 מושבים בפרלמנט. בתחילת שנות ה-1990 היא ידעה כמה פילוגים. הפילוג הראשון אירע ב-23 ביולי 1990 כשנפרדה ממנה "המפלגה הלאומית ליברלית- הסיעה הצעירה" שכללה את קלין פופסקו טריצ'אנו, דינו פטריצ'ו ואחרים. באפריל 1991 סיעה זו חתמה על האמנה לרפורמה ודמוקרטיה ונכנסה לממשלת פטרה רומאן, כשדינו פטריצ'ו קיבל את תיק העבודות הציבוריות. אחרי נפילת ממשלת רומאן בספטמבר 1991 ב-1991-1992 ה-PNL השתתפה בקואליציה ממשלתית עם חזית ההצלה הלאומית FSN, תחת ראשותו של פוליטיקאי עצמאי, תאודור סטולוז'ן. היא יוצגה בממשלה על ידי 3 שרים ועוד כמה בעלי תפקידים בכירים. בעימות עם חזית ההצלה הלאומית FSN

בהתמודדותם עם חזית ההצלה הלאומית בשנת 1991 שיתפו הלאומים-ליברלים פעולה עם המפלגה הנוצרית דמוקרטית-לאומית של האיכרים ועם עוד כמה מפלגות קטנות והקימה ברית הקרויה "הקונבנציה הדמוקרטית הרומנית" CD. בשנת 1992 המפלגה עזבה זמנית את הקונבנציה הדמוקרטית, להוציא סיעה בראשות ניקולאיה צ'רווני. אחרי כישלון חרוץ בבחירות בשנת 1993 הוחלף מנהיג המפלגה, ראדו קמפיאנו, במירצ'ה יונסקו-קווינטוס. בהמשך חזרו לקונבנציה הדמוקרטית ושיקמו בבחירות 1996 את מעמדם בדעת הקהל והפרלמנט (17 סנטורים ו 24 חברי בית הנבחרים). במסגרת הקונבנציה הדמוקרטית יחד עם המפלגה הדמוקרטית ועם האיחוד הדמוקרטי של ההונגרים UDMR הליברלים השתתפו בהרכבת הממשלות בשנים 2000-1996. בשנת 1998 המפלגה הלאומית ליברלית התמזגה עם מפלגת הברית האזרחית. במרץ 1999 התקבלה כחברה באינטרנציונל הליברלי ויושב הראש שלה נבחר לסגן יושב ראש האינטרנציונל הליברלי.

אחרי התפצלות מאמצע שנות ה-1990 שהביא להקמת הסיעה הנפרדת "המפלגה הליברלית 1993 בהנהגת דינו פטריצ'ו, הצליחו הליברלים אחרי שנת 2000, תחת הנהגתו של וליריו סטויקה ואחר כך תאודור סטולוז'ן, להתחזק מחדש באמצעות התמזגויות עם סעיות שפרשו בעבר ועם מפלגות קטנות אחרות. בשנת 2000, לקראת הבחירות נטשה המפלגה PNL את הקונבנציה הדמוקרטית שאיבדה בינתיים את אהדת הציבור, והצליחה בנפרד להכניס 30 נציגים לבית הנבחרים ו 13 לסנאט.

אחרי שהמפלגה הנוצרית דמוקרטית לאומית של האיכרים התגמדה לחלוטין ככוח פוליטי, נשארה זמן מה המפלגה הלאומית הליברלית המפלגה ההיסטורית היחידה בעלת נוכחות משמעותית במרכז - ימין. מעמד זה הסתיים בעקבות עליית המגמה הנוצרית דמוקרטית בתוך המפלגה הדמוקרטית.

בשנת 2003 הלאומים ליברלים כרתו ברית חדשה חולפת עם המפלגה הדמוקרטית תחת הסיסמה "צדק ואמת". ב-2004 יו"ר המפלגה סטולוז'אן יצא מן מהמירוץ לנשיאות והתפטר מראשות המפלגה לטובת פופסקו טריצ'אנו. האחרון עמד בהמשך בראש ממשלה עד 2008. בשנת 2006 פרשו את המפלגה המנהיגים לשעבר סטולוזאן וולריו סטויקה כדי להקים סיעה לאומית דמוקרטית שהצטרפה למפלגה הדמוקרטית. בבחירות המקומיות ב-2008 זכתה PNL למקום השלישי בין המפלגות עם 19% מהקולות.

במרץ 2009 קרין אנטונסקו נבחר לראשות המפלגה ואימץ קו התנגדות חריפה לנשיא טראיאן בססקו ולממשלות הנתמכות על ידיו - של אמיל בוק ומיכאי רזבאן אונגוריאנו. בשנת 2012 המפלגה הלאומית ליברלית בראשות אנטונסקו התלכדה עם המפלגה הסוציאלית דמוקרטית בראשות ויקטור פונטה ויצרה את האיחוד הסוציאלי-ליברלי. ברית אלקטורלית זו זכתה בבחירות 2012 והייתה שותפה בממשלת פונטה עד שנת 2014 כשפרץ משבר בין שתי המפלגות. הליברלים עזבו את הממשלה. קרין אנטונקסו התפטר מתפקיד היושב ראש עקב הישגים לא מספקים בבחירות לפרלמנט האירופי ובקונגרס ב29-28 ביוני 2014 קלאוס יוהאניס נבחר כמנהיג החדש של המפלגה. לאחר שהחל לכהן כנשיא רומניה נבחרו לתפקיד ראש המפלגה אלינה גורגיו ווסילה בלאגה.החל מיוני 2017 בראש המפלגה עומד לודוביק אורבן.

התלכדויות מפלגתיות בהן השתתפה המפלגה הלאומית ליברלית

  • 1998 - מפלגת הברית האזרחית -Partidul Alianța Civică
  • 2002 -הברית למען רומניה - Alianța pentru România
  • 2003 - איחוד כוחות הימין - Uniunea Forțelor de Dreapta
  • 2008 - הפעולה העממית -Acțiunea Populară
  • 2012-2014 - האיחוד הסוציאלי-ליברלי Uniunea Social Liberală

מורשת פוליטית

המפלגה הייתה מעורבת בכמה אירועים מכוננים בהיסטוריה של העם הרומני - בייחוד בהשגת העצמאות בשנת 1877, בניית ממלכת רומניה בשנת 1881, המלחמה לאחדות האומה (1918-1916) ויצירת רומניה הגדולה ב-1918, הרפורמה האגררית בשנת 1921, השיקום הכלכלי אחרי מלחמת העולם הראשונה ואחרי השפל הגדול בשנים 1933-1929. אחרי הקמתה מחדש בשנת 1989 הובילה המפלגה בתהליך כניסת רומניה לאיחוד האירופי בשנת 2007.

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25333852המפלגה הלאומית ליברלית (רומניה)