המפלגה הליברל-דמוקרטית של גרמניה
 | |
| מדינה | הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית |
|---|---|
| מייסד | אויגן שיפר, ולדמר קוך |
| תקופת הפעילות | 5 ביולי 1945 – 11 באוגוסט 1990 (45 שנים) |
| אידאולוגיות | סוציאליזם |
| שיא כוחה | 60 מושבים בפולקסקאמר |
| שפל כוחה | 10 מושבים בפולקסקאמר |
| התמזגה לתוך | המפלגה החופשית-דמוקרטית |
| מטה | ברלין המזרחית |
המפלגה הליברל-דמוקרטית של גרמניה (בגרמנית:Liberal-Demokratische Partei Deutschlands) הייתה מפלגה בגרמניה המזרחית. כמו מפלגות לווין אחרות של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה ב"בלוק הלאומי", היו למפלגה 52 נציגים בפולקסאקמר.
הקמה
ההיסטוריה של המפלגה מתחיל ב-16 ביוני 1945, כאשר קבוצה ברלינאית שהונהגה על ידי ולדמר קוך, וגיסו, אויגן שיפר, לקחו על עצמם את היוזמה של בנייה מחדש של המפלגה הדמוקרטית הגרמנית מתקופת ווימאר.[1][2] קוח נבחר להיות יושב הראש של הוועדה המקימה, יחד עם וילהלם קולץ כסגנו, המחבר פרנץ קאפוס הצטרף לשורותיהם גם כן.[1][2] בהתחלה היו כמה דיונים על הקמת מפלגת מרכז-ימין דמוקרטית מאוחדת יחד עם הנוצרים הדמוקרטים, אך הרעיון ננטש מעט אחר כך ושם המפלגה שונה ל"מפלגה הליברל-דמוקרטית", LDP.[2] לפני הקמתה הרשמית של המפלגה ב-5 ביולי 1946.
מטרתה הראשונה הייתה קודם לאחד מחדש את חברי המפלגה הדמוקרטית הגרמנית, מפלגת העם הגרמנית, והאיחוד הנוצרי דמוקרטי מתקופת ויימאר, המפלגה הליברל-דמוקרטית תמכה בנחישות בבעלות פרטית והתנגדה להלאמה של חברות פרטיות חשובות. בין המפלגות האנטי-פשיסטיות החדשות, המפלגה הליברל-דמוקרטית הייתה המפלגה הכי אנטי-קומוניסטית באותו זמן.
לאחר ויכוחים פניים ותחת לחץ מסמכויות שטח הכיבוש הסובייטי, קוך הוחלף בנובמבר 1945 בוילהלם קולץ הגמיש יותר.
בבחירות החופשיות האחרונות בשטח הכיבוש הסובייטי ב-1946, הליברל-דמוקרטים גמרו במקום השלישי, מאחורי מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה והמפלגה הנוצרית דמוקרטית. בסוף 1948, בזמן שיא האופוזיציה שלהם לתפיסת השלטון על ידי מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה, במפלגה הליברל-דמוקרטית היו יותר מ-200,00 חברים, 23% מהם היו מתחת לגיל 25.
ניסיונות לאיחוד
ביולי 1946 המפלגה הליברל-דמוקרטית והמפלגות הליברליות בשטחי הכיבוש המערביים ייסדו ועדה מתאמת משותפת במטרה להקים מפלגה ליברלית כלל גרמנית. הקמת המפלגה הדמוקרטית של גרמניה החלה בכנס ברוטנבורג על הטאובר ב-17 במרץ 1947. וילהלם קולץ ותיאודור הויס, (שייצג את הליברלים המערביים) היו יושבי ראש שותפים של הכנס. הניסיונות האלה נכשלו במהרה, עקב השתתפותו של קולץ ב"קונגרס העממי הגרמני", אשר אורגן על ידי מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה.
כישלון האיחוד הגיע לנקודת אל-חזור כאשר באספה של ההנהגה המאוחדת של המפלגה הדמוקרטית הגרמנית שהתרחשה ב-18 בינואר 1948 שקולץ סירב להשתתף בה, תיאודור הויס טען שהאי-נכונות של הליברל-דמוקרטים לקחת כל צעד נגד קולץ הוכיחה את נאמנותן ל"גרסה הרוסית של אחדות גרמנית". ארתור לויטננט, הדובר של המפלגה הליברל-דמוקרטית, הצהיר שתחת הנסיבות הללו, כל שיתוף פעולה של הליברלים המזרח-גרמנים, נהיה בלתי אפשרי.
חברת קואליציה
לאחר 1949, למפלגה היה את אותו הגורל שהיה לשאר המפלגות המזרח-גרמניות החוקיות. כמפלגת לווין של "החזית הלאומית", היא נטשה את האידאולוגיה המקורית שלה, ופעלה בתיאום מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה. מפלגת לווין אחרת, המפלגה הלאומית-דמוקרטית של גרמניה, משכה תשומת לב לכמעט אותו קהל יעד. באוקטובר 1951, המפלגה הליברל-דמוקרטית הוסיפה את האות "D" לציון המילה גרמניה, (דויטשלאנד) לתוך שמה כדי לשרת את המוטיב הכלל-גרמני של התעמולה של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה בזמנו.
חבר המפלגה הליברל-דמוקרטית, יוהנס דיקמן, היה יושב הראש של הפולקסקאמר בין 1949 ועד 1969, ותיפקד כסגן הנשיא של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית באותו זמן.
העיתון המרכזי של המפלגה הליברל-דמוקרטית באותה תקופה היה העיתון "דר מורגן" (הבוקר).
מנפרד גרלך היה יושב הראש של המפלגה הליברל-דמוקרטית מ-1967 עד להתפטרותו ב-1990. גרלך היה בהתחלה פרטנר נאמן של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה, אך החל להתקדם לעבר קו פוליטי עצמאי יותר לקראת שנות השמונים. במושב המפלגה היוצא דופן שהתרחש ב-9–10 בפברואר 1990 בדרזדן המפלגה חזרה למדיניות הליברלית שאותה נטשה 41 שנים לפני כן והוציאה את הסיומת "של גרמניה" משמה. ב-12 בפברואר 1990 היא הצטרפה ל"התאחדות הדמוקרטים החופשיים" אשר בסוף התמזגה לתוך המפלגה הדמוקרטית החופשית ב-11 באוגוסט 1990.
קשרים זרים
המפלגה הליברל-דמוקרטית יצרה קשרים עם מפלגות ליברליות אחרות בגוש המזרחי: "המפלגה הדמוקרטית הפולנית", "המפלגה הלאומית-סוציאליסטית של צ'כוסלובקיה"[3], "המפלגה הדמוקרטית של וייטנאם", "המפלגה הדמוקרטית של קוריאה"[4]. למפלגה הליברל-דמוקרטית של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית היו גם קשרים עם המפלגה הדמוקרטית החופשית המערבית. בשנות השישים והשבעים הקשרים בין המפלגה היו קרים, אך התעצמו בשנות השמונים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Dittberner, Jürgen (2012-12-06). Die FDP: Geschichte, Personen, Organisation, Perspektiven. Eine Einführung (בגרמנית). Springer-Verlag. ISBN 9783322935335.
- ^ 2.0 2.1 2.2 Hilger, Andreas; Schmidt, Ute; Wagenlehner, Günther (2001). Sowjetische Militärtribunale (בגרמנית). Böhlau Verlag Köln Weimar. ISBN 9783412068011.
- ^ which represented liberalism, despite its name
- ^ Peter Joachim Lapp Die "befreundeten Parteien" der SED, 1988, p. 104
- ^ Peter Joachim Lapp Die "befreundeten Parteien" der SED, 1988, pp. 108-109.
